נתוני ההיפגעות ומספרי ההרוגים המחרידים של רוכבי אופנועים וקטנועים על כבישי ישראל לא נעלמים מחברי הכנסת. ביום חמישי האחרון התקיים בוועדת המשנה לבטיחות בדרכים, שהיא ועדת משנה של ועדת הכלכלה, דיון מיוחד בנושא היפגעות רוכבי דו-גלגלי על כבישי ישראל. את הוועדה יזם יו"ר הוועדה, ח"כ בועז טופורובסקי (יש עתיד), והשתתפו בו נציגים ובעלי תפקידים מהענף הדו-גלגלי, נציגי הרלב"ד, 'אור ירוק' ואגף התנועה, וכן נציגים מאגף הרישוי במשרד התחבורה, מנתיבי ישראל ומהפול.
בדיון המיוחד הועלו נושאים רבים הקשורים להיפגעות רוכבי דו-גלגלי על כבישי ישראל, וכן הוצעו מספר פתרונות אפשריים לבעיות השונות. בעיית הבטיחות וההיפגעות של רוכבי הדו-גלגלי על כבישי ישראל היא גדולה ורחבה כך שבדיון דיברו מספר רב של דוברים, כשכל אחד מהם הציג מספר בעיות כמו חינוך והכשרה, תשתיות ואכיפה. במשך כשעתיים ורבע שבהן התקיים הדיון הועלו כאמור מספר רב של בעיות, וכדי למקת את הבעיות יתקיימו בעתיד יונים נוספים על נושאים ממוקדים יותר. כך או כך, גם בכנסת מבינים שישנה בעיה עם היפגעות רוכבי דו-גלגלי על כבישי ישראל, וכי יש לטפל בבעיות על-מנת להקטין את מספרי הנפגעים.
יו"ר הוועדה, ח"כ בועז טופורובסקי, פתח את הדיון וביקש להשתתף בצערה של דנה בן שושן ז"ל שנהרגה באותו הבוקר בתאונת דרכים – ההרוגה ה-201 מאז תחילת השנה. באשר לרוכבי האופנועים אמר ח"כ טופורובסקי, כי מאז תחילת השנה נהרגו 42 רוכבים – עלייה של 17% – וביקש לדעת כיצד מטפלים בכך.
סגנית ראש עיריית תל-אביב, מיטל להבי, התייחסה לנושא הכלים הזעירים ואמרה כי אין להם לוחית זיהוי ולכן קשה לבצע אכיפה. "אין דין ואין דיין וגם הדיין משתמש בהם", אמרה. באשר לאופנועים אמרה כי הם חולץ פקקים משמעותי ויש אכיפה רבה על אופנועים. לדבריה, נעשה ניסוי עם חברת נתיבי איילון והמצלמות יכולות לתפוס מספרי רישוי של אופנועים וגם לוחיות של קורקינט שיתופי.
יו"ר מועדון האופנועים הישראלי, אליעזר אלג'ם, אמר כי במקום שתהיה דרך פעולה מסודרת, כל התקציבים לטיפול בנושא הדו-גלגלי נעשה ב'שנור'. היו"ר טופורבסקי אף הוסיף: "כל הטיפול בבטיחות בדרכים בישראל זה שנור אחד גדול".
עורך פול גז, אביעד אברהמי, ציין כי כולם מסכימים שדו-גלגלי הוא הפתרון ולא הבעיה, ועדיין הנושא נופל בין הכיסאות. לדבריו, החינוך התעבורתי נמצא איפשהו בשנות ה-50 ותכנית הרלב"ד עדיין לא נכנסה לפועל. הוא הוסיף כי רוכבים רבים נהרגים בגלל מפגש עם תשתיות כמו מעקות בטיחות ואיטום חריצים בכביש, וכן ציין כי המדינה צריכה לעודד רכישת ציוד בטיחות על-ידי הפחתת מיסים על ציוד רכיבה בטיחותי ועל צמיגים לאופנועים.
רכזת מדיניות ציבורית בעמותת אור ירוק, ליעד קייקוב, אמרה כי ישראל נמצאת במקום האחרון במדד שינוי מספר ההרוגים בקרב רוכבי אופנועים, וכי כדי להביא לשיפור הבטיחות בקרבם צריך לפעול לשיפור תשתיות, הכשרה, מערכות וציוד בטיחות ועוד.
מנהלת אגף הכשרה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים, דיקלה רימון, הציגה את השינוי בתכנית ההכשרה בלימודי הנהיגה לדו-גלגלי שתיכנס לתוקף בקרוב, ואמרה: "אחד המרכיבים שיכולים להשפיע הוא 'תפיסת הסכנה' – איך עלינו להימנע מכניסה למצבי סכנה ועיצוב דפוסי נהיגה נכונים".
נציג משטרת התנועה, נצ"מ עמיר ג'יבלי, אמר כי יש ירידה של 288 תאונות במעורבות דו-גלגלי, והוסיף כי אי-אפשר לאכוף בכל מקום עם ניידת. ראש מדור אכיפה דיגיטלית במשטרה, סנ"צ רפי וקנין, אמר כי הטכנולוגיה תתפוס את העבריינים בשגרה ובהחלט יהיה יחס קונקרטי לרוכבי אופנועים בבחירת הטכנולוגיה לאכיפה.
סגן מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה, חנן אהרן, סיפר כי בדיוק לפני 34 שנים החל לעבוד כבוחן נהיגה, ומאז ועד היום המתכונת לא השתנתה. הוא התייחס לתכנית ההכשרה החדשה, ואמר כי נעשתה עבודה רצינית ויסודית שתשנה מעכשיו את הלימודים.
סגן סמנכ"ל חברת נתיבי ישראל, אלי בוקובזה, אמר כי התקציב הקואליציוני שהביא היו"ר טופורובסקי לטיפול במעקות הבטיחות (20 מיליון ש"ח) יצא מתקציב החברה ולא הגיע ממקור חיצוני. הוא הוסיף כי מוקצים לכך 10 מיליון ש"ח בשנה, כשצריך 190 מיליון שקל לסיים את כל הטיפול בכמעט 500 ק"מ של מעקות.
מנכ"ל הפול, ערן כהן, התייחס לביטוח הרוכבים ואמר כי התעריף עדיין הפסדי ומסובסד על ידי הנוהגים ברכב הפרטי. לדבריו, יש 120 אלף פוליסות דו-גלגלי בשנה ומיליארד שקל של תשלומי ביטוח. "הפרמיות מכניסות 400-350 מיליון שקל והיתר מגיע מחברות הביטוח והציבור", אמר. נציג רשות שוק ההון, אוהד מעודי, אמר כי יש סיכון גבוה ולכן זה בא לידי ביטוי במחיר, וברגע שהסיכון ירד בגלל השפעת תכנית הלימוד החדשה זה יגולגל לביטוח וישליך על המחיר.
כפיר לוין מחברת ההדרכה פרוריידינג אמר: "לצד פתרונות נכונים שהוצגו בנושאים של מיגון מעקות בטיחות, התרת שימוש בנת"צ, הורדת מיסוי למיגון וצמיגים ושינוי שיטת ההכשרה לרישיון נהיגה – יש להפנות את הציבור להכשרות מקצועיות שהוכחו כיעילות".
אורי לביא מרייד ויז'ן ציין שמערכות טכנולוגיות למניעת התנגשויות יכולות להפחית מעל ל-60% מהתאונות, אך גם יכולות לשפר מיומנות רוכב, והזכיר את שיתוף הפעולה האחרון שרייד ויז'ן עשתה עם פרו-ריידינג בנושא.
היו"ר טופורובסקי שיבח את ההתפתחויות המבורכות בתחום ההכשרה, וביקש לקבל עד 1 בנובמבר דיווח מהרלב"ד וממשרד התחבורה באשר לביצוע בפועל. הוא הוסיף כי האמירה שקשה לבצע אכיפה נגד רוכבי דו-גלגלי מטרידה אותו, והציע לעשות מבצעים ממוקדים. בנוסף הוא מתח ביקורת על כך ש-20 מיליון השקלים שהביא לביצוע מיגון מעקות יצא מכספי חברת נתיבי ישראל ולא ממקור אחר, ואמר כי זאת לא הייתה הכוונה. בנוסף ביקש את התכנית לטיפול במעקות, כדי לעשות כל מאמץ להביא תקציבים נוספים.
ח"כ בועז טופורובסקי הוא אח שכול מתאונת דרכים – אחותו טלי ז"ל נהרגה בשנת 1984 בתאונת דרכים כשהייתה בת 14. ח"כ טופורובסקי פועל בכנסת למען בטיחות בדרכים, והוא מקפיד להזכיר הרוג בתאונת דרכים בכל נאום שלו במליאה. הדיון בחמישי היה הראשון מבין סדרת דיונים בוועדת המשנה לבטיחות בדרכים, וצפויים להתקיים דיונים נוספים בנושא היפגעות רוכבי דו-גלגלי – ממוקדים יותר בנושאים ספציפיים.
בששת החודשים הראשונים של 2023 נהרגו 43 רוכבי אופנועים וקטנועים על כבישי ישראל, מתוכם 25 רוכבים בחודשים מאי ויוני. זהו גידול של כמעט 20% מהתקופה המקבילה בשנת 2022. שנת 2021 הייתה שנת השיא במספרי ההרוגים על דו-גלגלי בכבישי ישראל, כשנהרגו בה 89 רוכבי אופנועים וקטנועים.
דיון נחמד ואכן חשוב שיורידו מכס ומחירים לצמיגים ואמצעי הבטיחות… הכל יקר פי כמה מחו"ל.
אבל מה עם מחירי הביטוח?!!! איך לא מדברים בדיון כזה על זה שחצי מהרוכבים ללא ביטוח חובה?
הרגו אותנו. ואין תקווה.
כלום לא יקרה במדינת ישררעהלל המושחתת על קברניטיה הרקובים ,הדואגים לדשדש בבור השומן . דיבורים כמו חול ואין מה לאכול!!!!!!! הדבר היחיד שהמושחתים דואגים לו ,זה איך לעשות לביתם.
לגבי הביטוח ודברי המנכ"ל
אחזה שטויות
"כשיהיו פחות תאונות תשלמו פחות ביטוח" בולשיט! למה רוכב 20 שנה בלי תביעת ביטוח אחת! ומשלם כמו שאני משלם?
אחרי עשרות קורסים מקצטעיים ואימונים במגרש עם מדריכים מתוך מודעות לסכנה שבעניין וניסיון לקחת אחריות אישית על הרכיבה שלי (שבינתיים עובד אבל לך תדע..) למה המחיר של הביטוח שלי הוא כזה?
חברות הביטוח מרוויחות מיליארדים מביטוחי רכבים, זאת פריווילגיה שמספקת להם המדינה, המדינה צריכה את ענף הדו גלגלי כמו בכל מדינה אחרת. קיום הדו גלגלי בארץ מספק פיתרונות תעבורה, קיום מקצועות שונים וחברות שונות ותעסוקה לאנשים ועוד שאר יתרונות לא מבוטלים
ההתייחסות אלינו כמו טפילים היא בלתי נסבלת, ברור שלא נפסיק לרכב וברור שאם אנחנו רוצים להשאר חוקיים נמשיך לשלם עוד ועוד יותר מכל מקום אחר בעולם. על הכלים, על הביטוח, על הצמיגים, על המיגון
מ ג ו ח ך!
אפשר וצריך לקחת דוגמאות ממדינות אחרות שבהן זה עובד אחרת אבל בישראל כמו בישראל זה לא מעניין מספיק אף אחד ואם אפשר לגלגל את ההוצאות על האזרח מה טוב
נקודת האור היחידה היא חברות ההדרכה כמו אופנוען מאומן כפיר לוין וכו שמחירים שלהם לא רחוקים ממחירי חו"ל ולדעתי הוגנים, וזה לא מתיע בהתחשב בזה שאלה גופים פרטיים שחיים ונושמים אופנוענות ואני מניח שזה חלק גדול מהמניעים שלהם להקים את העסקים שלהם
רונן,כל מילה בסלע!!!!!!
רבותי !!
אני נתקל בתופעה מכוערת באתר יד 2 !!! דרך הטלפון אנדרואיד. באתר ולא באפליקציה.
כשאני מחפש אופנוע לקניה.
כשעושים חיפוש ומופיעות מודעות כרשימה מופיעים גם מחירים.
אבל כשנכנסים לתוך המודעה המחיר קופץ בכמה אלפי שקלים !! בדקתי זאת כמה פעמים במשך כמה ימים וזה פשוט כך !! ושמתי לב שזה קורה במודעות של סוכנויות בלבד !!! תעשו טובה לכולנו תבדקו זאת ותתלוננו!!! זאת הטעיה מכוונת!!
וכן דיברתי עם השירות שלהם והנציגה " לא נתקלה בדבר כזה"….
תעבירו לנ"ל
אם ישראל היא המדינה המובילה בהרוגי רוכבים, זה רק, ואך ורק בגלל הדור המ@וין שגדלתי לתוכו.
צחוק הגורל הוא שנציג מובהק של אותו דור סיים את חייו באופן בו הוא יישם אחת מהצעותיו "הטובות".
אותו דור קשה ואנרכיסטי חינך לכל הרעות שהיום אנחנו צריכים להילחם בהם:
1. שהאשמים בתאונות עם אופנועים הם המכוניות (אבל האמת שנהגי המכוניות בכלל לא רואים אותנו, וגם כשרואים קשה להם להעריך כוון ומהירות, ככה הפיזיקה. האמת שכשלושים אחוז מהרוכבים מעורבים בתאונות עצמיות).
2. שכדי לחמוק מהסיכון שיוצרות "מפחיות" צריך לרכב יותר מהר מהם, כאשר המינימום רכיבה על כביש מהיר הוא 120 קמ"ש (האמת: מהירות הורגת. האמת: 120 קמ"ש זה עידוד עקיף לנפחי מנוע גדולים, מעל 26HP, או מעל 250 סמ"ק, הכלים עם המנועים הגדולים הם מאוד מסוכנים, וקל לאבד שליטה בגלל עודף הכוח, ועודף המשקל).
3. במסגרת המיתוג להסרה מוחלטת של האחריות מהרוכב, נקבע שהנהגים הם "רוצחים". (האמת: אף נהג לא קם בבוקר ואומר לעצמו היום אני הורד רוכב אופנוע…אבל ככה עבדה מכונת הרעל של הוותיקים).
4. אותו דור מזו@יין במקום להילחם על פתיחת מסלולים ייעודיים לרכיבה ספורטיבית, עודד רכיבה כזאת על כבישים ציבוריים, זה התחיל בכביש סדום ארד, ועבר לעוד כבישים ציבוריים ברכבי הארץ, כמובן שהכבשים האלה ראו הרבה דם, ואז הכל@בים החליטו לפתוח בקמפיין מעקות הבטיחות. (האמת: שיפור מעקות הבטיחות זה בחובה חובה, אבל קיום אימוני שיגרה של רכיבה פרועה על כבישים ציבוריים, זה עד היום לא נאכף, יש שם הימורים, שוטרים מושחתים נמצאים פול אין בסצנה).
[המשך בחלק 2]
[חלק 2]
לגבי קורקינטים ושאר אופניים חשמליים, היה בזבוז כספים אדיר לסלול להם תשתיות נפרדות, אלו אופנועים לכל דבר ועניין. את הקורקינטים היה צריך להוציא אל מחוץ לחוק, כי כולם יודעים שהגלגל הקטן שלהם יוצר סיכון ששום תשתית באיכות סבירה לא יכולה להיערך אליו. לגבי כל השאר, פשוט ליישר קו עם החוקים והתקנות שיש לאופנועים, לרבות ביטוח חובה(חברות הביטוח צפויות כמובן להתנגד, וצריך למצוא פשרה, אולי לחייב בביטוח פרטי מוגבל בכיסוי, אבל חייבים לחייב ביטוח), חובת טסט שנתי לתקינות האופניים, וכמובן הוצאת רישיון רכיבה על אופנוע. נכון לאשר למסלול הזה תעריפים מוזלים, אבל לבוא ולשחק אותה כאילו צריך להמציא עבורם את הגלגל מחדש, ולבנות להם תשתית ורגולציה מהתחלה, זה הטמטום הכי גדול שנולד כאן. טרלול של הפרוגרסיבים החולמניים והמנותקים מהמציאות. טופורובסקי אם תשים לטירלול הזה סוף, אז יהיה לזה סוף. התשתית והרגולציה, הכל כבר קיים.
דו גלגלי הורג באחוזים גבוהים יותר מכל כלי תחבורה אחר, לתת לליצנים שהגיעו אליך לישיבה "צעצוע" מסובסד לתחביב הפרטי שלהם, או למרוצים הלא חוקיים שלהם, לא לשם כך התכנסה הוועדה. כיוון שזה כלי מסוכן, ומאידך כלי תחבורה חשוב לכמה מקצועות ידועים, כגון: שליחויות, או אופנועים בשירות כוחות הביטחון, לאותם אוכלוסיות מובהקות צריך לפתוח מסלולים שיעודדו, את ייתר הציבור צריך לדחוף לתחבורה ציבורית. בתחבורה הציבורית צריך לשים את התקציבים, בתחבורה הציבורים. מי שרואה באופנועים תחביב, סבבה, שישלם על התחביב היקר ביוקר. וכמובן אפשר לתת הנחות לאחוז קטן מאוד של רוכבים ספורטיביים, אבל לחייב אותם בגרר, ואיסור רכיבה מוחלט על הכביש הציבורי (לאסור באופן מוחלט ערוב שימושים. זה או שמקבלים הנחות על ספורט, או שהם משלמים תעריפים יקרים כמו כולם).
[המשך בחלק 3]