FullgaZ אופנועים, קטנועים וכל מה שגז
הקוואסאקי KDX200 הוצג בשנת 1983 וירד סופית מפס הייצור בסוף שנת 2006.
משפט הפתיחה המודגש למעלה מראה עד כמה הבסיס של גרסת ה-200 היה מוצלח, וה-KDX200 בהחלט היה מוצלח. סוף שנות ה-70 סימנו את הפערים בין אופנועי מוטוקרוס טהורים שמתאימים למסלולים סגורים, קצרים וזורמים, לבין הצרכים שעלו מרוכבים שרוצים לקחת את אופנוע השטח שלהם למסלולים פתוחים עם תנאים משתנים – אנדורו, אם תרצו. בקוואסאקי התייחסו לצורך הזה עם ה-KDX175 מקורר האוויר, שהיה למעשה גרסת ה-KX125 המוטוקרוסרית עם מיכל דלק גדול יותר, תאורה מינימלית ויחסי העברה ארוכים יותר. וזה היה רק הסיפתח.
המונח אנדורו בשנות ה-80 אינו מתייחס להארד-אנדורו הישראלי שאנו מכירים בשנים האחרונות, שתוקף עליות סלע קשוחות ומכשולים אימתניים, אלא יותר קרוס קאנטרי, שהוא תחום רכיבת שטח הממוקם בין מוטוקרוס לאנדורו. אופנועי הקרוס קאנטרי מהווים מעין פשרה לרוכבי מרוצי אנדורו ומרוצי מוטוקרוס שרוצים ליהנות משני העולמות, ויותר מכוונים לשטחים פתוחים ומהירים, ולאו דווקא למסלול מוטוקרוס או רכיבת אנדורו טכנית בסינגלים מיוערים. דגמים אלו נבדלים במיפוי פחות אגרסיבי למנוע, בולמים מעט רכים יותר, רגלית צד, מיכל דלק גדול יותר, בלמים פחות רגישים, יחס העברה סופי שונה, וגלגל 21″ מלפנים ו-18″ מאחור כמו באופנועי אנדורו, לעומת "19 במוטוקרוס
בשנת 1983 הוצג ה-KDX200 הראשון, שלקח את מנועו של ה-KX125 והגדיל את מהלך הבוכנה ובכך יצר מנוע חד צילינדרי מקורר אוויר בנפח של 198 סמ"ק, וזה הושתל לשלדה זהה לאותו המוטוקרוס. למנוע היו 6 יחסי העברה והספק כללי של 37 כוחות סוס ב-8,000 סל"ד ומומנט סמלי של 3.5 קג"מ ב-7,000 סל"ד. הזרוע האחורית הייתה מאלומיניום, המזלג הקונבנציונאלי (לא הפוך) של קאיאבה היה בקוטר של 38 מ"מ, וביחד עם בולם ה-Uni-Trak מאחור עטף חישוק קדמי בקוטר 21″ וצמיג במידת 80/100 וחישוק אחורי בקוטר 18″ עם צמיג של 110/100. הבלמים היו מסוג תוף, ומשקל הנוצה עמד על מעט מעל 100 ק"ג, לפני 12.5 ליטרים של דלק מעורבב. בשנת 1985 הוחלף הקרבורטור לאחד של מיקוני בקוטר 34 מ"מ. נתון מעניין הוא שזה היה אופנוע האנדורו הראשון עם שעון נתונים דיגיטלי.
לשנת 1986 הוצג הדור הבא, שהתקדם עם החידושים והעדכונים של ה-KX125. המנוע קיבל שסתום כוח שנקרא KIPS (ר"ת Kawasaki Integrated Powervalve System) וניסה לספק יותר בשר בסל"ד בינוני. המזלג עובה משמעותית לקוטר 43 מ"מ, נוסף דיסק לבלימה מלפנים, הצמיג האחורי קיבל מידה של 100/100, הצביעה קצת השתנתה, ואלו היו שנות הזהב של ה-KDX200 שקלע לטעמם של החובבים והרייסרים ולא נתקל בתחרות מצד היצרנים המקבילים.
לשנת 1989 הוא קיבל את מרבית השינויים והחידושים. יחידת הכוח הפכה להיות לראשונה מקוררת נוזל עם שדרוג על הדרך לכל המכלולים הנעים של המנוע. הקלאץ' חוזק, הבלם האחורי יישר קו וקיבל דיסק, השלדה חוזקה עם מזלג מעודכן ו-290 מ"מ של מהלך ולינק חדש לבולם האחורי, שסיפק מהלך גלגל של 300 מ"מ. מיכל הדלק הצטמצם קצת ל-12 ליטר, כשהמשקל עלה בכמה ק"ג, אבל הקהל התחיל לפזול יותר לנפחים הגדולים כמו לדוגמה של הסוזוקי RMX250. בקוואסאקי התייחסו לכך עם הצגת ה-KDX250 שסיפק יותר נפח ויותר כוח (40 כ"ס) לצד שינויי שלדה מסוימים, אבל ימיו לא ארכו מעבר לחמש שנות ייצור, והוא יצא מהתחום. רוכשי הקוואסאקי המשיכו להעדיף את גרסת ה-200 על פני ה-250 סמ"ק.
בשנת 1995 הכל שודרג ויישר קו עם התקופה – מנוע, בולמים, שלדה – אבל נשאר יחסית זהה לדורות הקודמים. גרסת ה-250 יצאה מהמשחק ובמקומה נכנסה גרסת 220 סמ"ק (KDX220) שנמכרה בהצלחה יחסית לצד ה-200, עד שהמתחרים, היחס למנועי ארבע פעימות, תקנות זיהום האוויר שהחלו לחנוק מנועים דו-פעימתיים ועייפות הקהל סימנה את סוף תקופת ה-KDX והשאירה מורשת של אופנוע אנדורו קל, אמין מאוד, קל לשיפורים ומוצלח מאוד. בארצות הברית הוא נמכר בהמונים ועד היום הוא זוכה לביקוש גבוה כמשומש.
צפו בקרסון בראון האמריקאי שמוכיח שאפשר לעשות הארד אנדורו על KDX200 משופר מאוד בסבב ה-TKO האחרון באליפות ההארד אנדורו העולמית:
https://www.youtube.com/shorts/PDb_pZUNk-M?feature=share
