נתון מעניין מספרי ההיסטוריה: ה־XS1100 היה אופנוע ה־4 צילינדרים 4 פעימות הראשון של ימאהה.
בסטנדרטים של היום אופנועי השרירים של יפן מסוף שנות ה־70 ותחילת שנות ה-80 בטח מזעזעים לרכיבה. מנועים מפלצתיים, בולמים ובלמים סבירים, שלדות ספגטי ומשקל של מכולה. אבל אם נבחן את הימאהה XS1100, את הסוזוקי GS1000, את ההונדה CBX1000 או את הקוואסאקי Z1300 – שני האחרונים משושי הצילינדרים (מלשון שש) – אז הם ממש עושים לנו את זה והיינו שמחים לחוות אותם גם כיום.
כאמור, ה־XS1100 נשא על גבו את כובד האחריות כאופנוע הראשון של ימאהה עם ארבעה צילינדרים, והוא בא להחליף או לתגבר את ה־XS750 עם מנוע הטריפל. 1,101 סמ"ק, קירור אוויר, גל־זיזים עילי כפול, 95 כוחות סוס ב־8,500 סל"ד ו־9.2 קג"מ ב־6,000 סל"ד היו הנתונים היבשים. בימאהה כמו בימאהה ניסו לעשות דברים קצת אחרת ביחידת ההנעה, והצליחו בזכות בסיס הגלגלים הארוך – 1,530 מ"מ ־ שכלל את המנוע הגדול. דוגמה אחת היא העברת התנועה של גל־הארכובה דרך שרשרת פנימית שמתחברת לגל הינע ועובר לגלגל האחורי. בימאהה עוד רשמו פטנטים על סדרי ההצתה ועוד כל מיני עניינים בתאי הבעירה, אבל כל זה לא חשוב ולא רלוונטי לטור הזה, כי לא משנה מה הם עשו – זה עבד.
סאונד המנוע של הימאהה XS1100:
כבר בהצגתו, הימאהה XS1100 – שנועד בעיקר לשוק האמריקאי, ששם זה חשוב לו – קבע זמן של 11.78 שניות במאוץ לרבע מייל. לא נתון חשוב לאף אחד, אבל אם אתה הכי טוב בזה אז למה לא להתגאות. הזמן סיפק לו את השם XS אחת עשרה, על שם אותן אחת עשרה שניות.
כמו שכתבנו, העיקר בימים ההם היה המנוע. מרכיבי השלדה היו ברמה נמוכה יותר עם מזלג דקיק, צמד בולמים מאחור, שלדת עריסה דקיקה, חישוקי 19″ ו-17″ מלפנים ומאחור בהתאמה, ובלמים חלשים עם דיסקים לא מחורצים של 298 מ"מ. המשקל המלא עמד על 274 ק"ג עצומים, והמהירות התאורטית על יותר מ־200 קמ"ש.
הבוחנים עפו עליו, וגם הלקוחות האמריקאים. אלו קיבלו גרסה מעט שונה מהאירופאים, שנבדלה בעיקר בגובה הכידון והפחתה לא ברורה של מצנן שמן, אבל הימאהה קרע את כולם בקו ישר ופשוט לא נשבר. הוא נודע באמינות חסינת הכדורים של המנוע ובפלטפורמת השיפורים שלו שאפשרה גם לקחת אותו לעולם המרוצים. הוא הוצג לעולם בשנת 1977 ושרד עד להצגת מחליפו – ה-FJ1100 – בשנת 1984.
יש משהו בסגנון הזה של הנייקדים של פעם שגורם לנו לרצות לשים אחד בסלון או במחסן בשביל להוציא לסיבוב בקו ישר מדי פעם. אופי כזה שקשה למצוא בעידן האלקטרוניקה ועזרי הרוכב של ימינו.