בשנת 2004 הציגו בסוזוקי את האח הקטן של ה-DL1000 ויסטרום, שהוכיח את עצמו במשך 23 שנים ככלי ורסטילי, מוצלח ואמין. היום נתרכז בדור הראשון שהתחיל באותה השנה והחזיק עד לשנת 2011 עד שהתחלף הדור. כותב שורות אלו החזיק אחד שכזה במשך 4 שנים ועשרות אלפי קילומטרים.
הסבר קצר: וי = מנוע וי-טווין, סטרום = זרימה
650 כמובן שלא צריך להסביר, כשמבחינת סוזוקי זה בא להבדילו מהאח הגדול (DL1000) שהוצג בשנת 2002. האמת שהם גם נראים אותו הדבר, למעט המפלט היחיד ב-650 לעומת הכפול בליטר. שני הצילינדרים מוקמו ב-90° בתוך יחידת המנוע, מה שמבטיח חלקות ורוגע. 645 סמ"ק, גל-זיזים עילי כפול, קירור נוזל, 8 שסתומים ו-66 כוחות סוס ב-8,800 סל"ד יחד עם 6.1 קג"מ ב-6,400 סל"ד.
המנוע זהה למקבילו הנייקדי, ה-SV650, עם ציפוי צילינדרים שונה וכיול מעט שונה שמוריד את ההספק מ-72 סוסים שהיו שם. המנוע מושך ומושך וסוחב וסוחב, ואת כל זה ללא שום טענות או בעיטות. מנוע חזק יחסית, חלק לא יחסית ואמין מאוד. צריכת הדלק בשיוט בין עירוני יכולה הייתה לרוץ על 20 ק"מ לליטר בלי שום בעיה, ועם מיכל דלק בנפח של 22 ליטר – תעשו אתם את החשבון. שים אותו בעיר כל היום או על 140 מחוץ לעיר והוא לא יתחמם, לא יחמם ולא יתלונן. מה שהוא גם לא יעשה זה ירגש. מנוע יעיל ושקט, שנותן תחושה זהה בתוך הקו האדום ובתחתית השעון.
שלדת האלומיניום הסתייעה בבולמים פשוטים יחסית של שוואה, בלי יכולת כיוונון רלוונטית ועם 160 מ"מ מהלך גלגל. בולמים פשוטים שעושים את העבודה ב-90% מהזמן ונותנים תחושה מעט אנמית בעומס של משקל או כשחזיר גז מתבלבל וחושב שאפשר לרדוף אחרי אופנועי ספורט בכביש המפותל. הספיגה הייתה מעולה כל עוד הדרישות היו הגיוניות. חישוק ה-19″ מלפנים עם צמיג במידה של 110/80 ו-17″ עם 150/70 נשאו משקל מלא של כמעט 200 ק"ג. אי אפשר לצפות לשינויי כיוון מהירים מצד אחד או יכולות שטח מצד שני. הוויסטרום היה בסדר בשניהם, כל עוד הכביש לא היה מפותל מדי וכל עוד השטח הסתכם בשביל כבוש ושטוח. מערכת הבלימה הורכבה מצמד דיסקים גדולים יחסית מלפנים (310 מ"מ) ויחיד מאחור (260 מ"מ). למרות שזכו לביקורות טובות במבחנים, הם לא זכורים לנו כמשהו חזק במיוחד. רגועים, בדיוק בהתאם לאופי של הוויסטרום. בשנת 2011 הצטרפה גרסת ה-'A', שציינה את הצטרפות ה-ABS לחגיגה. באותם השנים המערכת הייתה בסיסית עם הרעידות הבולטות שהורגשו בידית או ברגלית ימין בזמן בלימה חזקה.
גובה המושב שעמד על 820 מ"מ אפשר להגיע בנחת לקרקע, שזה היה טוב כי המבנה הבסיסי והכבד של הוויסטרום 650 הורגש בעיקר בתמרונים במהירות נמוכה, וקרבה לקרקע פיצתה על-כך. ואם כבר מבנה, אז אין לנו שום דבר חיובי לומר על העיצוב, שבדור הראשון היה עם צמד הפנסים הגדולים מלפנים שהיו רחוקים מאוד מהכידון. לוח השעונים הורכב מצמד שעונים אנאלוגיים גדולים וצג LCD ביניהם. מוסיף להרגשת הגודל, אבל קריא וברור מאוד, ובכל תאורה. יש ימים שצגי TFT משוכללים גורמים לנו להתגעגע לשעונים הגדולים של פעם.
מבחינת אמינות הוא הרגיש כחסין כדורים. כמובן שמי שלא הקפיד על טיפולים תקופתיים ומונעים התלונן על בלאי היקפי בגלגלי השיניים ובחשמל, אבל זה היה לחפש בקטנות כי מבחינת אמינות הוא היה מלך. ככלי תחבורה הוא היה מעולה ושירת כל מטרה. הפערים התגלו כשהקצב עלה בצורה משמעותית או כשהייתה ציפייה אמיתית לרדת לשטח. הוא לא נועד לזה או לזה.
בשנת 2012 הוצג הדור השני עם שינויים עיצוביים בעיקר (וגם קצת בשלדה) ובשנת 2017 הוצג הדור השלישי והאחרון עם הפנס היחיד שהמשיך את האבולוציה הרגועה ונגע שוב בעיצוב ובאלקטרוניקה. בשנה האחרונה נפרדנו מה-DL650, לאחר 19 שנות שירות, עם הצגתו של הוויסטרום 800DE שנראה הרבה טוב יותר אבל הוא גם משהו אחר עם יותר נפח, יותר יעוד לשטח ומנוע טווין מקבילי.
בזמנו הוא תומחר סביב 65 אלף ש"ח (חדש כיום עולה כ-76 אלף ש"ח) והחזיק את הערך שלו בצורה טובה בשוק המשומשים. גם כיום ניתן לראות עוד דורות ראשונים על הכביש עם 300 ו-400 אלף ק"מ שממשיכים לדהור קדימה ללא כל בעיה. אפשר לחזור גם לשרשור הפורום הזה משנת 2019, שמתעסק בדיוק בנושאים האלה.