נוסטלגיה: הארלי דיווידסון V-Rod – שרירים אמריקאים

ההארלי דיווידסון V-Rod היה קרוזר לא אופייני שהוצג בתחילת שנות ה-2000 כאופנוע שרירים מודרני עם יכולות מרשימות, בעיקר בקו ישר.

ההארלי דיווידסון וי-רוד הוא לא בדיוק מה שציפו מיצרנית קרוזרים ותיקה להציג. הארלי של סוף שנות ה-90, די בדומה להיום, נזקקה לזריקת נעורים שתביא לקוחות חדשים וצעירים שירעננו את תזרים המזומנים המצטמק. אין יותר מושך ואמריקאי מאשר מכונית שרירים, אז בהארלי עשו את ההתאמה לגרסה דו-גלגלית והציגו בשנת 2001 את מה שידוע גם בשם VRSC (ר"ת V-twin Racing Street Custom).

מנוע הווי-טווין רבולושן, עם 60° בין הצילינדרים, תוכנן יחד עם פורשה הגרמנית והציע נפח של 1,131 סמ"ק מקוררי נוזל עם 115 כוחות סוס ו-11.6 קג"מ (שגדלו ל-1,247 סמ"ק ו-125 כ"ס בשנת 2008). אלו היו אמורים לספק את החלק המרכזי בחוויה, שנעטפה בעיצוב בולט, נמוך וארוך (בסיס גלגלים באורך 1,700 מ"מ וגובה מושב של 705 מ"מ) עם כרום, כידון רחב וצמיגים רחבים בגודל 120/70 על חישוק 19″ מלפנים ו-240/40 על 18″ מאחור.

ביצועים מטורפים לא היו, לא בקו ישר – 12.25 שניות לרבע מייל, ולא בכביש המפותל – גם ובעיקר בגלל המשקל שנע סביב 300 ק"ג. המזלג ההפוך היה בקוטר 43 מ"מ, אך קשוח ונטול יכולות כיוון, וצמד הבולמים מאחור אפשרו כיוון עומס קפיץ בלבד. הבלמים היו טובים עם צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ. מרכז הכובד הנמוך התאפשר גם בזכות מיכל הדלק בנפח 19 ליטר שישב מתחת לישבן הרוכב, כשבתוך מיכל הדלק הקלאסי ישבה תיבת האוויר.

ההארלי דיוויסון וי-רוד חי חיים מלאים של 16 שנים עם הצלחה טובה יחסית שבאמת הביאה לקוחות שלא החזיקו כלים של הארלי לפני כן. בהתאם לקאסטום, שמאפשר קאסטומיזציה עד השמיים, מבחר הגרסאות שהגיעו מהארלי עצמם היו רבות וכללו עשר גרסאות שונות שהציעו עיצובים שונים, כיולי מנוע ושלדה אחרים ומידות שונות לצמיגים. בהארלי רצו רענון תדמית לצד מתחרה ראוי לימאהה וי מקס, לטריומף רוקט, ולימים גם לדוקאטי דיאבל. אי אפשר להגיד שהוא היה הצלחה אדירה, אבל בהחלט לא כישלון. בסופו של יום היה לו את הקסם שלו, קהל הלקוחות הנאמן (למרות שבהתחלה הקהל הקלאסי של רוכשי ההארלי התכחש לו), וקסם רב.