דף הבית / טיולים / חוצים את אירופה בשטח – חלק ו'
Trans-Euro-Trail-6-014

חוצים את אירופה בשטח – חלק ו'

האחים רועי ועידו קניון מגיעים לגשמים החזקים של צרפת ולחום הכבד של ספרד, לקראת החלק האחרון של שביל חוצה אירופה בפורטוגל ובצפון ספרד

כתבו: רועי ועידו קניון

רועי ועידו קניון, בני 27 ו-29 ממושב בני עטרות, חיים ונושמים את העולם המוטורי ואת השטח מגיל אפס. ג'יפים וטרקטורונים תמיד היו אצלם בבית, וב-10 השנים האחרונות גם אופנועי אנדורו שאיתם הם מטיילים בארץ – לפעמים טיולים ארוכים של ימים, כולל חוצה ישראל. רועי ועידן מטיילים בימים אלו באירופה וחוצים אותה על-גבי צמד אופנועי אדוונצ'ר גדולים, כשהם רוכבים בשטח במסלול ה-TET – Trans Euro Trail. אנחנו נלווה את המסע הזה, וצמד האחים ידאגו לשלוח לנו עדכונים שוטפים.

 *     *     *     *     *

אחרי הימים המטורפים של ההרים באיטליה הגענו לקו החוף של צרפת, וכשחצינו את הגבול דאגנו לעצמנו לבאגט וקרואסון כמו שצריך. הכותרת של צרפת הייתה עניין הצמיגים. לא מצאנו צמיגים תואמים למידה ולדגם שאנחנו צריכים באיטליה בכלל ובמילאנו בפרט (בירת האופנועים של אירופה כמו שקוראים לה…) אז הזמנו באינטרנט לעיר ניס בצרפת וחשבנו שהמשלוח יספיק להגיע, אך הוא לא, והגיע סוף השבוע. החלטנו להמשיך קדימה, לשנות את הכתובת בהמשך לנקודה קדמית יותר וחזרנו אל השביל.

הדרכים בצרפת היו שונות יותר מכל מה שעשינו עד כה. קודם כל מפני שהיינו צריכים לסטות מהמסלול לערים גדולות לטפל בעניין הצמיגים. מזג האוויר היה גשום רוב השבוע מה שגרם לנו להיות קצת יותר בכביש מהממוצע. שאלנו באחד המקומות מה פשר הגשם הזה באמצע אוגוסט? והמקומיים ענו שלא היה כזה אף פעם. גם אותנו זה הפתיע מאוד.

שדות של לבנדר
שדות של לבנדר

כשנכנסנו לצרפת תוואי השטח הפך לעמקים 'קטנים' עם נהרות שחוצים אותם. אחרי כמה שבועות של שבילים פתוחים, השטח נעשה מאתגר יותר. עליות, סלעים, דרדרת – כמו שאנחנו אוהבים. אחרי מקטע קשה, ירדנו לעמק, ולאן שלא מסתכלים רואים שני דברים: כרמים של גפנים ליין ושדות סגולים. על יין אין מה לפרט יותר מדי – כל הסוגים והמינים, יקבים בכל פינה. ככה זה כשחוצים את פרובנס. השדה הסגול – גילינו שהוא סוג של לבנדר. לא הצלחנו לברר בדיוק מה השימוש שלו, אבל היו מרבדים עצומים של הפרח הזה.

בדרך למונפלייה (לשם הצמיגים אמורים להגיע) שוב תפס אותנו גשם רציני. אחרי מספר ביקורים במשרדי חברת השילוח מצאנו בחור אחד שיודע אנגלית ועזר לנו. הבטיחו שהצמיגים יגיעו תוך יומיים. אין מה לעשות, צריך לחכות כאן. אם זה העיכוב היחידי בטיול אנחנו חותמים עליו בכיף. גם זה קורה. הגשם הפסיק אחרי הצהריים ונראה היה שצפוי לילה יבש. תפסנו נקודה יפה על המים והעברנו במקום שני לילות. בלילה הראשון אמנם לא היה גשם, אבל היו רוחות הכי חזקות שחווינו, עד כדי כך שקמנו בלילה להזיז את האופנועים מחשש שיפלו עלינו.

ניצלנו את הזמן לנוח ולטפל בדברים שלא היה זמן אליהם עד כה. עוד במונטנגרו נשבר באופנוע של רועי המנשא האחורי שעשוי מאלומיניום. אחרי חיפושים רבים מצאנו צמד צרפתים צעירים שהסכימו לעזור ואפילו פינקו בבירה של סוף היום. ביום למחרת, אחרי המתנה ארוכה, סוף סוף הגיעו הצמיגים לאופנועים שלנו. לקחנו אותם על הבוקר והלכנו להתקנה. עכשיו שוב אפשר לתת גז.

העברנו לילה נוסף ואחרון בצרפת, וביום המחרת כבר חצינו לספרד. הדרך לספרד עוברת בקצה הדרומי של הפרינאים, מטפסת למעלה, ותוואי הקרקע משתנה. הכל לח, רטוב, עם אחיזה נהדרת וירוק בעיניים. ממש למעלה, בקצה ההרים, עובר הגבול, וכל מה שמפריד בין המדינות הוא מעבר פרות פשוט – והנה אנחנו בספרד.

הבירה של אחרי התיקון
הבירה של אחרי התיקון

דרום ספרד

ספרד היא המדינה שנעשה בה הכי הרבה קילומטרים במסע. בשלב הראשון נדרים מטה, נחצה את המדינה ממזרח למערב לכיוון פורטוגל, ואחרי שנחצה את פורטוגל צפונה, נחזור מזרחה עד הפרינאים ונשלים מעגל. חצינו את הגבול בשעת אחר הצהריים ותכננו לרדת למטה לאגם הקרוב לתפוס מקום. בדרך עצרנו בעיירה לקנות כמה דברים נחוצים לימים הקרובים. שכחנו שאנחנו בספרד, ושמחנו מאוד לשמוע את הספרדית במקום הצרפתית. הרבה יותר מובן, ואפילו האנשים נראים נחמדים יותר. בתחילה הגענו לשלטים שאסרו לישון על האגם. אז המשכנו בדרך 4X4 עד שהקפנו את האגם לצדו השני. שם גילינו מקום עצום ופתוח על שפת האגם ושתי משפחות שהיו שם עם רכבי שטח, אז תפסנו פינה והתארגנו ללילה. ספרד קיבלה אותנו הכי טוב שאפשר.

חזרנו לימים הטובים. קמים ב-6:00 ומתחילים לרכב ב-8:00. תוואי השטח דומה לארץ, עם אדמה טרשית, שבילים קלים ומהירים והמון עצי זית. גמענו כ-120 ק"מ עד הצהריים בקלות, כולל עצירת בוקר. יש כאן מעין הכלאה של אדמת הנגב עם הקרקע של המרכז. לפעמים חול ולפעמים חמרה, אדמה קשה ועצי אורן.

האזור מלא בטורבינות רוח עצומות בכל מקום, ממש עמקים ענקיים עם יערות של טורבינות. כאדם, אתה מרגיש כל כך קטן ליד הדבר הזה. הבנו מה עוד עושה את האזור דומה ומוכר לארץ – פעם ראשונה שאנחנו מריחים ריח של לולים ורפתות בכפרים שבהם אנחנו עוברים. לא היה את זה באף מדינה בדרכנו.

שדות של טורבינות
שדות של טורבינות

ועם הדמיון לישראל מגיע גם החום. בצהריים 33 מעלות (בהסתכלות לאחור אנחנו מבינים שהשיא עוד לפנינו). קשוח מדי לרכב בשטח, עלינו על הכביש והרבצנו מרחק. הגענו לאגם מדהים עם נקודה חלומית להעביר בה את הלילה. אחרי יום חם מאוד נוסף החלטנו לחזור לטקטיקה הישנה מיוון – לקום בחושך ולהתחיל לרכוב בזריחה. כך היה והספקנו לעשות 200 ק"מ של שטח עד הצהריים, והמשכנו בשטח כמה שיכולנו עד הנקודה הבאה באגם שמצאנו. חייבים מקלחת קרירה בסוף ימים חמים שכאלה.

עם ההתקדמות דרומה לכיוון העיר טריפה ומיצרי גיברלטר החום מוסיף לעלות. המשכנו ברכיבת השטח בשעות המוקדמות מאוד של הבוקר ככל הניתן, וכשהחום עלה עלינו בחזרה לכביש. החום בספרד תאם את הדיווחים מהארץ על גלי החום. שוב הרגשנו בבית.

התכנית הכללית הייתה להגיע לנקודה הדרומית ביותר באירופה – העיר טריפה. היום הזה התאפיין במזג אוויר משוגע. קמנו בזריחה בתוך ענן על קו החוף, לחות מטורפת ונסיעה בערפל סמיך למשך שעתיים לפחות. לקראת הירידות לטריפה העננות נעלמה, ובמקומה נכנסו רוחות עזות. כשהגענו לעיירה חווינו את הרוח החזקה ביותר שהייתה לנו בחיים. ממש סערה. עצרנו את האופנועים בנקודה הדרומית ביותר באירופה, וכשירדנו מהאופנועים הרוח הזיזה אותנו ואפילו את האופנועים במשקל 250 ק"ג, כך שהיינו צריכים ממש להחזיק אותם. ברוח הזו לא היה מה לחפש שם יותר מדי. נחזור לכאן בפעם אחרת במזג אוויר טוב יותר.

אסקפיזם
אסקפיזם

גם החום הכבד לא תרם לחוויה, ושמענו דיווחים שבדרום פורטוגל יש גם שריפות ענק והכניסה ליערות נאסרה. לכן החלטנו לעלות כמה שיותר צפונה ולהיכנס לפורטוגל במרכז המדינה, בשאיפה שהחום יהיה פחות קיצוני. יצאנו מטריפה צפונה לכיוון העיר סביליה. כשעזבנו את קו החוף הרוחות היו עזות והחום התחיל לעלות לאט לאט. מצאנו את עצמנו רוכבים על הכביש במהירות של 100-90 קמ"ש (לא יותר מהר כדי לא להרוס את הצמיגים בחום הזה), והגוף לא מצליח להתקרר משום שגם הרוח שנכנסת דרך המעיל חמה מאוד ולא מצליחה לאוורר את הגוף. לעצור זאת אופציה גרועה אפילו יותר, אז המשכנו קדימה כדי להגיע לעיר בהקדם.

לקראת סביליה הסתכלנו על מד הטמפרטורה של האופנוע ולא האמנו למראה עינינו – 48 מעלות. לא דמיינו שככה זה יהיה. הרגשנו כאילו אנחנו רוכבים בתוך תנור אחד גדול. חייבים לברוח צפונה, החלטנו, וכך היה ביום למחרת. קמנו מוקדם ורכבנו צפונה ומערבה לחצות לפורטוגל. השבועיים האלו התאפיינו פחות בקטעי רכיבה מטורפים, למרות שהיה גם הרבה גז בשטח, החוויות מסביב היו עצימות יותר, ועדיין האופנועים עושים עבודה נהדרת.

בקרוב נעדכן בחלק על פורטוגל וצפון ספרד – החלק האחרון במסע שלנו.

אודות אביעד אברהמי

אביעד אברהמי
בן 43, רוכב על אופנועים 27 שנים ברציפות, חולה גז מאובחן, ממציא מטבע הלשון 'חזיר גז' ועורך את האתר שבו אתם גולשים כעת.

עשוי לעניין אותך

ktm_360exc_96_01

נוסטלגיה: ק.ט.מ 360/380EXC – מפלצות העל

אם אתם חושבים שאנדורו דו-פעימתי בנפח 300 סמ"ק הוא חזק, אנחנו פה להזכיר שלק.ט.מ היו בשנות ה-90 צמד דגמים עם 20% ויותר בנתון נפח המנוע

תגובה אחת

  1. Avatar

    הטיול שלכם ממש עושה חשק לצאת למסע כזה, היה נחמד אם הייתם כותבים את הסיפור קצת יותר בפירוט ועם יותר צילומים.
    דבר אחד כן הייתי משנה בתכנון שלכם, לפי החוק הידוע של מודיעין, לדוגמא אם הייתם בודקים מראש את תנאי המזא, הייתם יודעים שדרום מרכז ספרד בקיץ זה גיהנום ו-48 מעלות זה לא דבר נדיר, ורוחות חזקות זב המאפיין של טריפה, בגלל צוואר הבקבוק של כניסת הים התיכון , ונחשבת אחד מאתרי גלישת הרוח העוצמתיים ביותר בעולם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

Single Sign On provided by vBSSO
דילוג לתוכן