כתב וצילם: עמרי גוטמן
העניין עם מסורות הוא שלעתים נדירות אתה יכול לזהות אחת כזו כשהיא נוצרת מול עיניך.
"29 באוקטובר, 2016
פיגוע ירי בירושלים: המחבל חוסל לאחר מרדף
תושב מזרח ירושלים חמוש הגיע לגבעת התחמושת, ירה באזרחים ונמלט מהמקום. לאחר מכן ניהל קרב עם כוחות הביטחון וחוסל. שניים נרצחו באירוע"
כותרת לאקונית, טכנית; כמוה ראינו רבות. התרגלנו.
כואב לדקה, עצוב, אבל חוזרים די מהר לשגרה. התרגלנו.
בהמשך היום יסתבר כי מדובר בשוטר ובאופנוען. לזה לא מתרגלים. אף פעם.

לאופנוענים יש רגישות מיוחדת לאופנוענים אחרים. בעיקר לפגיעה בהם.
אף אחד לא יודע למה, אבל לאופנוען – אבדן של אופנוען אחר כואב, גם אם לא הכרת אותו.
כי הכרת מישהו שהכיר אותו. ואחר כך עוד אחד ועוד אחד.
צר עולמם של הנוסעים על שני גלגלים.
רב-סמל מתקדם יוסף (יוסי) קירמה, המשרת ביחידת הסיור המיוחד (יס"מ) ירושלים, אופנוען, קיפח את חייו בתקרית, כאשר הסתער עם אופנועו אל זירת האירוע, והוא נפגע מקליעיו של המרצח. זמן קצר לאחר מכן נפטר מפצעיו. יוסי, אופנוען בנשמתו, מצא את מותו על הכלי המזוהה יותר מכל עם אופנוען אמיתי. אופנועו.
לא הכרתי אותו, אבל בהמשך הסתבר לי שאני מכיר כמה אנשים שהכירו אותו. החוליה המקשרת האחרונה הייתה חבר משותף, בן צוות של קירמה ז"ל.
בימים שלאחר האירוע הקשה התגבש מסע לזכרו, בשיתוף מועדון האופנועים הישראלי, משטרת ישראל, משפחתו ומוקירי זכרו.

בתאריך 11.11.2016 יצאה שיירה המונה מאות אופנועים לירושלים, במסע הצדעה לרס"מ קירמה ז"ל.
מהר איתן, כמה סמלי, התגלגלו יותר מ-500 אופנועים לבית משפחתו של קירמה, ולאחר מכן לאצטדיון טדי, שם נאמו כבוד השר לביטחון פנים, מר גלעד ארדן, סגן יו"ר מועדון האופנועים הישראלי, מר בני מר, מכובדים נוספים, ובסופו של דבר אלמנתו הצעירה בשנות העשרים לחייה, וניכר כי האבל פקד אותה מוקדם מדי. לא כך צריכים להיראות החיים שלנו, ולא נותרו הרבה עיניים יבשות כשהבטיחה כי תעשה הכל שזכר יקירהּ לא ידעך.
המארגנים מסרו כי ייעשה מאמץ להפיק אירוע דומה מדי שנה. הלוואי.
Why not every month at least in the first year ?