תודה. בסוף יצא לי להגיב רק עכשיו. בדיוק סיימתי לצפות בכל הקטע בן 22 הדק' . אם לסכם את מה שהוא אמר, הוא בעצם טוען ש:
- אין הבדל בין רמת האושר בחיים לבין מי שיש לו יותר לבין מי שיש לו פחות. רק אולי בהתחלה, אבל תקופה מסויימת אחריי, לאחר שאתה כבר התרגלת למצב החדש, רמת האושר בחיים בין שניכם, נשארת זהה.
- שנותנים לך את האפשרות לבחור בין כמה דרכים, אתה עשוי להתחרט ולהתחבט על הדרך שתבחר, לתהות אם הייתה אכן הכי טובה או שאולי היה עדיף ללכת באחרת. וזה כלל לא משנה באיזה דרך בחרת. לעומת זאת, שניצבת מולך דרך אחת בלבד, אתה תהייה הרבה יותר מרוצה ומאושר ממנה.
- שאתה חי במצב נתון ובלתי ניתן לשינוי, אתה מסתגל, אתה לומד להיות מאושר איתו. לעומת זאת, שאתה יכול בכל רגע לשנות את המצב, זה יגרום לך להיות תמיד פחות מרוצה מהמצב הנתון, מעצם הידיעה שאתה יכול לשנותו.
- מי שנותן לחששות להשתלט עליו, ידרוך במקום.
- לבני אדם יש חולה רעה של לנבא ולנתח דברים שליליים שעלולים לקרות להם אם ילכו בדרכים מסוימות עוד לפני שכלל ניסו אותם, מה שעלול לגרום להם להימנע מהם לחלוטין.
שתי הנקודות האחרונות שציינתי הם הנקודות שביקשת להביא לצומת ליבי בנוגע להימנעות מחתונה.
אני מבין את הנקודות שלך. ומסכים על רוב הדברים ובכלל מרוח הדברים הכללית שלך ושל דן גילברט. שניכם אומרים דברים מאוד נכונים סה"כ.
ועדיין, דן גילברט דיבר באופן כללי ולא נגע ספציפית על חתונה ובטח שהוא לא יודע על איך מתנהלת הרבנות שלנו כאן.
דעתי על חתונה לא השתנתה .כי פשוט אני עדיין לא רואה שום יתרון לחתונה ומעולם לא שמעתי זוג שאמר לי שהיה מאושר יותר אחרי שהתחתן. ועדיין אף אחד פה לא ענה לי על שאלה פשוטה - מה אקבל ביחסיי עם חברה שלי אחרי שנתחתן, שאין לי איתה עכשיו?
כך שלא מדובר פה אצלי רק על הימנעות מחתונה כי אני חושש להתגרש, אני פשוט לא רואה בטקס הזה שום יתרון שיצדיק את כל הכאב הראש מסביב.
מעבר לזה, הרבנות בארץ, עד שלא תשנה את דרכיה, אין סיבה להתחתן. במיוחד לנשים. אם אישה במאה ה21 עדיין צריכה את אישור הבעל בכדי להתגרש ולהיות "מותרת לכל אדם", אז זה משפיל. זה לא שיוויוני, זה הופך את האישה לפחותה מהגבר במעמדה וזה מתאים לימי הביניים.
מה זה סרבני גט? מה זה הקישקוש הזה? מספיק שאחד מבני הזוג רוצה להתגרש וצריך להתיר לו באופן חד צדדי להתגרש ומיד. איפה השאלה פה בכלל? מה זה הקישקוש המקושקש הזה לקבל את אישור הצד השני? מין הסתם שהצד השני לא תמיד יהייה מוכן לקבל את זה ששותפו לחיים כבר לא רוצה לחיות איתו ויעשה הכל כדי למנוע ממנו ללכת. וזה רק צרה אחת. יש עוד הרבה צרות אחרות ברבנות. הרבה בירוקרטיה, הרבה סחבת מיותרת, הרבה הוצאות מיותרות, ובאופן כללי לרבנות צורת חשיבה מיושנת שלא מתאימה לימינו אנו.
כך שמבחינתי, אין סיבה להכניס ראש בריא למיטה חולה. אני וחברה שלי מאושרים ביחד, נישואין לא יתנו לנו שום דבר מעבר, רק אולי נהפוכו.
בכלל, אני אישית חושב, שעצם העובדה שאני וחברה שלי יכולים כל רגע לקום וללכת, ללא כבלי נישואין, הופכים את הקשר לפחות מובן מאליו בעיני שנינו, ויותר מיוחד ופחות שגרתי. כי אחרי חתונה, עלולה להיווצר מין הרגשה של "כלואים ביחד". של איזה חוזה עבודה שחתמת עליו ואתה עכשיו מחוייב להישאר. וזה עלול לעשות נזק לכימיה ולחיבה בין בני הזוג שהיתה להם לפני. זה עלול ליצור תחושה שהצד השני הוא מובן מאליו ולהביא לשיגרה שוחקת ומשעבדת שתכבה את התשוקה ותגרום לה אט אט לדעוך.
אז כן, אני יודע שזה תלוי גם בבני הזוג עצמם, ואיך הם מנהלים את הקשר ואת הזוגיות שלהם. ומאסטר אוז ציין בפניי כאן שהוא מאושר מאוד מהנישואין שלו וברור לי שיש רבים אחרים כמותו וטוב שכך. אני יכול להעיד גם באופן אישי שהורי נשואים כבר 30 שנה ומאושרים מאוד יחד גם היום.
אבל הנקודה היא, שהם גם היו מאושרים ביחד לפני, וגם מאסטר אוז היה מאושר מאישתו לפני שהתחתן איתה. כך שמה בדיוק החתונה שינתה כאן?
בסופו של דבר, אחרי הארוע הנוצץ שנמשך כמה שעות קצרות בלבד ושבשבילו התכוננתם וטרחתם ללא הפסק בכמעט שנה ארוכה של סידורים, הוצאות כספיות גדולות, התרוצציות בכל מקום וכאבי ראש בלתי פוסקים, שבאו על חשבון דברים אחרים חשובים יותר שיכולתם לעשות במשך השנה הזו. (ובשביל מה? גם ככה 90% מהמוזמנים ישכחו מארוע שלכם בוקר אחריי. גם ככה 90% מהמוזמנים יגיעו עם חיוכים מזויפים, מתוסכלים על הקנס המתמשך הזה של הארועים שנופל עליהם כל חודש. גם ככה 90% מהמוזמנים מגיעים כי מרגישים מחויבים להגיע ולא כי הם רוצים לבוא . גם ככה 90% מהמוזמנים יעניין רק האוכל.)
כך שאחרי החופה ואחרי כל החתימות מול הרבנות, ואחרי הצהרת הנישואין זה לזו, מה, מה בעצם השתנה לטובה שלא היה לפניי? כלום. לעומת זאת, מה עלול להשתנות לרעה? הכל.
ציטוט ההודעה בתגובה