נוסטלגיה: המוטוקרוס של קוואזוקי – קוואסאקי וסוזוקי

בשנת 2004 נדרשו סוזוקי וקוואסאקי להציג מוטוקרוס עם מנוע ארבע פעימות; שתי החברות בחרו לעבוד ביחד כדי להתמודד מול ימאהה, ובנו אופנוע אחד שנמכר תחת שני המותגים השונים ונבדל רק בצבעים ובשמות – סיפורם של ה-RM-Z250 וה-KX250F של סוזוקי וקוואסאקי. 

בשנת 1998 הטילו בימאהה פצצה על עולם השטח, ששינתה את פני ההיסטוריה. ה-WR400F ובעיקר ה-YZ400F נכנסו חזיתית לתוך עולם האנדורו והמוטוקרוס עם מנועי ארבע פעימות קלים, קטנים, חזקים ומודרניים, שטלטלו את הדומיננטיות של המנועים הדו-פעימתיים ששלטו עד אז באופן מוחלט. לשוק המוטוקרוס לקח מספר שנים עד שהמאזניים נטו בבירור לטובת מנועי הארבע פעימות. בימאהה שכללו את העניין וחשפו בשנת 2001 את ה-YZ250F שהתמודד מול עדת נפחי ה-125 סמ"ק ואף היה טוב יותר, מהיר יותר וקל יותר לרכיבה ברוב מסלולי המוטוקרוס – אף על פי ששקל כמעט 15 ק"ג יותר מרוב אופנועי ה-125 הדו-פעימתיים.

על מנת להשאר רלוונטיים, היצרנים האחרים נדרשו לספק תשובה ומהר. הונדה החלו לעבוד על צמד דגמי המוטוקרוס – ה-CRF450R וה-CRF250R. סוזוקי וקוואסאקי, חסרי משאבי הפיתוח של הכנף האדומה, החליטו בשנת 2002 לשלב כוחות ולעבוד ביחד על מוטוקרוס בנפח 250 סמ"ק. חלוקת התפקידים שסוכמה הייתה שסוזוקי יהיו אחראיים על פיתוח המנוע, בעוד שקוואסאקי יעבדו על השלדה, הבולמים, העיצוב וכל שאר המכלולים. סוכם גם שהאופנוע ייוצר במפעלי קוואסאקי, ובסוף קו הייצור יקבל את זהותו – צהוב-סוזוקי ל-RM-Z250 או ירוק-קוואסאקי ל-KX250F.

מנוע הארבע פעימות מקורר הנוזל בנפח 249 סמ"ק היה עם ארבעה שסתומים במקום חמישה כמו בימאהה, אבל מעבר לכך דמה מאוד בכל הנתונים. הנשימה התבצעה דרך קרבורטור בקוטר 37 מ"מ, ההתנעה התבצעה באמצעות רגלית, ההספק עמד על 42.1 כוחות סוס שסחבו משקל יבש של 92 ק"ג. השלדה הייתה עשויה מפלדה, כשהבולמים של קאיאבה כללו מזלג הפוך מלפנים בעל מהלך של 300 מ"מ, ובולם יחיד עם מהלך גלגל של 310 מ"מ מאחור.

הניסיון הראשון של סוזוקי וקוואסאקי לא היה מושלם. המנוע נטה להתחמם, לא היה אמין במיוחד, וההתנהגות לא הייתה חדה כמצופה. למעט הצביעה ומגני הרדיאטור, שני האופנועים היו זהים לחלוטין. רוכבי קוואסאקי חשו בבית, שכן המידות והתחושות דמו ל-KX250 הדו-פעימתי שקדם לו. מי שהתאכזב בעיקר היו בוגרי הסוזוקי RM250 המוצלח, שלמעט הצבע לא מצאו שום מכנה משותף עם ה-RM-Z. המחירים היו זהים ועמדו על 5,600$ בארצות הברית.

למרות שנתוני המכירות היו טובים בסך הכל, שיתוף הפעולה לא הוכרז כהצלחה. בקוואסאקי פנו לדרך נפרדת עם אופנוע חדש לגמרי בשנת 2006, בעוד שבסוזוקי משכו את הפרויקט שנה נוספת. ספרי ההיסטוריה לא זוכרים לטובה את צמד התאומים הזהים-לא-זהים של קוואזוקי, וקשה להאמין בשעולם המוטוקרוס הנוכחי – או החשמלי העתידי – נראה שוב שיתוף פעולה שכזה, אם כי בעתיד נספר גם על ה-DR-Z400S הירוק של קוואסאקי שנקרא KLX400 ונוצר במסגרת שיתוף הפעולה בין שתי החברות.