מי שאוהב אופנועים, חי אופנועים, נושם אופנועים, לא יכול בלי אופנועים, אופנועים זה חלק מהותי ובלתי נפרד מחייו, ממקרה כזה, לא ירד מאופנוע, גם לא יחשוב על זה אפילו לא לרגע, כי הוא לא מכיר אחרת.
אספר על עצמי, שכלתי חברים ושכלתי גם בן משפחה קרוב בתאונת אופנוע, לרגע לא עבר בראשי לעזוב, אני לא מכיר אחרת, אני בטוח שגם אם אלו היו נשארים בינינו הם היו אומרים לי אותו דבר, רוכב בכל מזג אוויר, נפצעתי וחזרתי, ואם חס וחלילה אפגע כך שיגידו לי "אין יותר אופנוע" אעדיף שהסיפור היה נגמר אחרת.
כמו אם ששוכלת בן בקרב, ותשלח גם את שאר ילדיה למלחמה על אף המודעות לסיכון ועל אף שבועתה נופצה, כך גם העיקרון פה, אני לא משווה את הגנת המולדת לרכיבה על אופנוע, אלא על חוזקת העיקרון וחוזק האופי, מה שמוצג פה זה ההפך המוגמר.
יש משפט יפה שבא להבדיל בין אופנוען אמיתי לבין מישהו שנוסע על דו"ג:
Everyone crashes. Some get back on. Some don't. Some can't.
משתתף בצערך, הייתה לי הכרות קצרה עם טל והוא באמת בחור מדהים שחבל שנלקח מאתנו, שלא תדע עוד צער.
ציטוט ההודעה בתגובה