מישהו פה פעם התחתן בבית כנסת ?

[Jack_R1]

דיון מגניב, אז ברשותך אמשיך. אבל יש כאן 2 נקודות שונות שאתה מתיחס אליהן ומערבב אותן, תן לי שניה להפריד בין הנקודות האלה:

דעתי על חתונה לא השתנתה .כי פשוט אני עדיין לא רואה שום יתרון לחתונה ומעולם לא שמעתי זוג שאמר לי שהיה מאושר יותר אחרי שהתחתן. ועדיין אף אחד פה לא ענה לי על שאלה פשוטה - מה אקבל ביחסיי עם חברה שלי אחרי שנתחתן, שאין לי איתה עכשיו?

מעבר לזה, הרבנות בארץ, עד שלא תשנה את דרכיה, אין סיבה להתחתן. במיוחד לנשים.

איך שאני רואה את זה - נושא אחד הוא עצם החתונה, מה זה נותן, והנושא השני הוא הערבוב של החתונה ברבנות.
אנסה לתת את נקודת המבט שלי על כל נושא בנפרד:

מה נותנת חתונה שאין בלי חתונה... זה לא בדיוק ניתן לכמת ולא זהה בין מקרה למקרה.
אם, אתה לוקח את המקרה שלי, למשל - התחתנתי עם אישה מארץ זרה, שפגשתי אותה בארץ זרה נוספת, במצטבר גרתי איתה חודש ורבע בכל מיני מקומות בעולם כשהבאתי לה את הטבעת. נראה לך ש"בואי נגור ביחד בארץ, את בסבירות גדולה תחריבי את הקריירה שלך בשביל זה והילדים, אבל לא נתחתן כדי שאם תרצי להתגרש ממני יום אחד - תוכלי, ועל הדרך נעשה את התהליך שממילא צריכים לעבור במקרה כזה עוד יותר ארוך ומייגע" נשמע כמו הצעה יותר מפתה מ"בואי תתחתני איתי ונהיה ביחד לא משנה מה"? ד"א, התחתנו בארץ זרה שלישית, וכל מי שהיה לנו שם בחתונה זאת אחותי עם בעלה שקפצו לבקר. לא היה אירוע בארץ, כי ממילא לא רצינו לעשות אירוע שבו בסבירות גבוהה כל המוזמנים יגיעו רק מהצד שלי. זה לא הפריע לעצם החתונה בשום צורה, ולא היה מפריע גם אם היינו שם רק שנינו. אם אתה רוצה שאנסה להגדיר את זה במדויק - חתונה זה מסמך רשמי שאומר שבטבעת האירוסין שהבאתי לה - התכוונתי לכל מילה שאמרתי. אתה מדבר על סרבנות של רבנות? אני הייתי צריך להתאמץ כדי להוכיח למדינה שאני אשכרה נשוי ולא מזייף. הדוגמה שלי אמורה לסתור לך לא מעט דברים מהתפיסה הקלישאתית משהו, אני חייב לציין, של "מה זה חתונה".

וכן, האישור הרשמי הזה משנה, במודע ובתת-מודע, של שני הצדדים. מאותה הסיבה שהבאתי לך בהרצאה של דן גילברט - זה הופך את הדברים לבלתי ניתנים לשבירה ברגע, זה נותן רשמיות והכרה - לא בעייני הרשויות, לא בעיניי האנשים, אלא בעיניי הזוג עצמו. כשאתה חי עם חברה שלך וממשיך לחיות איתה - אתה חי במצב שניתן לשבירה ברגע, כשאתה קם יום אחד ואומר לה שאתה רוצה להתחתן איתה - אתה נותן הצהרה שאומרת לעצמך ולה 2 דברים: א) שאתה מוכן לקשר מחייב באמת (וכשיהיו ילדים, תדע מה זה אומר מחייב באמת), ב) שאתה מוכן גם לקבל את התשובה שלה בנושא, כל תשובה - כי אתה סגור על זה עם עצמך. ויותר ממה שאתה צריך את זה - האישה צריכה את זה, היא צריכה את ההתחייבות שלך, ושוב - כשיהיו ילדים, כשתראה מה זה עושה לאישה ולקריירה שלה, כשתראה מה זה עושה לך וכמה קשה להתמודד עם זה - תבין למה. וזה לא קורה היו לרוב כשמתחתנים, ובגלל זה אולי הרבה חתונות נגמרות לא משהו. התהליך המצוי נראה היום ככה: גר גבר עם חברה שלו, סבבה וטוב לו, והוא ממשיך לגור איתה עד שהיא רוצה ילדים יום אחד ואחרי שהיא מעכלת את זה, היא אומרת "טוב, נו, אז אתה מתכוון לעשות משהו בינינו?" - או באופן פשוט מאלצת אותו להתחתן או ללכת. ראיתי את זה קורה לא פעם ולא פעמיים, גם בין זוגות שבסוף דווקא חיים סבבה. יום אחד, כשהחברה שלך תפסיק להיות ילדה (וזה יקרה כשהיא תתחיל ברצינות לרצות ילדים, בגיל 30 ככה, אולי קצת לפני או אחרי), זה עלול לקרות גם לך.
אני לא בטוח שאצליח להעביר לך את הנקודה, בגלל שאנחנו מדברים בשפות שונות. ללא משקל של חיים מבוגרים, ללא ילדים ומשכנתא והתחייבויות אני לא יודע אם אתה יכול להבין את הצורך של אישה מבוגרת בהתחייבות כמו חתונה וגם לא את הצורך של עצמך, במיוחד אם אתה כותב דברים כמו "שזה עלול ליצור אוירה של כלואים ביחד". ניסית פעם לחיות כשהחיים לא שייכים לך, ואתה אוסף את פיסות החיים הקטנות פה ושם, כשהחיים שלך מתחילים ב-9 בערב ואתה עד אז כ"כ עייף שכל דבר עולה לך על העצבים? זה בערך מה שילדים עושים. אתה בטוח שאתה יודע מה זה בכלל "אוירה של כלואים ביחד"? אתה יודע עד כמה הילדים פוגעים באישה, בעצמאות שלה, בקריירה שלה? על מי היא צריכה לסמוך כדי לספק לה רשת בטחון וגב חזק - על מי שלא היה מוכן להתחייב לחיות איתה? פלא שהנשים של היום נהיות גברים והגברים של היום הופכים למתוסכלים ומיותרים?

"ימינו אנו",ד"א, שאתה מזכיר כל הזמן, גרועים למדי לדעתי. "העולם המורדני" הלך בדרך מחורבנת וצולעת בהרבה מובנים חברתיים. ובעקבות זאת, הקשיים שמערימים כשאחד מהצדדים רוצה להתגרש חלקית מוצדקים - זה כי היום כשגבר ואישה מתחתנים, הם לא באמת יודעים מה הם עושים כי הם לא מבינים ומפנימים את מהות ההתחייבות של האחד לשניה, אפילו לא קרוב. חלקית - בגלל שהממסד הדתי הוא רעה חולה בפני עצמו, מה שמעביר אותי לנושא השני - הקשר שבין הרבנות לחתונה.

הקשר הזה אכן עקום ובאופן עקרוני הממסד עקום, בגלל שהוא שואב את הכח שלו מהממסד המדיני ובגלל שאין אלטרנטיבה. אבל יש אלטרנטיבה שהיא יותר ויותר זמינה היום - לא להתחתן ברבנות. רוצה להתחתן - טוס לכל מקום בעולם שמאפשר לך להתחתן מבלי להיות אזרח (יש מלא כאלה, מיוון עד לאס ווגאס), ותתחתן כמה שאתה רוצה. רוצה אחרי זה לעשות מסיבה בארץ כי זה כיף (וזה כיף) - תעשה, לא רוצה - אל תעשה, רוצה להירשם כנשוי במרשם האוכלוסין - תירשם, לא רוצה - אל תירשם, זה לא קשור בכלל לעצם החתונה. רוצה מסמך שמחתן אותך, לא רוצה להתעסק עם הרבנות בכלל - קמו בארץ מלא עמותות למיסוד הקשר הזוגי, כאלה שמאפשרות לך להתחייב באותה ההתחייבות רק בלי להיות נשוי רשמית ברישומי האוכלוסין. פחות טוב, אבל אם שני בני הזוג אזרחים ישראליים - תכלס כמעט לא משנה היום, ופותר את כל העניין של הרבנות. אפשר לכתוב מפה ועד אילת על למה הרבנות היא ממסד עקום, מהם הגורמים להקצנה הדתית בימינו, האם נישואים אזרחיים זה טוב או לא, וכו' - כל זה מעניין, אבל לא לעצם הדיון הזה, שכאן כל מה שמספיק לדעת - שיש מלא דרכים להשאיר את הרבנות מחוץ לעסק ובכל זאת להתחתן. וכשמגיעים למצב כזה של להתגרש, אפשר להגיד שזה באמת המבחן האמיתי שאומר עם מי התחתנת, וכן, אל תצפה אף פעם שזה יהיה קל ופשוט, כי אם זה היה כזה - כנראה שלא היית מתגרש מלכתחילה.


נראה לי שהבאתי לך הרבה דברים להרהר עליהם, ונראה לי שלא תעשה את זה, לא היום. אבל אולי עוד כמה שנים כן. בכלל, צריך קצת מעבר לדף וחצי של כתיבה בפורום שמייגע לקרוא, בשביל לזרוע שינוי תפיסתי אצל מישהו. אבל אני סומך על החיים, רוב הסיכויים שעוד עשור, כשבתקווה אתחיל לגלות איך זה נראה כשהחיים חוזרים לידייך (חלקית) עם ילדים מתבגרים, אתה כבר תגלה למה מהלך החתונה שרד את כל הדרך האנושית והגיע עד היום.