חוויית מסלול על MV אגוסטה

פורסם לראשונה באוקטובר 2014

לרכב על MV אגוסטה זה חלום. המותג הזה, שהוא אקזוטיקה איטלקית אמיתית, מרגש כל אופנוען רק מלשמוע את השם. לדעת רבים, ה-F4 הוא האופנוע היפה ביותר בעולם, וזה נכון כבר 17 שנים שבהן העיצוב שלו לא השתנה. אבל לא רק ה-F4. כל אחד מהכלים של MV אגוסטה מצליח לעורר בנו את בלוטת הרגש, שמפרישה את החומר המיוחד הזה שכולנו כאופנוענים אוהבים. מעט מאוד אופנועים מצליחים לעשות את זה, אבל אצל אגוסטה זה קורה עם כל דגם ודגם. אולי זה השם – MV אגוסטה – הדרך שבה הוא מתגלגל על הלשון והקונוטציות שהוא מעלה בנו. אולי זה החלום הרחוק הזה, כי במשך כל כך הרבה שנים אנחנו שומעים וכותבים על האקזוטיקה האיטלקית אבל זה נראה כל כך רחוק מהמציאות הלבנטינית שלנו, ואולי זה פשוט ה-F4 עם העיצוב האלמותי של מאסימו טמבוריני שמצליח לרגש אותנו גם בפעם האלף שאנחנו רואים תמונה שלו בגרסה כזו או אחרת. אבל סביר להניח שזה שילוב של הכל ויותר, כי MV אגוסטה זה באמת אקזוטיקה, ולרכב על MV אגוסטה נחשב בעינינו לחלום.

אז לשמחתנו הרבה, החלום הזה התגשם, ובצורה הטובה ביותר שיכולנו לבקש – במגרש המשחקים הביתי של אגוסטה – על מסלול מרוץ מקומי באיטליה. מסלול שהוא חלק ממסלולי המבחן של היצרנית ושגם מועברים בו הדרכות רכיבה באקדמיה שעובדת עם MV אגוסטה. נכון שבחנו את ה-F4 מיד עם הגעתו ארצה, אבל בתחושה שלנו לשים F4 על כבישי ישראל זה קצת כמו נזם זהב באף חזיר. צריך לבחון את האופנועים האלה בבית שלהם, איפה שהם יכולים לבוא לידי ביטוי. אז נסענו ביוזמת ה.מ מוטורס, יבואנית MV אגוסטה לישראל, למסלול ואיראנו (Vairano), שנמצא מעט דרומית למילאנו, כדי לטעום מכמה אגוסטות.

Vairano

נכון שבחנו את ה-F4 מיד עם הגעתו ארצה, אבל בתחושה שלנו לשים F4 על כבישי ישראל זה קצת כמו נזם זהב באף חזיר.המסלול הזה, שממוקם כאמור בצפון איטליה, הוא לא משהו מיוחד. זה לא איזה מתקן ברמה בינלאומית כמו אימולה, מוג'לו, מיזאנו, מונזה, או כל אחד מהמסלולים הרבים שבהם איטליה התברכה. מדובר בסך הכל במסלול אזורי המשמש להדרכות רכיבה ונהיגה, ימי מסלול פתוחים, וגם קצת מרוצים מקומיים בסופי שבוע. לא תמצאו בו חדרי תקשורת עצומים, מגדלי פיקוח, פיטס ארוך או טריבונות, אלא מבנים בסיסיים עם חדרי הלבשה ותדריכים, חדר אוכל וקצת משרדים. יש רחבה גדולה שבה פותחים סככות ואוהלים, וזהו בערך.

אבל העובדה שמדובר במתקן פשוט לא עושה אותו לא איכותי. כמו כל דבר בצפון איטליה, גם המסלול הזה, הפשוט לכאורה, מוקפד עד הפרטים הקטנים, מדויק מאוד, ובעיקר מתוחזק ברמה גבוהה. הכל מסודר ואי אפשר להתבלבל. האספלט איכותי ביותר, ללא טלאים או תיקונים, והאחיזה מצוינת. בכל מהלך יום הרכיבה עניין האחיזה או האספלט אפילו לא עלה לנו בראש. לא היה בתודעה. עד כדי כך הוא טוב.

באשר לתוואי, המסלול מציע סלילה בתוואים משתנים, ארוכים יותר או פחות, הדוקים יותר או פחות. אנחנו רכבנו על תוואי ההדרכה של האופנועים, מה שאומר רצועת אספלט באורך של כ-3.5 ק"מ וברוחב של 7.5 עד 15 מ'. יש ישורת ארוכה בת כ-800 מטרים, ויש 21 פניות. המסלול הוא נגד כיוון השעון, כלומר יש יותר פניות שמאליות מימניות. החלק הצפוני של המסלול כולל רצף פניות מהנה במיוחד שמתחיל בשיקיין, ממשיך אל רצף של שמאלה-ימינה-שמאלה, ויוצא לישורת בפנייה ימנית ארוכה שבסופה, ביישור של האופנוע, המהירות גבוהה מ-180 קמ"ש. בקצה הישורת, בחלק הדרומי, שיקיין נוסף ששובר את המהירות ומכניס לרצף פניות משובח שחוזר לכיוון הפיטס בכמה פניות נפתחות עם שתיים מתהדקות בקצה. חתיכת קטע מהנה.

אני לא מצליח להשתחרר מתחושת הפספוס. כזה מסלול בדיוק אנחנו צריכים אצלנו. בלי מתקנים גרנדיוזיים, אלא פשוט רצועת אספלט איכותית באחת מפינות הארץ, שתאפשר תצורות מסלול רבות ותשמש להדרכות ולימי מסלול. כמה יקר זה כבר יכול להיות?

Track Day

עד שהגענו למסלול לא היה ברור מה הולך להיות. ידענו שאנחנו הולכים לרכב על המסלול עם אופנועי MV אגוסטה, וגם ידענו שמתקיימת במקום באותו היום הדרכת רכיבה של מרקו לוקינלי, לשעבר אלוף עולם בגרנד-פרי והיום בעלים של אקדמיה לרכיבה שנקראת DAZEROA300 (מ-0 ל-300). חשבנו שנשתתף בקורס בתור חניכים ושנרכב מאחורי המדריכים. כשהגענו, בשעת בוקר מוקדמת, אז נפל האסימון – אמנם מתקיימת במקום הדרכת מסלול באותו היום, אבל אנחנו לא חלק ממנה. אנחנו רוכבים ביום המסלול הפתוח שחולק עם ההדרכה את יום המסלול בסשנים של 20 דקות.

בזמן שהמדריכים מסדרים את אופנועי הקורס, רוכבים פרטיים מגיעים ליום המסלול, פותחים סככות ומכינים את האופנועים. ג'יקסרים, דוקאטים, ימאהות, הונדות, נינג'ות מכל השנים, אפילו טריומף ספיד-טריפל ובנלי TNT היו שם. חלקם רוכבים חזקים ומהירים מאוד וחלקם פחות, אבל כולם באו לתת גז על המסלול. היו שם כ-30 או 40 רוכבים פרטיים כאלה, ואנחנו רוכבים איתם. אין יותר אותנטי מזה.

אנחנו פוגשים את לורנזו. הוא המכונאי שלנו מטעם MV אגוסטה והוא דואג לנו לאופנועים. הוא מספר לי שהוא בן 28, גר בווארזה, עובד כמכונאי במחלקת השיווק של אגוסטה מגיל 18, ושהוא מאוהב בעבודה שלו. רואים, כי את הכל הוא עושה בתשוקה, באהבה, ותמיד עם חיוך. MV אגוסטה העמידו לרשותנו 3 אופנועים – F4 בגרסת RR היקרה, F3 בנפח 675 סמ"ק, והדראגסטר 800 החדש שבנוי על פלטפורמת הברוטאלה. גם ברוטאלה 800 אמור היה להיות, אבל בסופו של דבר הוא לא הגיע. חבל. האופנועים במצב חדש, ונעולים כולם בצמיגי פירלי חדשים – דיאבלו רוסו 2 ל-F3 ולדראגסטר, ודיאבלו רוסו קורסה SC ל-F4-RR. אלו הם צמיגי מרוץ פר-אקסלנס, חוקיים לכביש. שלושת האופנועים עומדים אחד ליד השני בצד הרחבה, לידם עומד לורנזו, מרוצה מאוד, ואנחנו עם לסת שמוטה וריר שנוזל, מתים לעלות עליהם ולתת גז!

פתרון מסלול

למי שלא מורגל למסלולי מרוץ, כמונו הישראלים למשל, לעלות על מסלול בגודל מלא זו חתיכת חוויה. נהר האספלט העצום הזה, הפניות המדויקות, האספלט האיכותי ומשטחי ההחלקה עם החצץ והדשא, כל אלה עשויים להכניס את הרוכב ל'מוד' של אטרף. הדבר הטבעי שעלול לקרות בסיטואציה כזו, שזו גם הטעות הגדולה ביותר, זה לנסות להיות מהיר. להתחזר על הגז ועל הבלמים, להשכיב נמוך, לנסות לעקוף. הדרך הזו היא הדרך המהירה להתפוצצות. הניסיון לימד אותי שעדיף לבוא למסלול חדש מלמטה, לרכב רגוע, כמעט בלי בלמים, ולנסות קודם 'לפתור את המסלול'. למצוא את הקווים הנכונים, את נקודות הכניסה לפנייה, את נקודות הבלימה, ולסמן נקודות בעייתיות כמו שיקיינים או פניות מתהדקות.

לסשן הראשון רציתי לקחת את ה-F3, אבל קולגה ביקש ממש יפה אז עליתי על ה-F4-RR. האופנוע הזה הוא הגרסה הקרבית ביותר של ה-F4, שהוא בעצמו אחד האופנועים הנחשקים עלי אדמות. יש את ה-F4 ה'רגיל', מעליו יש את ה-R הקרבית, ומעל כולם ה-RR, שהיא מכונת מסלול מושחזת. הוא מגיע עם מנוע 4 צילינדרים בנפח 1,000 סמ"ק, שבגרסת המקור מוציא 195 כ"ס, אבל ב-RR יש לא פחות מ-201 כ"ס. מאתיים ואחד פאקינ' כוחות סוס! והם מגיעים ב-13,600 סל"ד. וזה מנוע ליטר, כן? לא 600. הוא גם מגיע עם כל הטוב שיש לתעשייה להציע – בולם אחורי של אוהלינס מסוג TTX, פרונט של אוהלינס מסוג EC מתכוונן חשמלית, בלמי ברמבו מהשורה הראשונה, ועוד מיני תופינים שהופכים אותו למכונת מסלול מושחזת ומקצועית. 26,200 יורו הוא עולה באיטליה, ואצלנו 220 אלף ש"ח בלבד. במחיר הזה מקבלים את כל האלקטרוניקה, למעט מערכת ABS שמגיעה רק בצמד הדגמים הפחות קרביים.

כדי לפתור את המסלול צריך אופנוע ידידותי. כזה שיודע לספוג טעויות רוכב ולפצות עליהן. אופנוע סלחן. ה-F4-RR הוא בדיוק הפוך מזה. אופנוע מושחז ומדויק ברמות שמעולם לא פגשתי. כל תנועה של הרוכב, כל נגיעה, ולו הקטנה ביותר, במצערת, בהיגוי או בבלמים, מיד באה לידי ביטוי בשינוי בתנועה של האופנוע. הכל בחדות ובאופן מיידי. האופנוע הזה כל כך חד, שהוא דורש רוכב איכותי שיודע מה הוא עושה ושרוכב בצורה חלקה על גבול הקנאות. הוא גם צריך עומסים וכוחות, כי שם הוא עובד במיטבו. אז כמו שהבנתם, הוא לא בדיוק הפרטנר המושלם להכרה של מסלול חדש, אבל איך אומרים? זה מה שיש ועם זה ננצח. אני מקפיד על רכיבה חלקה כדי לנטרל הפתעות מהאופנוע, וממקד את מרב תשומת הלב שלי במסלול. במשך עשרים וקצת דקות של הסשן אני מקיף את המסלול פעם אחר פעם, לומד את הפניות והנקודות החשובות ומתחיל לפתור אותו. כפועל יוצא הקצב הולך ועולה והאופנוע ואני מתחילים לעבוד.

הוא לא קל לרכיבה, ה-F4. תנוחת הרכיבה, כמו ב-F4 שבחנו פה בארץ, קיצונית וקצת אולד-סקול. המושב והרגליות גבוהים, אבל הקליפ-אונים גם נמוכים וגם רחוקים. בתוספת המשקל של אופנוע ליטר, מקצועי ככל שיהיה, שעומד על 190 ק"ג יבשים, מתקבלת מכונה שצריך לעבוד כדי להזיז אותה מהקו. אבל איזה כיף זה לרדת מסשן רכיבה כזה מזיע. מרוצה עד הגג ואפילו קצת רועד מהתרגשות. איזו מכונה! אני עוד אחזור אליה.

קשה באימונים, רך בקרב

לסשן השני אני לוקח את ה-F3. ה-3 מסמל שמדובר במנוע טריפל, כלומר בן 3 צילינדרים, שכאן מסודרים בשורה. במקור המנוע הזה יוצר בנפח 675 סמ"ק, אבל ב-MV אגוסטה הגדילו אותו גם ל-800 סמ"ק ושתלו אותו במספר דגמים, ביניהם בגרסה נוספת של ה-F3, אבל שלנו כאמור בנפח 675 סמ"ק – המקור. האופנוע עצמו הוא אופנוע ספורט של קטגוריית הביניים, כלומר מתחרה ב-600-ים מרובעי הצילינדרים. הוא מספק 128 כ"ס ב-14,400 סל"ד, ואף על פי שהוא מעוצב על בסיס ה-F4, הוא מודרני ממנו, בטח בכל מה שקשור לתנוחת הרכיבה, שכאן היא כבר הגיונית יותר, עד כמה שתנוחה של אופנוע ספורט קצה יכולה להיות הגיונית. בכל אופן, הקליפ-אונים קרובים יותר כך שלא צריך לשלוח את הזרועות הרחק לפנים, והוא גם קל משמעותית – 173 ק"ג. גם הבולמים כאן הם לא רכיבי קצה כמו ב-RR, כך שהם גם סופגים רכיבה פחות חלקה וטעויות רוכב. הוא מגיע עם אלקטרוניקה מלאה – ABS מרוצים, בקרת החלקה, 4 מצבי ניהול מנוע ואופנוע וקוויק-שיפטר.

אני יוצא להקפה ראשונה על ה-F3, והכל פתאום כל כך קל. אחרי מכון הכושר האינטנסיבי של הסשן הקודם על ה-RR, פתאום אני על פליי-בייק, והוא עושה לי את החיים קלים. בהקפה השנייה אני כבר מקיף את המסלול מהר משמעותית, ומכאן והלאה אני מתחיל להיצמד לרוכבים המהירים יותר שעל המסלול. ההיגוי, הבלימה, שינויי הכיוון, התזוזה על האופנוע וגם עבודת הגז, הכל פה רך ונעים, זורם עם הרוכב, ומאפשר להתרכז במה שחשוב – זמני הקפה. מהסשן הזה אני יורד עם חיוך ענק שמרוח על הפנים. מרוצה מהקצב, מהמסלול, מהקלות שבה פתרתי אותו, ומשיתוף הפעולה האבסולוטי של המכונה. איזה אופנוע משובח!

כסאח קרוזרי

זה הזמן לבדוק את הדראגסטר, שהוא בעצמו חתיכת יציאה מגניבה של אגוסטה. פאוור קרוזר ספורטיבי שבנוי על בסיס הברוטאלה 800, עם עיצוב מוחצן שכולל זנב קצוץ והרבה שרירים. גם הוא עם מנוע הטריפל, רק שכאן הוא כאמור מגיע ב-800 סמ"ק – המנוע החדש שהוצג לפני כשנתיים. בימים אלו מתחיל שיווקו של הדראגסטר בעולם, וכמה ימים לפני הנסיעה שלנו הוא גם הגיע ארצה, כך שאני סקרן לגביו. אז לסשן השלישי אני לוקח את הדראגסטר. למען האמת לא ציפיתי ליותר מדי. נכון שהברוטאלה הוא אופנוע ספורטיבי עם יכולות גבוהות, אבל במעבר לדראגסטר ריככו אותו קצת כדי שיתאים לסגמנט. הוא אמנם מפיק 125 כ"ס ב-11,600 סל"ד, אבל הבולמים שלו רכים יותר והתנוחה זקופה. גם הוא מגיע עם אותה האלקטרוניקה של ה-F3, אז הוא יכול להיות אחלה של כלי תחבורה מגניב ליום-יום, אבל למסלול?

אז זהו, שהכי כיף לבוא סקפטי ולהיות מופתע. זה לא אופנוע יפני סטנדרטי אלא MV אגוסטה, וכאן גם פאוור קרוזר הוא ספורטיבי מספיק בשביל לתת פצצה של גז על המסלול. אני מקיף את המסלול רק במעט איטי מה-F3, כשהמגבלה היחידה של הדראגסטר הייתה הבולם האחורי שהיה מעט רך יותר. אם היה יותר זמן אז סביר להניח שכיוון שיכוך כיווץ ואולי קצת עומס קפיץ היו משפרים את המצב, אבל גם ככה הוא היה ספורטיבי מספיק. והקטע שהוא מביא איתו, של תנוחת הרכיבה הזקופה והעיצוב המיוחד – מגניב לגמרי. כמה שהתאהבתי בו!

המהירות באה בדלת האחורית

רוכבים מנוסים יודעים שכדי לרכב מהר צריך לרכב חלק וזורם. המהירות תבוא כבר לבד, בדלת האחורית, כי היא פועל יוצא של רכיבה חלקה ונכונה. וזה בדיוק מה שקרה לי על מסלול ואיראנו. באתי כדי לפתור את המסלול, והמהירות הגיעה, ובגדול. אחרי סשן הרכיבה על הדראגסטר, בזמן המנוחה שלי והרכיבה של הקבוצה השנייה, אחד מהקולגות ירד אחרי 15 דקות בגלל עייפות, מה שאומר שיש עוד 5 דקות מסלול ו-MV אגוסטה F3 אחד שעומד ברחבה בודד עם צמיגים חמים, ממתין לרוכב שיבוא לתת עליו גז. מנוחה או לא, רצתי אל האופנוע כמוצא שלל רב תוך כדי שאני חובש את הקסדה, כדי לבזבז כמה שפחות זמן מסלול. הספקתי לעשות הקפה אחת, אבל איזו הקפה! אחת המהירות שלי במהלך היום, כשהאופנוע מושכב עד האוזן בכל פנייה והמרפק משייף את האספלט פעמיים. כבר אמרתי שזה אופנוע משובח?

בסשן הבא, הרביעי שלי, אני חוזר ל-F4-RR. עכשיו, כשכבר למדתי את המסלול ואני חם, זה הזמן לראות מה אני יכול לעשות עם מכונת המלחמה הזאת. אני מתחיל את הסשן ביראת כבוד למכונת העל, אבל לא יכול להתאפק, יוצא חזק לישורת ורואה על השעון רגע לפני הבלימה 270 קמ"ש. והוי, כמה מהר שהם הגיעו! בלימה חזקה, כניסה לשיקיין, והנה מתחיל החלק הדרומי שאני כל כך אוהב. אני רוכב על ה-RR חלק מאוד, אבל גם חזק, והמהירות מגיעה.

במהלך יום הרכיבה שמנו עין על בחור צעיר שרוכב על ג'יקסר 750 והוא אחד המהירים על המסלול. אני רואה שהוא מגיע מאחוריי, נותן לו לעקוף ומתיישב לו על הזנב. הוא חזק על הגז ואני צמוד אליו. בקטעים מסוימים הוא בורח מעט, במיוחד בפניות המהירות יותר, אבל בפניות הצפופות יותר אני מהיר ממנו וסוגר עליו. גם בבלימה בסוף הישורת אני חזק ממנו משמעותית, וכשהוא קולט שאני צמוד אליו הוא מנסה ללחוץ יותר, עד שהוא מפספס את נקודת הבלימה וממשיך ישר לשטח המילוט. מרוצה מעצמי ועם חיוך ממזרי בקסדה אני ממשיך 2 הקפות נוספות עד שהסשן מסתיים. והו, איזה סשן זה היה. חזק, מהיר ואיכותי, עם גרזן המסלול המשובח ביותר שעליו רכבתי אי-פעם. הרבה כבוד ל-MV אגוסטה על המכונה הזאת.

רצועת בונוס

זוכרים את מרקו לוקינלי? אז אחרי שהוא סיים את יום ההדרכה הוא ניגש לבדוק מי אלו חבורת הישראלים הזאת שפשטה לו על המסלול. אבל כמו איטלקי אלוף עולם שחי ונושם אופנועים, הוא גם מספיק מגניב כדי להציע לקחת אותנו לסשן פרטי שבו הוא מוביל אותנו על המסלול.

כבר רכבתי פעם אחת אחרי אלוף עולם בסשן פרטי. זה היה אמנם בשטח, עם ג'ובאני סאלה, אבל זו הייתה חוויה מספיק חזקה כדי להיצרב בתודעה. בכל זאת, אלוף עולם. עכשיו זה הולך לקרות שוב, אבל על מסלול אספלט. אלוף גרנד-פרי שלוקח אותי לסשן מלא על הזנב שלו. ההתרגשות בשיאה.

תכננתי על ה-F3, אבל שוב ויתרתי עליו לטובת קולגה, אז לקחתי את הדראגסטר שהיה פנוי. יוצאים לדרך. הקפה ראשונה לא מהירה, זורמת, ולוקינלי משתעשע בהחלקות זנב בכניסות לפניות. בהקפה השנייה הוא כבר פותח גז, ואני מנסה לשמור על הקצב שלו. זה קשה, כי הוא מהיר. מאוד מהיר. בכל זאת, אלוף עולם. אני מתאמץ להיצמד, ומאחור נראה שהוא עדיין לא בקצב שצריך לחשוב על משהו. דופק 60 והכל סבבה. לפחות אני מקבל ממנו אינדיקציה שפתרון המסלול שלי היה נכון, כי אנחנו יושבים על אותם קווים בדיוק.

שבע הקפות ישבתי מאחוריו, כשחלקן היו מהירות מאוד עבורי, אפילו שרכבתי על הדראגסטר ולא על ה-F3. שבע הקפות שרק בסופן, כשירדתי מהאופנוע, קלטתי את גודל המעמד ואת הזכות הגדולה שנפלה בחלקי. ואין דרך טובה יותר לסיים יום רכיבה משובח על אופנועי קצה מושחזים ואיכותיים במסלול שהוא חלום.

על הזנב של מרקו לוקינלי – צולם במצלמת אקסטרים NILOX F60 MM

החוויה הזאת הייתה חזקה, גם בזכות האופנועים המעולים, שהם באמת רמה אחת מעל מה שאנחנו מכירים, גם בזכות המסלול המהנה ומזג האוויר המושלם, אבל היא הייתה חזקה גם בגלל האותנטיות שלה. הדרך שבה הכניסו אותנו בדלת האחורית כדי לרכב על האופנועים, בלי מערכת יחסי ציבור משומנת ובלי כללים נוקשים, אלא ככה פשוט – לרכב ביום מסלול עם רוכבים מקומיים שחלקם חיות – היא זו שאפשרה לנו לטעום מהאופנועים המשובחים של MV אגוסטה בדיוק בסביבת המחיה הטבעית שלהם. ואם תשאלו אותי – ככה צריך לרכב על הכלים האלה!