לב.מ.וו תמיד היו יציאות מיוחדות או מוזרות, תלוי את מי אתם שואלים. אחד מהם הוא ללא ספק ה-K 1200 R של שנת 2005.
נייקד הוא לא תמיד אופנוע פרקטי, מה לעשות. דוגמה אחת לחוסר הפרקטיות היא היעדר מיגון רוח נאות, כזה שיסיט את הרוח דרך משקף גבוה או פיירינג עוטף. אז לקחת כזה דבר ולתת לו מנוע עם 163 כ"ס שיכולים להאיץ מעבר ל-270 קמ"ש ועוד להדביק עליו פרצוף מוזר – זו בהחלט יציאה.

כאמור, ה-K 1200 R הוצג בשנת 2005 כחלק מפלטפורמת ה-K 1200 S התיורי והמנומס יותר. המנוע היה בתצורת 4 צילינדרים בשורה בנפח 1,157 סמ"ק, עם 163 כוחות סוס ב-10,250 סל"ד וכמעט 13 קג"מ ב-8,250 סל"ד. 6 הילוכים (גיר קסטה) וגל הינע הביאו אותו – על הנייר – למהירות המרבית שהוזכרה. תכלס, בלי מיגון רוח היה קשה עד בלתי אפשרי לשרוד את המהירות הזאת. שלדת האלומיניום שודכה לחישוקים דרך מתלה דואולבר קדמי, שריכז את שתי זרועות המזלג דרך בולם יחיד, מה שנתן תחושת היגוי שונה וכזאת שצריך להתרגל אליה. ה-R הוצע גם עם מערכת בולמים חשמלית, שסיפקה שלושה מצבי התנגדות לבולמים מלפנים ומאחור – רך, רגיל וקשוח לספורט. החישוקים היו בקוטר 17″ עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור. הבלמים יוצגו על־ידי שני דיסקים בקוטר 320 מ"מ מלפנים עם קליפר בעל 4 בוכנות, ודיסק בקוטר 265 מ"מ מאחור. הייתה מערכת ABS והייתה מערכת בלימה משולבת שהפעילה גם את האחורי בלחיצה על הקדמי. המשקל היבש נאמד על 237 ק"ג, לפני מילוי 19 הליטרים של מיכל הדלק, שגם דאג להתרוקן מהר מאוד.
אז הוא לא היה נייקד ספורטיבי, וגם לא כזה חוליגן, למרות המראה המוזר שלו. הוא היה חזק, מהיר, נוח ומיוחד. מעין גרסה דו־גלגלית של רכב שרירים אמריקאי. הוא גם לא היה רב־מכר בארץ או בעולם, אבל בהחלט הוערך וקיבל מעמד של אופנוע מיוחד. עד לסיום כהונתו בשנת 2008 לא נעשו שינויים או עדכונים משמעותיים, אבל בב.מ.וו כנראה היו מספיק משועשעים בכדי להציג לו מנוע עוד יותר וחזק עוד יותר.
לשנת 2009 הוצגה גרסת ה-1,300 סמ"ק, שכבר ניפחה את נפח המנוע לכדי 1,293 סמ"ק והוסיפה עוד כמה סוסים לשורת ההספק, שגם הגיעו בסל"ד נמוך יותר. כמובן שגם נתון המומנט השתפר במעט. מערכות האלקטרוניקה שודרגו עם דור שני לבולמים החשמליים, בקרת אחיזה ו-ABS מעט משוכלל יותר. גם קוויקשיפטר להעלאת הילוכים בלבד (מצערות מכניות) וידיות מחוממות הצטרפו לרשימה. המשקל ירד מעט עם שימוש של אלומיניום, כמו בזרועות המזלג למשל. עוד צבעים הצטרפו למבחר, אבל העיצוב והקונספט לא השתנו כמעט בכלל. מה שהשאיר אופנוע מוערך ואולי מעט נחשק, אבל ממש לא מסחרי. הוא המשיך עד לשנת 2015. יציאה טובה של הבווארים.