האופנוע הסדרתי המהיר ביותר בעולם בשנת 1996 היה ההונדה CBR1100XX סופר בלאקבירד, אז למה לא להציג גרסת נייקד שמבוססת עליו?
מטוס הריגול של לוקהיד, ה־SR-71 האייקוני, היה מקור ההשראה של ה־CBR1100XX סופר בלאקבירד של הונדה שהוצג בשנת 1996. סוג של אופנוע־על שנועד לכתוש את המתחרים מבית ולעקוף אותם בקו ישר. לציפור השחורה היה מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 1,137 סמ"ק עם 16 שסתומים, גל־זיזים עילי כפול וקירור נוזל. בטבלת הנתונים היו 164 כוחות סוס, 12.1 קג"מ ו־223 ק"ג (משקל יבש), שהצליחו להביא את ההונדה לשיא של 287.3 קמ"ש.

לקח להונדה עוד 3 שנים לעשות את הצעד המתבקש, שזה להוריד לו את הפלסטיקים, לחשוף את המנוע הבריון ולהתאים את המכלולים והמספרים לייעוד החדש – שזה לא לשבור שיאי מהירות, אלא להיות סופר־נייקד שרירי ומיוחד. המנוע איבד סוסים בדרך והתייצב על 140 כ"ס ב־9,000 סל"ד, כשגם המומנט ירד במעט ל־11.8 קג"מ ב־7,000 סל"ד. מערכת הזרקת הדלק שודרגה, מערכת הפליטה חודשה ומספר גלי־האיזון במנוע ירד משניים לאחד. למי שזה משנה, חמשת ההילוכים (שישה בציפור) ומשקל כמעט זהה הביאו את הרוכב בעל הצוואר החזק למעט מעל 250 קמ"ש.
גם שלדת האלומיניום הכפולה הייתה כמעט זהה, כשרק החלק האחורי השתנה לטובת היעוד השונה. המזלג הקדמי הקונבנציונלי, בקוטר 43 מ"מ, הובא לכאן מאחיו עם קפיצים אחרים, והבולם האחורי סיפק 7 מצבי עומס קפיץ. זה מה שהיה בשנות ה־90. חישוקי 17″ עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו־180/55, בסיס הגלגלים עמד על 1,500 מ"מ, גובה המושב 795 מ"מ ומיכל הדלק הכיל 22 ליטר. מערכת הבלימה כללה צמד דיסקים בקוטר 310 מ"מ ועוד יחיד מאחור בקוטר 256 מ"מ מאחור, כשל־X-11 הייתה מערכת בלימה משולבת שהפעילה גם את הבלם האחורי בלחיצה על הקדמי.
הציפור השחורה והמהירה מעולם לא הייתה אופנוע ספורט, והביצועים בקו ישר לא התבטאו גם בפיתולים. האופי הזה גם תפס לגרסת הנייקד, שלא התבלט ביכולות הכביש המפותל שלו. הוא היה אופנוע מיוחד ושונה, אבל לא הפגין ביצועים יוצאי דופן באף פרמטר. בניגוד לחדשנות ובולטות של אחיו הגדול, ה־X-11 לא זכה לתשואות אלא רק להערכה על האיכות הכוללת, מה שלא תרם למכירות. בהונדה הפסיקו את הייצור בשנת 2002, רק לאחר 3 שנים מאוד קצרות במונחים של חיי דגם.