כתב: עו"ד אסף ורשה
הסיפור מתחיל כמו בכל 'על האש' – החבר'ה נפגשים, ואז מתברר שמישהו שכח להביא פיתות. הבחור במקרה הזה התנדב לקפוץ למאפייה הקרובה, והציע לידידה עימה הגיע לאירוע להתלוות אליו. תוך שניות האופנוע מונע והם מתחילים להתגלגל לעבר היציאה של פארק פרס בחולון. אלא שפרט קטן הוא שכח לספר לה: שאין לו כלל רישיון נהיגה תקף. רצה הגורל וכעבור זמן קצר הוא מאבד שליטה, מחליק ומתעופף מהכלי, והיא אחריו – מוטלת ארצה ונפצעת.
הידידות החזקה בין השניים התחלפה מהר מאוד ביריבות. כל רגעי הקסם שצברו במהלך השנתיים בהם הכירו תוך כדי עבודה משותפת בקניון – נעלמו, ובמקומם הגיעה יריבות משפטית. היות ותנאי מקדים לכיסוי ביטוחי הוא רישיון נהיגה בתוקף, היא הגישה תביעה לקרנית – הקרן שמפצה ניזוקים בנסיבות כאלו. הידידה טענה כי לא היה לה קצה של מושג כי אין לו רישיון נהיגה תקף ולפיכך על קרנית לפצות אותה בגין פציעתה.
קרנית, מנגד, התנגדה לטענתה והבהירה בין היתר בכתב ההגנה כי היה ובית המשפט יחייבה לשלם לה פיצויים היא תנקוט במהלך של הגשת תביעה כנגדו בגין כל הסכומים שזו תשלם לה.
ומה טען הרוכב? האשמה לתאונה מוטלת כלל על המורכבת; "התובעת זזה והשתוללה על האופנוע בזמן הנסיעה וגרמה לכך שהאופנוע איבד איזון והחליק", הוא הצהיר. בנוסף הוא מעיד כי מטרת ההרכבה כלל לא היתה לצורך הבאת פיתות אלא לשעשוע וקונדס. האם זה משנה? לכאורה, כך לא מתקיים כלל יסוד בחוק הפיצויים על פיו הכיסוי יינתן אך ורק אם הרכיבה היתה למטרות תחבורה. על פניו, שעשוע וקונדס אינם עונים להגדרה זו. אולם במבחן התוצאה זה לא שינה את החלטת בית המשפט. השופט הבהיר כי "בין אם מטרת הנסיעה הייתה רכישת פיתות ובין אם לצורך 'סיבוב' בלבד – בשניהם כרוך הדבר בשימוש בתכונות התחבורתיות של האופנוע".
אבל כיצד הגיע האופנוע לידיו של הבחור ולמי הוא שייך? הכירו את ב', עוד כוכב, בעליו של הכלי וחברו של הרוכב שהגיע גם הוא לחגיגת הבשרים בפארק. לטענתו, בזמן שהוא רב בטלפון עם חברתו לשעבר, לפתע שמע את רעש המנוע, התחיל ללכת לכיוון בו החנה אותו, אך זה היה מאוחר מדי – נאמר לו שהתאונה כבר התרחשה. וגם במקרה של השניים, החברות האמיצה התחלפה חיש מהר בעוינות והחלפת מכתבים בין עורכי הדין; הרוכב התעקש כי זה התיר לו לרכוב, כאשר מנגד בעליו מתעקש כי השימוש בכלי נעשה ללא רשות. אלא שבית המשפט לא התרשם מהגרסה שבעלי הכלי מסר. השופט כתב בפסק הדין כי עדותו לא אמינה והתגלו בה סתירות: "הוא יאמר כל שיידרש ממנו כדי להיחלץ מהטענות המופנות כלפיו". למזלו, ועל אף הסתייגותו של בית המשפט מגרסתו, סירב השופט לקבל את טענת קרנית וחסם בפניה את האפשרות לתבוע ממנו פיצוי.
אולם בכך לא תמה הסאגה: הרוכב טען בנוסף כי הוא נמצא באי-כשירות דיונית מחמת מצבו הנפשי, וכי קיימת המלצה לאשפז אותו בבית חולים לחולי נפש. האם זהו 'אס' שנשלף במטרה להתחמק מאימת הדין? מה שברור הוא שהשופט דווקא התרשם מבהירות המחשבה של הבחור.
סוף הסיפור שלנו מגיע בצורת החלטה בה קרנית תשלם לתובעת 83,250 שקלים (בתוספת 13% פלוס מע"מ שכר טרחה לעו"ד, וכן אגרת בית משפט) תוך 30 יום, ואילו הרוכב ישיב לקרנית את מלוא הסכום תוך 60 יום.
אז מה אנו למדים מהסיפור שלפנינו? שקבלת החלטה לרכוב ללא רישיון וללא ביטוח חובה עלולה להתברר כטעות גורלית, אולם להוסיף לכך גם הרכבה – זה כבר בגדר איוולת בל תתואר. למזלו של הבחור, הבחורה נפצעה באורח קל עם שברים מועטים ברגלה. מה היה קורה עם חלילה הייתה נפצעת באורח קשה ומאבדת את כושר עבודתה? אל תעשו את הטעות הזו, לבל תמצאו את עצמכם משעבדים את חייכם לטובת תשלום פיצויים. לא מדובר על איום בעלמה – קרו מקרים, ולא אחדים.
הכותב הוא מומחה בדיני ביטוח ונזיקין, יו"ר ועדת רכוש ושיבוב בלשכת עורכי הדין.
לא היה שם אפילו גבר אחד לקחת אחריות אחרי שכמעט הרגו אותה. חבורה שלא ראויה לרכב על סקטים בסקטלנד עם ילדים בני 5.
יש אנשים שגם אם הופכים אותם ומנערים לא יצא שקל
אולי אפילו החוב שלהם ידבק אליך.
במקרה כזה מה יעזור בית משפט?!
ואם לבחור אין כסף לשלם תוך 60 יום, או בכלל? יש חלופת מאסר, החוב ילווה כל החיים??
בתחום המשפט ובכלל