נוסטלגיה: ב.מ.וו R1200C – ההארלי של ג'יימס בונד

הב.מ.וו R1200C היה ה-'אצבע בעין' של ב.מ.וו להארלי דיווידסון בשנות ה-90. לא הצלחה אדירה, אך בהחלט לא כישלון, וכיום אחד האופנועים המבוקשים.

מי שמצטרף אלינו בעת המודרנית מכיר את המתמודד העדכני של ב.מ.וו בנישה השייכת לגגנסטרים הוותיקים של הארלי דיווידסון ואינדיאן – ה-R18, ובטח אחיו ה-R 18 B באגר, הוא קרוזר ענק ומוגזם שמטרתו להראות לאמריקאים שגם את זה הגרמנים יודעים לעשות. אם הם יודעים לעשות את זה טוב יותר? הדעות כאן חלוקות, אבל כיף להסתכל מהצד ולראות את היצרנים מתקוטטים.

הסיפור הזה לא חדש, שכן לפני 25 שנה, בשנת 1997, ניסו בב.מ.וו לעשות את בדיוק אותו התרגיל ולהיכנס לתוך המועדון של האמריקאים. מחלקת יחסי הציבור עבדה שעות נוספות והכניסה את ה-R1200C לתוך שובר הקופות של ג'יימס בונד ב'מחר לנצח' (Tomorrow Never Dies) כדי שכל תשומת הלב תופנה אל הקרוזר החדש. בתוך הגוף המסיבי נכח מנוע בוקסר בן שני צילינדרים בנפח 1,170 סמ"ק. הביצועים היו צנועים מלכתחילה עם 61 כוחות סוס וכ-10 קג"מ שהניעו את 236 הק"ג למהירות מרבית של כ-160 קמ"ש. חישוקי ה-18″ שוככו על-ידי מזלג קדמי קונבנציונאלי יחד עם מתלה הטללבר שמקושר כיום מאוד לב.מ.וו, אך על קרוזר-רטרו נראה ממש שלא במקום. הממדים לא היו גדולים כמו המתחרים, אך בהחלט לא קטנים בפני עצמם. אורך של 2,340 מ"מ יחד עם גובה מושב של 740 מ"מ יצרו את הפרופורציות המתאימות, אך העיצוב – ובטח גל ההינע ה'מתוחכם' מדי – לא גרם ללקוח מתלבט להתבלבל בינו לבין האופציות מהארלי. גימיק מעניין היה מושב המורכב שידע להתקפל לשלושה מצבים ולשרת כמשענת גב לרוכב.

המנוע הסביר וההתנהגות הטובה יצרו קרוזר איכותי, אבל זה לא בדיוק מה שהקהל שם מחפש. משנת 1997 בה ה-R1200C הוצג ועד שנת 2004 שבה הוא יצא לפנסיה, נמכרו ברחבי העולם מעל ל-40 אלף יחידות, בגרסאות הרבות שנמכרו תחת ב.מ.וו, כולל גרסת CL עם פיירינג מלא, פנס קדמי כפול, זיווד מלא והרבה תוספות. לא הצלחה מסחרית אדירה, אך בהחלט לא כישלון. סביר להניח שבספרי ההיסטוריה של הקרוזרים הוא לא יופיע כפרק בפני עצמו, אבל כבר אז הוא הראה שכשהגרמנים רוצים לעצבן את האמריקאים, הם יכולים.

גם בישראל הב.מ.וו R1200C נמכר, ועד היום יש עוד כאלה שמסתובבים על הכבישים בגאווה בווארית, ונסחרים, אגב, בסכומים גבוהים מאוד.