צילום: אייל מור
המרוץ האחרון באליפות ישראל באנדורו התקיים לפני לא פחות מ-9 חודשים, במאי 2014. הסבב הזה סגר עונה בת 6 מרוצים, עונה שבשל המגבלות של חוק הספורט המוטורי לא עברה חלק ובעיקר קירטעה, ועל הדרך הוציאה לחלק גדול מהמתחרים את הרוח מהמפרשים. לא קל לקיים מרוצים תחת החוק החדש והמגבלות שהוא מטיל, ואת זה גילו כל מי שעסקו במרוצים – מתחרים או מארגנים ומפיקים.
תשעה חודשים עברו, ונראה שדברים מתחילים להשתנות. אתמול (שבת) התקיים הסבב הראשון של עונת 2015 של אליפות ישראל באנדורו, והתחושה הכללית שידרה המון אופטימיות – גם לגבי אליפות ישראל באנדורו, אבל בכלל לספורט המוטורי, שעל פניו נראה שיוצא לדרך חדשה.
זה מתחיל בכסף, והרבה ממנו, שכן להפיק מרוץ תחת התקנות שמציב חוק הספורט המוטורי זה עסק הרבה יותר יקר מבעבר, ואם בשנים הראשונות המפיקים נעזרו בכספים שנתנה המדינה דרך רשות הספורט המוטורי, הרי שמעתה הכיוון הוא להתגלגל כעסק עצמאי ללא תמיכה חיצונית. את עונת 2015 פתחו בעמותת האנדורו ובהתאחדות הספורט המוטורי כשכל החובות לכל ספקי העבר שולמו במלואם, ובקופת ההתאחדות יש סכום נאה של כ-300 אלף שקלים שאמור בין היתר להיות מופנה לטובת הפקת מרוצים. במקביל, ראשי ההתאחדות – היו"ר אילן עזרא (שהחליף לאחרונה את דני אנגלברג) והמנכ"ל ישראל ויליגורה, למדו את החומר והצליחו להפיק מרוץ בחיסכון של כ-30% ביחס למרוצים קודמים. אבל פרט לכסף נראה שקודקודי הספורט המוטורי למדו כיצד להתנהל מול הענק הביורוקרטי כך שיצליחו לפלס את דרכם בדרך אל המטרה – אליפויות פעילות עם מתחרים רבים, ובעיקר – עקביות. אנשי ההתאחדות משדרים המון אופטימיות, ולדעתם פתיחת עונת 2015 באנדורו היא נקודת מפנה בספורט המוטורי הישראלי, ומנקודה זו והלאה דברים יעבדו חלק הרבה יותר, כשהכוונה היא גם למוטוקרוס, ובעתיד הלא רחוק גם למרוצי אספלט.
גם מנהלי הקבוצות שידרו המון אופטימיות, גם כלפי המרוץ עצמו אך בעיקר לגבי המשך העונה. חשוב לזכור שהיבואנים, שמחזיקים קבוצות מרוצים, משקיעים כסף רב בתחזוקת הקבוצה, וכשאין מרוצים – הכסף הזה הוא סוג של השקעה מבוזבזת ללא תמורה שכן הקבוצות ממשיכות לתחזק את הרוכבים. תשעה חודשים ללא מרוץ אומר השקעה של הרבה כסף. מנהלי הקבוצות שעימם דיברנו הביעו שמחה גדולה על חזרתה של האליפות, וכולם ללא יוצא מן הכלל אופטימיים גם לגבי המשך העונה.
בדבר אחד לפחות הצליחו מארגני המרוץ להפתיע – המיקום. כבר הרבה זמן שלא היה מרוץ במרכז הארץ, כך שהשטח היפה שבין מושב טל שחר לבין כפר אוריה, הממוקם בסמוך לצומת נחשון, הוא בהחלט בשורה מרעננת. כבר לא צריך לנסוע חצי מדינה כדי להגיע למרוץ אנדורו. השטל למסלול הוקצה על גבעה קטנה שבסמוך לנחל, ואורך ההקפה עמד על כ-4 ק"מ – מצוין למרוץ ספיישל-טסט, אך קצר מדי, הרבה יותר מדי, להייר-סקרמבל (מספר הקפות בזמן נתון) – הסגנון שבו התקיים המרוץ הפעם. התוצאה הייתה שהרוכבים המהירים הקיפו את המסלול בזמן של פחות מ-4 דקות ובמצטבר ביצעו 23 הקפות (במקצועית). המסלול גם היה טכני מאוד, עם המון סלעים והמון פניות, ולא אפשר לרוכבים לנוח לרגע או לגנוב שלוק מים מהקאמלבק. עד כדי כך הוא היה אינטנסיבי. בשל כך החליטו המפיקים, תוך כדי המרוץ של הקטגוריה המקצועית והסניורים, לקצר את המרוץ לקטגוריות המקצועיות משעתיים לשעה וחצי ולסניורים משעה וחצי לשעה. רובם המכריע של המתחרים קיבלו בהבנה, גם את האילוצים שהביאו למסלול כל כך קצר – למעשה מסלול ספיישל במתכונת הייר-סקרמבל, וגם את קיצור הזמן. למרות זאת, היו מספר מתחרים שהביעו את מורת רוחם על ההחלטה. כך או כך, האזור הזה בעונה הזו של השנה ירוק כולו ומשובץ אדום וסגול של פריחה, ובשילוב של מזג אוויר מושלם קיבלו המתחרים, וכמובן גם קהל הצופים (כ-500 איש, אם כי המשטרה דיווחה על כ-1,500 איש במתחם האירוע) שישב על הגבעה ממול וראה את רוב רובו של המסלול, תנאים משובחים למרוץ אנדורו.
67 רוכבים נרשמו למרוץ הראשון בעונה. מספר בהחלט לא מבוטל בהתחשב בעובדה שרוב רובם של המתחרים כבר הרימו ידיים וכמעט השלימו עם העובדה שאליפות אנדורו כבר לא תהיה פה. חלקם היו סקפטיים עד לרגע האחרון, אך כשהבינו שמרוץ אכן יתקיים – נרשמו ברגע האחרון. גם בקבוצות לא נרשמה נוכחות מלאה, וחבל. ק.ט.מ הגיעו עם קבוצה גדולה והרבה רוכבים, גאס גאס הגיעה עם מספר רוכבים, וקבוצת עופר-אבניר הגיעה עם סככות לסוזוקי ולהוסקוורנה המתחדשת. לא ראינו את קבוצת מטרו-ימאהה (וגם האופנועים הכחולים נעלמו כמעט לחלוטין מהשדה), לא את TM ולא את HM/שרקו.
בקטגוריות המקצועיות נרשמה נוכחות דלילה במיוחד – 12 רוכבים בלבד, מהם חמישה ב-E1, שלושה ב-E2 וארבעה ב-E3. יחד עם זאת, כמה רוכבים בולטים לא הגיעו למרוץ, ביניהם יוני לוי שנמצא באבל על מות אביו ז"ל, תומר שפירא שהתגייס לצבא, וכן אוריה כרמלי הוותיק. נקווה שבמרוץ הבא שורות הקטגוריה המקצועית תהיינה עבות יותר. בקטגוריות העממיות והמתחילים, לעומת זאת, השתתפו למעלה מ-35 רוכבים. 8 רוכבים נוספים התחרו בסניורים, ולא פחות מ-10 ילדים השתתפו במקצי הג'וניורס והסופר-ג'וניורס. לא המספרים של שנות השיא, שעמדו על למעלה מ-120 רוכבים, אך בהחלט מכובד בהתחשב בנסיבות. מה גם שעל פי המארגנים, כ-15 רוכבים רצו להירשם בדקה ה-90, אולם ההרשמה כבר נסגרה והם נשארו בחוץ. במרוץ הבא.
קטגוריות מקצועיות וסניורים
המקצה הראשון איחד בין שלוש הקטגוריות המקצועיות לבין הסניורים. במקצועיות זיו כרמי (ק.ט.מ 350EXC-F) תפס את ההובלה מיד עם הפתיחה, כשצמוד אליו רכב בן קבוצתו בק.ט.מ, נמרוד חמו (250EXC-F). השניים פתחו מהר מאוד פער קטן מנתי זיו (ק.ט.מ 350EXC-F) והחלו לברוח, כשחמו נראה נינוח ורגוע יותר מכרמי, אולם זה האחרון רוכב חולה, בשלבים סופיים של דלקת ריאות. לאחר כשליש מרוץ, כשנתי זוי החל לסגור מאחור, החליט חמו שזה הזמן לפרוץ קדימה. הוא עקף את כרמי, שהחל להיחלש מעט, ותוך כמה הקפות הוא פתח פער שעמד על כמעט דקה, תוך שהוא רוכב לבד. זה היה השלב שבו הוא הבין שאפשר להוריד קצב, לשמור על עצמו ולשייט בנינוחות ובחלקות עד לקו הסיום לניצחון בדירוג הכללי וכמובן בקטגוריה הקטנה E1.
מאחוריו זיו כרמי ונתנאל זיו נלחמו ביניהם על המקום הראשון בקטגוריה E2. בחצי המרוץ זיו עקף את כרמי והחל לפתוח פער, אולם כרמי חזר לעצמו, עקף בחזרה וזכה לניצחון בקטגוריה, כשהוא משאיר לזיו את המקום השני. כך או כך, רכיבה יפה מאוד של שניהם, ונראה שהם הולכים להילחם על האליפות ראש בראש. שווה לעקוב. דרור כהן סיים שלישי בקטגוריה, תוך שהוא מפגין רכיבה יפה, חזקה ואגרסיבית, שדורשת כוח רב לאורך זמן.
במקום השלישי בדירוג הכללי והשני בקטגורה E1 הגיע סער יעקב (ק.ט.מ 250EXC-F), ונראה שגם הוא כוכב עולה במקצועית שהולך לדבר חזק מאוד העונה. אגב, שלושת הראשונים בדירוג הכללי הצליחו לסיים 23 הקפות, כשאחריהם נתי זיו הגיע לקו הסיום בתום הזמן החוקי אחרי 22 הקפות בלבד. שלישי בקטגוריה הגיע בר נוב (הוסקוורנה FE250) ברכיבה חלקה ומדויקת, וזאת אחרי שרכב כחצי מרוץ עם בלם אחורי לא מתפקד, אולם בשל 5 דקות עונשין שחטף על קריעת סס"ל הוא ירד אל המקום הרביעי, ואל הפודיום עלה טל אייזנבד, שסחט כל גרם מנוע מהק.ט.מ 125EXC שלו ברכיבה מאוד משכנעת. חמישי בקטגוריה הגיע ירון יעקובוביץ על ק.ט.מ 250EXC-F.
בקטגוריה הפתוחה E3 שליטה מוחלטת של תומר שמש (ק.ט.מ 500EXC) שמסיים הקפה שלמה לפני המקום השני – דן מאיה (גאס גאס EC300R). זה האחרון חוזר להתחרות אחרי תקופה ארוכה ללא אופנוע וללא רכיבה תחרותית, ובגיל 24 הוא מכוון בהחלט גבוה ומתכוון להילחם על האליפות כבר השנה. גם בקטגוריה הזו הולך להיות מעניין. שלישי מסיים גיל קינן על ק.ט.מ 300EXC, וזאת כשהוא מגיע למרוץ פצוע אחרי התרסקות כואבת באימוני אמצע השבוע, ורביעי עדי לוי (ק.ט.מ 500EXC).
בסניורים, ניצחון יפה לאמיר קינן, כשאחריו מסיימים רונן מדיאל ועמית גול. יוסי גוטמן הפסיד את המקום השלישי לגול ממש לקראת הסיום. חמישי מסיים ברק דודאי.
קטגוריות עממיות ומתחילים
הרבה מאוד רוכבים על המסלול הצפוף, ובתחילת המרוץ ממש קשה לזהות מי זה מי. אולם תוך זמן קצר מתגבשת תמונה ברורה על המובילים של המרוץ, וכנראה של העונה כולה. ב-C1 – הקטגוריה הקטנה, ניצחון מוחץ ליואב שפירא, ששלט במרוץ לכל אורכו ובפער גדול. שני בקטגוריה מוש כהן ושלישי יעקב דדיה. ב-C2 מנצח עדי ישראל, כשאחריו צחי בן גיגי ועומרי מסיקה, וב-C3 הניצחון הולך לקובי צדף, כשאחריו חיים פרנסי ואריק פופוביץ'. בקטגוריית המתחילים שולט עמית הראל, כשאחריו מסיימים נמרוד רוימי ואייל ידיד.
קטגוריות ג'וניורס וסופר-ג'וניורס
לילדים עם האופנועים הקטנים קיצרו את המסלול כך שיתאים למידות האופנועים, והזינוק למקצה הזה הוא תמיד מרגש. מיד עם הזינוק בלטו בעיקר שני רוכבים – נועם דדון בן ה-14 וסוף סלע בן ה-11, כשתוך זמן קצר דדון החל לפתוח פער, והוא זה שמנצח את מקצה הג'וניורס כשאחריו סלע. שלישי מסיים האח של סוף – צוק בן ה-14, רביעי גיל זרקו (11) שהחליף לימאהה YZ85, חמישי ים מעוז (12), אחריו איתי דב (13). סגרה את הרשימה רן יוחאי (12) שרכבה נהדר והביאה הרבה כבוד למגדר. בסופר-ג'וניורס ניצחון לרז עידן (9), כשאחריו אריאל קסורלה (10) ואור זרקו (8). מקצה תענוג!
את הסבב הראשון של עונת 2015 אפשר לסכם כהצלחה, בעיקר בשל כמות החיוכים בפיטס והתחושה הכללית, אבל אפשר גם להעביר את תחושת האופטימיות ששררה בקרב כל המשתתפים – תחושה שהנה עולים על הדרך הנכונה שתוביל לספורט מוטורי מסודר ועקבי. הלוואי. יחד עם זאת, יש גם כמה נקודות לשיפור – אורך המסלול למשל, שחייב להיות ארוך יותר כשמדובר בהייר-סקרמבלר (אם כי לאור האילוצים, נראה שהמארגנים הוציאו את המקסימום מהתנאים שעמדו לרשותם. סוג של לימונדה מלימונים), וכן נוחות לקהל, שכן לא ייתכן שקהל הצופים, שכלל גם נשים וילדים רבים, ייאלץ לצעוד כמעט שני קילומטרים כדי להגיע מהחניה עד לאזור המרוץ. זו אמנם הייתה הוראה של המשטרה, שהקפידה הקפדה יתרה ומוגזמת על הכללים, אולם על זה היה צריך לחשוב מראש. כך או כך, המרוץ בהחלט היה מוצלח, והוא בהחלט השאיר טעם של עוד, וכאמור – אופטימיות.