נוסטלגיה: מוטוגוצי גריסו

הגריסו של מוטוגוצי היה הנייקד-קרוזר-רודסטר של האיטלקים שניסו להביא לעולם משהו מיוחד ולא רק כזה שקורע את המסלולים.

הגריסו הוצג לראשונה בשנת 2004, והוא היה מיוחד. ויפה. מאוד יפה. מיטב המעצבים של מוטוגוצי ופיאג'ו, בעלת הבית, חברו על-מנת להיות קודם כל יפים. תסתכלו על התמונות ועל הקימורים ועל המפלט המיוחד, על החישוקים ועל מנוע הווי-טווין עם גל הארכובה האורכי והצילינדרים שבולטי למרחקים. המקורי היה בנפח של 1,064 סמ"ק עם גל-זיזים עילי יחיד, שני שסתומים לצילינדר, הזרקת דלק, 87 כוחות סוס ב-7,500 סל"ד, 9 קג"מ ב-6,000 סל"ד, וכמובן כמובן – קירור אוויר ושמן. אבל העיצוב תפס את כולם. הרעיון המקורי אולי היה לעמוד אל מול הדוקאטי מונסטר המוצלח והמצליח, אבל בשורה התחתונה לא היה יותר מדי קשר בין השניים.

שנתיים לאחר מכן הוצגה גרסת ה-1,200 סמ"ק, שתכלס הייתה עם 1,151 סמ"ק, אבל עם סידור 'Quattrovalvole', כלומר עם 4 שסתומים לכל אחד משני הצילינדרים. למנוע הזה היו כמעט 20 כוחות סוס יותר וקצת יותר מומנט. כל הטוב הזה עבר לגלגל האחורי דרך גל הינע. אותו המנוע ותצורת ההנעה הגיעה גם לסטלביו המקורי שבחנו לפני הרבה מאוד שנים.

מערכת המתלים של מרזוקי כללה מזלג קדמי הפוך בקוטר 43 מ"מ עם יכולות כיוונון, ובולם אחורי יחיד מתכוונן. הבלמים של ברמבו עם צמד דיסקים מלפנים בקוטר 320 מ"מ וקליפרים רדיאליים עם 4 בוכנות, ודיסק יחיד בקוטר 282 מ"מ מאחור. החישוקים בקוטר 17″ עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור. בסיס הגלגלים הארוך עמד על 1,560 מ"מ, גובה המושב על 790 מ"מ, ועקב האכילס והגורם לכך שהוא ממש לא היה בר תחרות לאותו המונסטר שהוזכר – משקל יבש של 227 ק"ג, שעם 17 ליטרים של  דלק מגיע למשקל שלא מתלהב לשנות כיוון כל כך בקלות. וזה בסדר, כי במוטוגוצי מעולם לא התכוונו שהוא יגיע לפס מאוד מהיר בהרים או לסשן במסלול.

כשגרסת ה-1200 הגיעה לישראל ב-2013, שנת חידוש הייבוא של מוטוגוצי לארץ, היא כללה גם בקרת אחיזה ו-ABS. המחיר נקבע בזמנו על 103 אלף ש"ח, וכיוון לאותם אנשים שספציפית רוצים מוטוגוצי ועוד יותר ספציפית את הגריסו. אף אחד לא התלבט בינו לבין נייקד אחר. מיותר לציין שהוא לא היה הצלחה מסחרית, לא בעולם ובטח לא בארץ. מוטוגוצי של אז גם לא כיוונה לזה (תכלס, גם לא היום), אלא רק רצתה לתת לעולם משהו מיוחד, ששונה לגמרי מכל האחרים.

למיטב ידיעתנו, אגב, על כבישי ישראל קיימים שני מוטוגוצי גריסו – אחד מהם של זיו אופנהיים.

ואם כבר משהו מיוחד, אז הנה שוב הראיון המלא עם זיו אופנהיים, שמתייחס גם לסטלביו החדש שהוא רכב עליו וגם לגריסו האישי שלו שנמצא בבעלותו בפעם השנייה והאחרונה: