מדינת ישראל נגד הספורט המוטורי

אסי ארנסון ואביעד אברהמי

מדינת ישראל גובה מס קנייה בן 19.2% על כלים תחרותיים המיועדים לנהיגה ספורטיבית (רישוי אפור), כאשר צו שעה חדש שעלול להיכנס לתוקף מגדיר אמצעי בקרה דרקוניים חדשים המיועדים למנוע ניצול לרעה של מחיר הרכישה המופחת, כמו לדוגמה דרישה הוכחה לשמונה ימים תחרותיים בשנה ורכישת כלי תחרותי אחד בכל שלוש שנים; במקביל, עם סיום תוקפו של צו השעה הקודם, מס הקנייה על כלים אפורים זינק ל־50%.

על־מנת לעודד, או פחות לתקוע ספורט מוטורי בישראל, נקבע כי המכס על אופנועים ועל כלי רכב תחרותיים ברישוי אפור יעמוד על 19.2%, וזאת לעומת מס קנייה בגובה של עד 83% המוטל על כל אופנוע רגיל ברישוי צהוב. החלטה זו מעוגנת כהוראת שעה זמנית בלבד ולא תקנה קבועה, מה שאומר שבכל רגע עלול פקיד כזה או אחר להפוך את ההחלטה ולשגע את המערכת. כך קרה לפני קצת יותר מעשור, כאשר הבינו שמאות הכלים שנרכשו מפסידים לקופת המדינה סכומי כסף, וכך המס עלה ל־80%.

שנה לאחר מכן מס הרכישה ירד בחזרה, אבל הוראת השעה הנוכחית שרדה עד לאמצע חודש אוגוסט האחרון. כעת מוצעת הוראת שעה חדשה, שתוקפה ל־3 שנים, שנועדה להגביר את הפיקוח על־כך שרוכשי הכלים התחרותיים באמת משתמשים בהם במסלולים ולא קיים ניצול לרעה של שיעורי המס המופחתים.

בשלב ראשון תחודד ההגדרה מהי נהיגה ספורטיבית. כלומר נהיגה בכלי תחרותי, בעת תחרות או בעת פעילות ספורט אחרת, לרבות למטרות נהיגה המפורטות שם. בעל האופנוע יידרש לעשות שימוש בכלי התחרותי לנהיגה ספורטיבית בלפחות שמונה ימים בשנה, עם תיעוד ואישור, וזאת במשך שלוש השנים ממועד התרת הצהרת הייבוא, ובלבד שבכל יום כאמור השתתף בלפחות אחד מאלה: תחרות, אימון, דירוג או הצבה בתחרות, ולמעט נהיגה שמטרתה קבלה או חידוש רישיון לנהיגה ספורטיבית.

עד כה הייתה דרישה של השתתפות בארבעה אירועים בשנה אחת. לטענת רשות המסים, השינוי המוצע במספר הימים נועד להבטיח שימוש מהותי בכלי לנהיגה ספורטיבית על־מנת להצדיק את קבלת 'הטבת המס'. תנאי בחינת השימוש בכלי למשך 3 שנים במקום שנה נועד לחזק את הפיקוח על הכלים, כדי לוודא כי אין ניצול לרעה. כמו כן, השימוש לאורך 3 שנים, במקום שנה אחת, מוצע מאחר שערכו של הכלי מופחת באופן משמעותי רק לאחר 3 שנים.

בנוסף, הייבוא במסגרת שיעורי המס המופחתים יוגבל לכלי אחד לבעל רישיון לנהיגה ספורטיבית אחת לשלוש שנים, עם אפשרות לייבוא כלי נוסף לספורטאי בכפוף לאישור הרשות המוסמכת.

זהו מצב מגוחך שעלול לפגוע קשות בספורט המוטורי הישראלי, שגם כך נשען על כרעי תרנגולת. ראשית, אין זה מתפקידה של רשות המסים לפקח ולאכוף את הוראת השעה אלא רק לקבוע אותה. הגוף האוכף צריך להיות אחד מגופי האכיפה, כמו משטרת ישראל. כך נוטלת לעצמה רשות המסים סמכויות לא לה, והתוצאה היא מכה קשה לספורט המוטורי הישראלי ולספורטאים עצמם.

שנית, ברשות המסים רואים בשיעור מס של 19.2% כהטבה, שכן זהו שיעור מופחת ביחס לכלי תחבורה ברישוי צהוב. אולם זוהי טעות גדולה, שכן לא מדובר בכלי תחבורה אלא במכשירי ספורט, לצורך העניין כמו מחבט טניס או אופני כושר. הכלים הללו מיועדים למסלול בלבד, והם אמורים להגיע אל הסלול על־גבי נגרר ולא לנסוע בכביש הציבורי. ושוב, את האכיפה על־כך צריכה לבצע המשטרה ולא רשות המסים.

דבר נוסף, ההגבלה של כלי אחד לספורטאי לשלוש שנים עלולה לתת מכת מוות לרוכבים המקצועיים, שכן הבלאי ברכיבה תחרותית הוא עצום, ורוכבי ברמות הגבוהות מחליפים אופנוע אחת לכמה חודשים, ולעתים מחזיקים כמה אופנועים לאימונים ולמרוצים. לא מדובר במכונית פרטית שאותה מחליפים בכל שלוש שנים. נראה שברשות המסים מתייחסים לאופנועי מרוץ מקצועיים כאל כלי־תחבורה, ואין מי שיסביר את גודל הטעות ואת גודל העוול שמעשה לספורטאים ולספורט.

הוראת השעה החדשה, אשר גובשה אחרי עבודת מטה' ברשות המסים, פורסמה להערות הציבור לקראת כניסתה לתוקף, כשהציבור מוזמן להגיש את הערותיו עד סוף חודש ספטמבר 2025. עד אז, ועם סיום התוקף של הוראת השעה הקודמת, מס הקנייה על אופנועים ברישוי אפור זינק מ־19.2% ל־25%, 40%, 50% ו־60% – כמו של אופנועים ברישוי צהוב, כך שרכישת אופנוע ברישוי אפור בימים אלו עלולה לעלות בדיוק כמו אופנוע ברישוי כביש צהוב. כפועל יוצא יבואני האופנועים הקפיאו את כל ייבוא האופנועים ברישיון אפור, והכלים שנמצאים במלאי נמכרים עם מיסוי מלא כמו של אופנוע ברישוי צהוב.

פקידי מדינת ישראל נגד הספורט המוטורי.