מבחן מהעבר: אפריליה טואונו V4R

צילום: אסף רחמים; פורסם לראשונה באוקטובר 2011

• יתרונות: מנוע V4 חזק ומרגש, מתלים מעולים, התנהגות מהמשובחות שיש, בלמים, אלקטרוניקה
• חסרונות: חום ברגליים, זווית צידוד, אין ABS (יש בדגם החדש יותר)
• שורה תחתונה: אחד מאופנועי הכביש הטובים והמרגשים שיש!
• מחיר עדכני: 110,911 ש"ח
• מתחרים: ב.מ.וו S1000R, ק.ט.מ סופר-דיוק 1290R, ימאהה MT-10

על ה-RSV-4R של אפריליה לא יצא לי לרכב פרט לסיבוב קצר. יש לי חבר, אחד שמבין עניין, שאומר שאופנוע שבו הכידון והמושב נמצאים באותו הגובה – זה חרא של אופנוע לכביש הציבורי. האמת? יש לא מעט צדק בדבריו, ובאופן כללי אני נוטה להסכים איתו. לכן, כשהוצג בשנה שעברה במילאנו הטואונו V4R, גרסת הסטריטפייטר סופר-נייקד של ה-RSV4R, ידעתי שמבין שני האחים זה האופנוע שעליו אני רוצה לרכב, ואותו אני רוצה לבחון. כשיום אחד יהיה פה מסלול בגודל מלא, בטח דעתי תשתנה. עד אז אני מעדיף אופנועים ספורטיביים נטולי פיירינג ועם כידון שטוח וגבוה, ולא עם קליפ-אונים ומעטה פלסטיקה.

ה-RSV4R, אלוף העונה הקודמת של הסופרבייק העולמי, הוא ספינת הדגל הטכנולוגית של אפריליה. הוא הוצג לפני שנתיים והחליף את ה-RSV הקודם שהיה בעל מנוע וי-טווין. כאן כבר יש מנוע V4 חדש מהיסוד ומכלולי קצה נוספים שמתחברים למכונת מסלול נפלאה. כך לפחות מספרים עזרא ופרדר, שרכבו על שתי גרסאות שונות שלו על מסלולי GP באירופה. הפלטפורמה המצוינת הזו הופשטה, קיבלה כידון שטוח וגבוה במקום הקליפ-אונים ועוצבה מחדש. כך נוצר הטואונו V4R. אם כך, כמו כל הסטריטפייטרים האירופאים, גם הטואונו בנוי על פלטפורמה איכותית וביצועיסטית ומכוון גבוה ללא פשרות.

בדרך להיות סטריטפייטר הטואונו עבר כמה וכמה שינויים שמבדילים אותו מגרסת המסלול הספורטיבית. כך למשל המנוע כוון להספק נמוך יותר של 167 כ"ס, ובין היתר זה קורה על ידי צילינדרים ובוכנות שונים, וכן מערכת הזרקה חדשה, עם מצערת חשמלית ועם מעבד מהיר יותר. זו מציעה 3 מצבי ניהול מנוע – אגרסיבית למסלול, חזקה לרכיבה ספורטיבית ומצב נוסף לרכיבה בגשם. שינוי נוסף ביחידת ההנעה נמצא בתיבת ההילוכים, שם שלושת ההילוכים הראשונים קוצרו במעט על מנת להתאים טוב יותר לאופי האופנוע. גם הפרונט הוחלף במעבר לסטריטפייטר, אם כי לא בוצע פה שנמוך אלא התאמת מזלג איכותי אחר, וכך גם הבלמים הרדיאליים של ברמבו.

אם עוזבים לרגע את השינויים הטכניים ומתבוננים באופנוע, אי אפשר שלא להתפעל. באפריליה מפציצים בשנים האחרונות בעיצובים מטריפים, וניקח כדוגמאות את הדורסודורו, ה-RSV4R, ואפילו גרסאות השטח והסופרמוטו RXV, SXV  וה-RX125. הטואונו לא מפשל בקטע הזה. האלמנט הבולט ביותר בו הוא המסכה הקדמית ויחידת התאורה, שנראים כמו פנים של זבוב או חרק אחר מגעיל במיוחד. אגב, הפנסים הקדמיים עוברים בין אור מעבר לאור דרך על ידי הזזת מדף ולא על ידי הדלקת נורות נוספות, ואת זה לא זכור לנו שראינו בדו-גלגלי. כשממשיכים להתבונן מגלים את הקווים היפהפיים של הטואונו, ממיכל הדלק והפלסטיק הצהוב שמתחתיו, ועד יחידת הזנב המפוסלת, עם לוגו aprilia בתוך מסגרת כסופה בקצה. אגב, בקימור של הזנב, בדיוק מתחת למושב, אם תסתכלו טוב תוכלו לראות את ידיות האחיזה האינטגרליות למורכב, שהן בעצם שקעים שנטמעים בעיצוב הכללי. ככה זה בכל פרט ופרט בטואונו.

עכשיו שלבו את עיצוב הפלסטיקה, במיוחד בגרסה הצהובה היפהפייה, עם שלדת הקורה הכפולה הבשרנית מאלומיניום ועם המנוע הענק, שחושף טפח מה-V4 שלו. לנו הדבר הזה משדר המון עוצמה, כך שלא רק שהטואונו נראה יפה, הוא גם נראה מפחיד. זהו אחד הכלים היחידים שבהם השקעתי זמן רב מאוד להתבוננות וחקירת הפרטים הקטנים. הייתי לוקח אותו כפסל לסלון.

לוח השעונים מוכר לנו מדגמי אפריליה האחרים והוא כולל המון מידע במחשב הדרך שלו, כולל תצוגת הילוך נבחר, תצרוכת דלק רגעית וממוצעת, מהירות מקסימלית ועוד, אך כאן הוא מציע עוד מספר תפריטים ואפשרויות, שבכללם שולטים על מערכות הבקרה האלקטרוניות, ומסך נוסף – 'מרוץ' – המגיש את הנתונים החשובים למסלול המרוצים באופן ברור יותר.

תנוחת הרכיבה דווקא מפתיעה לטובה, שכן הרגליים אינן מקופלות יתר על המידה, למרות שלא נעשו שינויים משמעותיים מה-RSV4R. אחרי יומיים אינטנסיביים של רכיבה לא הרגשנו כאבים מיוחדים. פלג הגוף העליון כמובן זקוף, כפועל יוצא של הכידון הגבוה, אבל על פניו נראה שקצת פחות זקוף מסטריטפייטרים אחרים. המושב שולח את הרוכב קדימה, ומיכל הדלק, שלא שונה במאום מה-RSV4, עוצב על-ידי רוכבים ועבור רוכבים, אחרת קשה להסביר את ההתאמה למידות הרגליים שלי.

אחרי שסקרנו את האופנוע מבחוץ, זה המקום לדבר על החסרונות שלו. הטואונו גרוע למדי בנסיעות עירוניות, משתי סיבות עיקריות: הראשונה, זווית הצידוד של הכידון ממש זעומה, ולפני שמתרגלים לזה כמעט ונופלים בתמרונים צפופים. השנייה, בנסיעות איטיות קורות האלומיניום של השלדה מתחממות מאוד ומבשלות לרוכב את הרגליים. אה, ועוד דבר – הוא גם שואב דלק. זהו. סיימנו עם הביקורת, ועכשיו אפשר לעבור לצדדים היותר יפים שלו. ולא חסר.

קודם כל המנוע. 167 כ"ס ואפילו יותר כבר טעמנו קודם לכן. אפשר לשפוך פה תיאורים-אינסוף על התאוצה הפסיכית בסל"ד גבוה, בכל הילוך, ועל איזה מגניב זה אופנוע חזק, אבל אני דווקא רוצה להרחיב על התצורה המעניינת הזו – V4 – שמשלבת את הטוב מכל העולמות. מצד אחד, תצורת ה-V יוצרת מנוע מחוספס ולא סדיר, כמו בווי-טווינים, ודומה מאד ל-VFR. מצד שני, זה לא וי-טווין עם בוכנות ענקיות. כאן יש 4 בוכנות קלות יותר, והמשמעות היא מנוע הרבה יותר 'סקרימרי' באופיו מווי-טווין, אבל עדיין עם אותו החספוס שנותן לו כל כך הרבה אופי. בהשוואה למרובעי צילינדרים שמסודרים בשורה, התצורה היפנית הקלאסית אם תרצו, ה-V4 מרגש ברמות פסיכוטיות, ורק מדגיש עד כמה 4 צילינדר לרוחב היא תצורה אמנם יעילה וחלקה, אבל גם משעממת.

תגובת המצערת מצוינת במצב S (ספורט) המיועד לכבישים ציבוריים, והמנוע עף בסל"ד עד שהוא נעצר ב-12,300 סל"ד, שזה 800 סל"ד אחרי שיא ההספק. במצב T (מסלול) תגובת המצערת אגרסיבית יותר, והיא מיועדת בעיקר להתחרעויות, שכן לרכיבה חלקה על כביש ציבורי המצב הזה בהחלט מוגזם (אבל מה-זה מרגש…). וכן, כשמושכים מצערת בכל הילוך, התאוצה הפסיכית שמתקבלת מ-1,000 סמ"ק ו-167 כ"ס העיפה לנו את הסכך. תענוג. לרכיבה 'רגילה', אפשר לחיות על 3,000 עד 6,000 סל"ד, שכן שם המומנט מצוין והמנוע נעים לשימוש. לאחר מכן מתקבלת פצצת הכוח האמיתית. עוד דבר שאהבנו הוא הקוויק-שיפטר, שהוא חלק ממערכת ה-a-PRC הכוללת בנוסף עוד 3 בקרות – זינוק, ווילי ובקרת אחיזה. עם הקוויק-שיפטר, כל מה שצריך כדי להעביר הילוך זה לדחוף את כף הרגל כלפי מעלה. בלי סגירת מצערת ובלי משיכת מצמד. מהר מאוד התרגלתי לזה, וזה בהחלט יעיל. העברת ההילוכים מעולם לא הייתה מהירה יותר. אם כי כשהשתמשנו במצמד, גילינו שעל אף היותו בתפעול מכאני, הוא רך ונעים לשימוש גם ביחס לכלים קטנים יותר.

הגיר, על אף שקוצר, עדיין ארוך, והוא נעים ומדויק לשימוש. היעדר מיגון הרוח מנע מאיתנו להגיע לסוף ההילוך השישי. ב-240 קמ"ש נעצרנו, כששעון הסל"ד הראה כמעט 9,000. שם לא משנה כמה הסתתרנו מאחורי האין-חופה, הרוח איימה לתלוש לנו את הראש מהצוואר. אבל מה שאהבנו במיוחד במערכת התמסורת זה את המצמד המחליק, שבעזרתו אפשר להוריד הילוכים בברוטליות, אפילו מרביעי לראשון ב-150 קמ"ש, וליהנות מהחלקת זנב נשלטת ומהנה. הצמיגים אגב, הם דיאבלו רוסו קורסה הספורטיביים, כשניתן לבחור בין אחורי ברוחב 190 ל-200. שתי המידות מופיעות ברישיון הרכב. נחמד.

אבל הטואונו הוא לא רק מנוע, אלא הרבה מאד אופנוע. המנוע הוא אמנם ההיי-לייט פה, אבל באפריליה השכילו לבנות אופנוע איכותי שמתנהג טוב לפחות כמו המנוע שמזיז אותו. טוב, האם אפשר לצפות לפחות מכך משלדה של אלוף סופרבייק ומערכת מתלים מהשורה הראשונה? התנהגות הטואונו היא כשל אופנוע ספורט מושחז, אבל הוא נשלט כמו סטריטפייטר. כך למשל, אם תכניסו אותו לסוויפר ארוך ומהיר, הטואונו יישאר יציב וישמור על הקו בקנאות עם אפס נדנודי ראש או סימני מצוקה מהבולמים, בדיוק כמו אופנוע ספורט איכותי. לזה תורם גם משכך ההיגוי, זהה לזה של ה-RSV4R, המותקן בראש ההיגוי. גם אם בגלל כל סיבה שלא תהיה הגז ייסגר בפנייה, הטואונו לא יעשה מזה עניין ויהדק את הקו בלי שום נדנוד מתלים. ואז נזכרתי איפה הרגשתי את זה – בכלי אחר של אפריליה – ה-SXV. על אף שהוא בכלל סופרמוטו, מסתבר שיש להם גנים משותפים.

שינויי כיוון הם בכלל חגיגה, גם בזכות הכידון הרחב, והטואונו מצליח להסתיר היטב את משקלו (אנחנו מדדנו 208 ק"ג). הוא עף מצד לצד עם מעט מאמץ, גם במהירויות גבוהות, ושוב – ללא שמץ של ציוץ מהבולמים, שהיו מכוילים במהלך המבחן על המצב הסטנדרטי. אלו מציעים קשיחות ספורטיבית, אבל עם מהלך התחלתי מספיק רך כדי לספוג מפגעים ולא להעביר הכל לרוכב ולזעזע את האופנוע. זהו איזון דק שלא נתקלנו בו בהרבה כלים.  וכאן גם נשבח גם את הבלמים, ברמבו רדיאליים, ששותלים את הטואונו במקום עם המון רגש, וגם לכך תורמים הבולמים, ובעיקר הקדמי המצוין.

זה המקום לדבר קצת על האלקטרוניקה. גרסת הטואונו שמגיעה ארצה היא כמו שהבנתם ה-a-PRC היקרה יותר, בעלת 4 מערכות של אפריליה: קוויק-שיפטר, בקרת אחיזה, בקרת ווילי ובקרת זינוק (כיום גם עם ABS). המערכת נשלטת מכפתור מרכזי על בית המתגים השמאלי, וכן משני כפתורי 'פלוס' ו'מינוס' לאגודל ולאצבע. בקרת האחיזה, ה-TDC, מונה 8 מצבי התערבות ומצב נוסף שבו המערכת מנותקת. מהר מאוד גילינו שכל עוד לא נמצאים ממש על הצד ופותחים המון גז, אין סיבה להשתמש ברמת התערבות גבוהה. יתרה מכך, כשהאופנוע לא מושכב, למשל בכיכרות עירוניות, השימוש בבקרת האחיזה מיותר, שכן הוא מנטרל את כל הכיף של היציאה בדריפט, אז ביטלנו אותה לגמרי.

אחרי מספר ניסיונות עם בקרת הווילי, שכוללת 3 מצבי התערבות לגובה ווילי, ניתקנו גם אותה. פשוט כי הבקרה לא מחזיקה את הווילי בגובה מסוים אלא מורידה את הגלגל הקדמי לגמרי, ואנחנו, חוליגנים שכמותנו עם לוחם רחובות, לא רוצים שייגעו לנו בווילי. המערכת יכולה להיות מצוינת ליציאות מפניות על מסלול מרוץ, שבשילוב עם בקרת האחיזה פשוט מאפשרת לפתוח ים של גז ביציאה מהפנייה ולתת לבקרות לעשות את העבודה, אבל מסלול עדיין אין פה, אז כבר עדיף לצאת בווילי מהפנייה. או בדריפט. ולגבי בקרת הזינוק, ובכן, גם היא בעלת 3 מצבים, והיא מאפשרת להחזיק את הגז פתוח עד הסוף בזינוק ופשוט לשחרר עליו את הקלאץ'. המערכת תדאג שמהירות המנוע לא תעבור את ה-10,500 סל"ד במצב 1 (10,000 ו-9,500 סל"ד במצבים 2 ו-3), ובשחרור קלאץ' הגלגל הקדמי לא יעלה לשמיים והאחורי לא יחליק. קשה להתחבר לקטע הזה של להחזיק פול גז ולשחרר קלאץ' מהר כשבין הרגליים יש מפלצת V4 כזו, אבל אזרתי אומץ וניסיתי, ושמעו – זה עובד. על התוצאה – 10.3 שניות ל-400 מטר ו-230 קמ"ש, תוכלו לקרוא פה בקרוב…

הטואונו V4R הוא אופנוע מלחמה מרגש. יש לו את כל מה שצריך, ואפילו מעבר לכך, כדי לספק לרוכב הכביש הספורטיבי באופיו. הוא מציע מנוע חלומי, יחד עם התנהגות של אופנוע ספורט משובח, ועם היתרונות המובנים של הסטריטפייטר, שהם תנוחת רכיבה נורמלית והיגוי היסטרי בזכות הכידון הרחב. בנוסף, וזה לא פחות חשוב, הוא מגיע בעטיפה מעוצבת ומדוגמת שגורמת להסתכל עליו עוד ועוד. למעשה, זהו אחד האופנועים הטובים שיש כיום לכביש הציבורי.

גרסת ה-a-PRC עם כל הבקרות שהגיעה ארצה תעלה 120,000 ש"ח (עדכון 2017: 111 אלף ש"ח), וגם כאן חייבים להתעכב לרגע. 120 אלפיות זה סכום נכבד שרק בודדים יכולים להרשות לעצמם על אופנוע שמיועד עקרונית לפנאי, כך שאבסולוטית אין ספק שמדובר בסכום בומבסטי. מנגד, ביחס למתחרים הישירים שלו בקטגוריית הסטריטפייטרים הביצועיסטים האירופאים – הק.ט.מ סופר דיוק 990 והדוקאטי סטריטפייטר – מחירו סביר, שכן גרסת ה-R של הק.ט.מ מתומחרת ב-30 אלף ש"ח יותר (הגרסה הרגילה אינה נמכרת עוד), והדוקאטי עולה 143 אלפים לגרסה הרגילה ו-178 אלף לגרסת ה-S. יחסית, הטואונו מתומחר אטרקטיבית, אם אפשר לקרוא לזה ככה. אם אתם מחפשים סטריטפייטר קרבי, ואפילו אופנוע ספורט בנפח ליטר, יכול להיות שהוא יסובב לכם משהו בראש. לנו הוא בהחלט סובב.

מפרט טכני