בחור יקר מאוד, חיובי וחייכן. סיפור עצוב מאוד. משתתף בצערך חבר.
http://news.walla.co.il/item/3031503
כשבחיים לא חשבתי שזה יגיע אליי, זה הגיע.
הרוכב שרואים מוטל כאן על הכביש הוא החבר הכי טוב שלי. שתי חבר'ה בני 23, אני והוא, שעוד
לא התחילו את החיים והרבה היה לפנינו, ולפניו.
חודשים בכיתי לו שימכור את מכונת המוות, וכשהוא סוף סוף תיכנן להסב אותו ולרכב נטו במסלול ולא בכביש, התאונה השיגה אותו.
מסתכל על המשפחה בשבעה, על מעגל הקרובים והחברים שלנו, ומבין שזה לא שווה את הכאב, וזה לא פייר כלפיי הנפטר.
אולי נכנסתי לאובר פרופורציות, אולי אני מגזים (לדעתי לא), אולי אני פראנואיד מדי, אבל אני מציאותי.
הכלים האלו משאירים רק כאב ומוות מיותר, ומי שהכיר אותו ידע שהוא הרוכב הכי זהיר בעולם והכי אחראי בעולם.
אבל על הבהמה קשה להשתלט, קשה שלא להחליק, וקשה להזיז את המשאית מהמקום שבו היא עומדת כשאתה מחליק.
אז אני החלטתי שאת התוכנית לעתיד להחזיק לי דוקאטי חדש, או כל אופנוע אחר- יורד מהפרק.
שלא נדע צער.
מוגש כנקודה למחשבה.
תודה מראש על התגובות והחיזוקים.
בחור יקר מאוד, חיובי וחייכן. סיפור עצוב מאוד. משתתף בצערך חבר.
קודם כל מקרה ממש עצוב ומשתתף בצער המשפחה , דבר שני ידוע אולי איך זה ניגרם ? יכול להיות חוסר שומת לב , תנאי הדרך ,?מהירות של הנהג ? יציאה לעקיפה מסוכנת ? ידוע?
Sent from my iPhone using Tapatalk
כואב לשמוע, משתתף בצערך
משתתף בצערך אבל...
"מכונת מוות"? זה פורום אופנוענים או מה? WTF?
אופנוע הוא כלי. הוא עושה מה שאתה אומר לו לעשות.
אם אתה לא מספיק מיומן, זהיר, אחראי - זה מעיד עליך, לא על המכונה.
מי שרואה בחייו ערך עליון, שאין דבר שמצדיק את סיכונו - מוטב שלא ייצא מהבית. בטח לא ברכיבה על אופנוע.
ובשלב של ה"פייר", אבדתי אותך לגמרי. אתה בן 23 לדבריך, ועדיין לא הבנת שבעולם אין צדק (לפחות לא במובן המקובל של המילה), והוא לא "פייר" כלפי אף אחד?
אז אתה באמת "ילד בן 23", ולא "גבר צעיר".
נאמר בחיבה. כנקודות למחשבה.
Ducati Multistrada 1100
Alfa Guiletta 1.4 Manual
על מה אתה רוצה שנחשוב, על זה שאופנועים זה מסוכן? היית צריך לחכות שחבר שלך ימות כדי לדעת את זה? אני חושב שידעת את זה גם לפני כן.
כואב הלב על ההרוג אבל אף אחד לא קונה אופנוע ספורט בלי לחשוב על הסיכונים, לא משנה כמה צעיר ומתלהב.
זה מסוכן, זה מרגש, מאבדים חברים בדרך וזה חלק מהעניין.
שלא תדעו עוד צער.
הלב נקרע.
אני מכיר את טל קצת יותר משנה. הוא למד אצלי בקורס המכונאות וסיים בהצטיינות. נשארנו בקשר גם אחרי הקורס.
בחור זהב, מלא שמחת חיים ואהבה לאופנועים, תמיד סקרן, תמיד צמא לידע, תמיד אוהב לעזור.
עצוב. כואב הלב. איזה בזבוז של חיים. הסכנה הזאת מרחפת על כל אחד ממשתמשי הכביש..
כואב...באמת שכואב...
זה לא משנה אם זה איזה r6 עמוס שיפורים שרק מחכה להתפוצץ על הכביש או מובי מקרטע עם מחוג סלד דפוק...לכולם זה יכול לקרות וכולנו חשופים לזה יום יום ולוקחים על עצמנו את הסיכון הזה.
שמרו על עצמכם,תתמגנו ,תשדלו לרכב כמה שיותר בזהירות.. אחרי הכל הריק הזה שאנחנו משאירים כאן לא שווה את זה.
Sent from my LG-D855 using Tapatalk
כואב לשמוע..
לא משנה כמה זהיר וממוגן תהיה, אף אחד לא חסין..
לא בטוח שזה הזמן אבל אם ידוע לך ותוכל לשתף אותנו בפרטים של התאונה אולי נלמד משהו.
Sent from my T5 using Tapatalk
שלא תדע עוד צער.
באמת שאני לא מבין את האנשים שאחרי שקורה למישהו שקרוב אליהם תאונה קשה אז פתאום כל הפרספקטיבה שלהם משתנה.
כאילו מה? משהו השתנה? זה לא היה מסוכן לפני זה? זה מרגיש (סורי על זה) פתטי בעיני. כמו ילדים קטנים שעד שלא שמים את היד באש לא מסוגלים להבין שזה כואב למרות ההסברים.
בשורות טובות.
למה קשה להבין ?
(בהכללה מסוימת) כל מי שבוחר עיסוק או תחביב מסוכן עוטף את עצמו בבועה, אחרת קשה לתפקד.
כל עוד הטרגדיות מתרחשות במעגלים מרוחקים של קרבה, זה אולי מטריד אבל לא מזעזע,
אבל כשאסון מתרחש במעגל הקרוב כמו חבר טוב או בן משפחה, הבועה נפרצת.