נוסטלגיה: ימאהה DT50LC – די טי רוצחתתת

הימאהה DT50 LC היה קרוס 50 סמ"ק מקורר נוזל שהיה פופולרי בתיכונים בשנות ה-90, והציע ביצועים טובים יחסית לסגמט, ממדים קטנים יחסית, ובעיקר מלחמה חזיתית מול דגמי ה-TS של סוזוקי.

ימאהה הצטרפו לשוק הישראלי בתחילת שנות ה-90. אחד הדגמים לבני ה-16 המהירים ועצבניים היה ה-DT50 בגרסה מקוררת נוזל. ה-DT-1 המקורי, אגב, הוצג בשנת 1968 כגרסת אנדורו במבחר נפחים, והוא זכת להצלחה גדולה. ה-DT50 המודרני יותר הוצג בתחילת שנות ה-80, ונמכר במספר גרסאות אנדורו וסופרמוטו, וגם בקירור אוויר או נוזל. לארץ הגיעה גרסת ה-LC ֹ(ר"ת Liquid-Cooled), שנקראה גם W במספר שווקים, שנבדלה עיצובית עם פנס גדול יותר ו'פתחי אוורור' מתחתיו.

מול הקרוסים שחנו בחניות התיכונים באותה העת – כדוגמת צמד ה-TS של סוזוקי ו-וולף 50, דרבי סנדה, פנטיקים ישנים יותר ועוד – הימאהה הציע נתונים זהים יחסית. מנוע בנפח 49 סמ"ק עם כ-7.2 כוחות סוס שהגיעו בחלק העליון של שעון הסל"ד המרובע, גיר שישה הילוכים, בלמי תוף (לקראת סוף חייו קיבל בלם דיסק קדמי), התנעה רגלית ומהירות מרבית שמדגדגת את ה-100 קמ"ש בירידה. הממדים היו קטנים עם בסיס גלגלים של 1,235 מ"מ, גובה מושב של 785 מ"מ, חישוק 19″ מלפנים ו-17″ מאחור, מהלך מתלים של 170 מ"מ מלפנים ו-150 מ"מ מאחור, משקל רטוב של 86 ק"ג, ומיכל דלק בנפח 8.5 ל'. הממדים הקטנים והמנוע החזק העניקו לו ביצועים טובים על הכביש, כולל מהירות מרבית שניצחה לעתים את ה-TS50W המהיר. בשטח, לעומת זאת, הוא היה עדין יותר לעומת שאר הדגמים.

הימאהה DT50 גזל לא מעט מכירות מהסוזוקי המתיישן בשוק החדשים ומשומשים. הדגמים הראשונים הגיעו בצבעי כחול-לבן ואדום-לבן (שהיה נוטה לדהות ולקבל גוון ורוד יותר). לאחר מכן היו דגמים עם גוון סגול יותר, כחולים ושחורים. הדגם לא חווה שינויים עד להפסקת הייצור בשנת 1996, אם-כי באירופה נמכרו גם עוד מספר שנים לאחר מכן. פופולריות של כלי נקבעת לעתים גם לפי האזור, ובאזור בו גדלתי הרוב בחרו את הכלים של סוזוקי. למעשה, עם כל ההגבהות הפיראטיות שהיו נפוצות עם דגמי ה-TS, הימאהה תמיד נראה קטן ושביר לעומת האחרים. אך בשנים המועטות שהוא נמכר בישראל, ה-DT50 השאיר חותם על קהילת הרוכבים, ואפילו טבע את המושג 'DT רוצחתתתת'.