כל מחזור ילידי שנות ה-70 וה-80 זוכרים במיוחד אופנוע אחד שנכח בחיי כל תלמיד בן 16 במדינת ישראל – הסוזוקי TS50 בגרסת ה-W מקוררת הנוזל או גרסת ה-X מקוררת האוויר. עד היום יש קהילה מסורה השומרת על המסורת.
תופתעו לשמוע, אבל ה-TS50 של סוזוקי התחיל הרבה לפני 1984, השנה שכולם זוכרים אותו. ה-TS50 המקורי הוצג בשנת 1971 עם האות R בסופו. מקורר אוויר, 5 כ"ס וכ-70 ק"ג של אופנוע. בכל שנתיים לערך סוזוקי שידרגו מעט את הדגם ועלו בסולם האותיות. מה שאנחנו זכינו להכיר בישראל הוא כמובן הסוזוקי TS50X, שהגיע אלינו יחד עם שאר אופנועי סוזוקי ששברו את החרם הערבי בשנת 1984.
דגם ה-X הביא את המנוע המוכר – שתי פעימות, למי שזה לא היה מובן – עם מעט מעל 6 כ"ס, קירור אוויר, חמישה הילוכים ועיצוב קרבי-קרבי. מזלג טלסקופי מלפנים ומדבקת Full Floater מגניבה מאחור, שביטאה את מערכת המתלה האחורי של סוזוקי באותה התקופה ושבה הבולם האחורי מחובר לשלדה באמצעות מנגנון לינקים. לוח השעונים היה מפורט עם מד מהירות, מד סל"ד, אורות אזהרה – אמריקה. הבלמים היו מסוג תוף, שעשו את העבודה לא רע.
דגם ה-W הגיע שנה לאחר מכן והביא עימו חידוש חשוב: קירור נוזל. על הדרך נוספו עוד סוסים – 7.2 כ"ס ב-8,000 סיבובים לדקה ,עוד הילוך, עוד שעון (חום מנוע) בלוח, פחות משקל (כ-77 ק"ג לעומת 88 ק"ג ל-X) ומהלך מתלים קצר במעט לעומת אחיו, מה שישר יצר הפרדה קטגורית בקרב בני ה-16: X לשטח ו-W לכביש.
בבית שלי, בשכונה וכמובן בתיכון, היו שני הדגמים בחלוקה שווה למדי. כל מחנה היה בטוח ששלו הכי טוב, ומה שהעסיק את כולם הייתה השאלה מי הכי מהיר – שבעולם של בן 16, זה מי יכול לעבור את ה-100 קמ"ש. רשימת השיפורים האפשריים התחילה מדיגומים קוסמטיים של צבע, פסי ניקל לכנפיים, כיסוי מושב מעט שונה ומדבקות של חברות שמן או סיגריות כאלו ואחרות (והייתה גם את התקופה של מדבקות צואת הציפורים או חורי הקליעים). היו גם הגבהות מזעזעות לכנף האחורית, פנסי עלוקה, הגדלות נפח, וההפרדה בין מי שהסיר או איבד את המשתיק או למי ששם 'אגזוז לחץ', שנתן הרגשה של יותר כוח.
מגרשי החניה היו מלאים במי שניסה להרים גלגל ('לעשות סוס') ולמשוך את הווילי למעבר מטר וחצי, ומגרשי העפר היו מלאים במי שעשה 'צלחות'. יכולות השטח, בשני הדגמים, היו צנועות יחסית בשל מערכת המתלים הפשוטה, אך סיפקו את היצרים של בני 16 שעשו טובה וחבשו קסדה (רוב הזמן לא), ואולי כפפות במקרה של המקצוענים. היו גם תקופות שאסור היה להרכיב על 50 סמ"ק, אך זה לא הפריע לאף אחד בזמנו.
מבחר הצבעים היה מרשים בחשיבה לאחור, משחורים, ללבנים-כחולים בדגמים הראשונים וצבעי 'בית"ר' או 'מכבי' לדגמי ה-W המאוחרים יותר. עד היום יש קבוצת אספנים-משחזרים-משפצים בפייסבוק (סוזוקי TSX / TSW), שחושפים פגרים של ה-TS ומביאים אותם למצב תצוגה.
אז מי הכי טוב או הכי מהיר מבין שני האחים? לאחי היה את ה-X, אז מבחינתו הוא המלך. לי היה את ה-W, אז ברור שהוא המנצח!
*הערת העורך: האופנוע הראשון שלי היה גם הוא TS50W, שנת 1993, בצבע כחול-צהוב. אז ברור שה-W הכי מהיר!
צפו בסוזוקי TS50W של כפיר בן עזרא, ששוחזר לרמת מפעל: