נוסטלגיה: קאג'יבה סופר סיטי – פאנדורו איטלקי

הקאג'יבה סופר סיטי היה פאנדורו משנות ה-90 שידע לספק ערימות של כיף על הכביש והמגרש, והגיע עם מנוע דו-פעימתי בנפחים של 125 ו-50 סמ"ק.

זוכרים את הימאהה TDR250 שסיקרנו כאן? השילוב המוזר של יכולות כביש והרגשת שטח – לה קראנו פאנדורו – התחילה איתו בשנות ה-80. הוא נחשב ככלי דו-שימושי, אבל אין פה באמת יכולות שטח עם המתלים הקצרים וצמיגי הכביש החלקים. זה גם לא בדיוק סופרמוטו כי הוא לא נועד למסלול קארטינג צפוף – שילוב ספק מוזר ספק מעניין שלא תפס יותר מדי את ציבור קהל הרוכשים (להבדיל מהרוכבים או הבוחנים). בשנת 1992 הלכו בקאג'יבה על אותה החשיבה. את המנוע כבר היה להם מהפרצ'יה C12, שהתקדם משם למיטו 125. צילינדר יחיד דו-פעימתי עם 125 סמ"ק מקוררי נוזל. ההספק עמד על 34 כוחות סוס ב-10,400 סל"ד ועוד כ-2 קג"מ באותו הסל"ד. במדינות מסוימות הייתה גרסה מוגבלת ל-15 כ"ס. כמו הפרצ'יה והמיטו, גם כאן הורכב הגיר עם שבעה הילוכים, כאשר בשנתו האחרונה הורכבה תיבה חדשה בת שש מהירויות.

מבחינת נתונים יבשים, המשקל היבש עמד על 125 ק"ג ומיכל דלק היה בנפח 13 ליטרים, בסיס גלגלים של 1,385 מ"מ וגובה מושב של 870 מ"מ. לסופר סיטי היו חישוקי 17″ עם צמיגים במידות  110/70 מלפנים ו-150/60 מאחור, ודיסק בודד של ברמבו בקוטר 320 מ"מ. הבולמים הורכבו ממזלג הפוך בקוטר 40 מ"מ ובולם יחיד מאחור עם כיוון עומס קפיץ.

בשנות ה-90, בני 18 בישראל יכולים היו לרכוב עליו, והוא ממש לא היה אופנוע למתחילים. מנוע שתי פעימות שיודע לנשום רק בסל"ד גבוה, בחישה בלתי פוסקת בהילוכים, תגובות סופר-זריזות של הבלמים וההיגוי, וכיף אדיר במקומות שבהם הוא התאים – וזה לא לעיר ולא לכבישים הבין-עירוניים. בכבישים צרים ומגרשי חניה (כי זה מה שהיה) הוא היה להיט, כאשר כל מה שלא כלל אותם העמיס על המכלולים ועל הרוכב, שלא לדבר על האמינות וזמינות החלפים הידועה לשמצה של אופנועים איטלקיים באותה התקופה.

בישראל הוצעה גם גרסת ה-50 סמ"ק לבני נוער שרצו משהו שונה מעדר הקרוסים, אבל הוא לא היה חזק יותר מהם ובטח לא מהיר יותר. בודדים נמכרו משני הדגמים בישראל, וירידת קרנם של הדגמים הדו-פעימתיים בעולם סגרה את הפרק של הסופר סיטי המיוחד בשנת 1999.