כתב: רענן כרמיאלי
"R זה רייס ו-D זה דאווין". עד היום המשפט הזה מטורו של טל שביט במגזין טורבו אי שם בתחילת שנות ה-80 חרוט לי בראש. המשפט הזה נאמר על ידי שביט לפרחח שנהג באונו טורבו וניסה לאתגר את טל במרוץ האצות מרמזור לרמזור. לאחר ש'הוכה' הפרחח שוק על ירך על ידי ה'כולה' 350 סמ"ק, הוא שאל את טל מה זה ה-RD הזה, אירוע שהוליד את אחד הטורים המשעשעים ביותר שטל כתב אי-פעם.
כמו שאר היצרנים היפנים האחרים בשנות ה-60, גם ימאהה התמחתה בבניית אופנועים קטנים ודו-פעימתיים. למרות שהונדה כבר באמצע העשור סימנה את הכיוון כשהחלה את צעדיה לעבר האופנועים הגדולים ארבע-פעימתיים עם ה-CB450 ולאחר מכן כמובן עם גרסת ה-750, עדיין לקח לשאר היצרנים היפנים עוד כמה שנים להדביק את הפער, כאשר ימאהה היא האחרונה להיכנס למועדון ה-UJM עשור לאחר מכן. ב-1973 ימאהה משחררת לעולם את סדרת ה-RD שפירושה (Race Developed) בנפחים 125, 200, 250 ו-350 סמ"ק. בארה"ב, אוסטרליה ויפן כונתה הסדרה החדשה RZ על מנת ליצור את הקשר בינה לבין דגמי המרוץ החדשים דאז שנקראו TZ. דגם ה-350 הציע 39 כ"ס על 160 ק"ג – לא מרגש כאשר מסתכלים על הנייר, ובמיוחד כאשר משווים זאת ל-Z1 ולדגמי המאך של קאוואסאקי, ה-CB של הונדה או הטריפלים הדו פעימתיים של סוזוקי. דגמי ה-GT בנפחים 500 ו-750, כולם היו יותר חזקים ממנו והציגו ביצועים טובים יותר בקו ישר, אבל ברגע שהגיעו לפנייה נכנעו הגדולים ל-RD הקטן. עם תיבת הילוכים בת שש מהירויות ושלדה הלקוחה מאופנועי המסלול, ה-RD הקטן השאיר את כולם הרחק מאחור.
העליונות הזו גם קיבלה גיבוי על המסלול, במרוץ הדייטונה 200 בשנת 1973 שם ניצח יארנו סארינן את המרוץ על גבי ה-TZ350 והיה בכך לאופנוע בעל הנפח הקטן ביותר אשר מנצח את המרוץ. כל הנסיבות הללו הפכו את האופנוע ללהיט, אך בד בבד עם התפתחות מנועי הארבע-פעימות, משבר הדלק העולמי באמצע שנות ה-70 ותחילת חוקי זיהום האוויר, גסיסת המנועים הדו-פעימתיים החלה. למרות זאת, ימאהה המשיכה לייצר ולתמוך ב-RD, ובשנת 1980 מציגה את הדגם מקורר הנוזל הראשון – ה-RD250LC שהגיע עם שלדה חדשה, בולם מונושוק מאחור שהחליף את הטווין-שוק הישנים, וכן תושבות גומי למנוע. ימאהה יצאה קודם עם דגם ה-250 סמ"ק מכיוון שנפח זה היה הפופולרי ביפן. מספר חודשים לאחר מכן יצא גם ה-RD350LC עם הספק של 47 כ"ס (אשר יכונה 'אלסי' מעתה והלאה) גם לשאר העולם. למרות רצועת הכח הצרה ששכנה בין 6,000 ל-9,000 סל"ד, דגמי האלסי זכו להצלחה גדולה לעומת מקביליהם כמו ה-RG של סוזוקי שהיוו את הסמן הקיצוני האלים, או ההונדה NS250 שהיה בקצה השני של הסקאלה והיווה את הסמן התרבותי.
ב-1983 ימאהה הציגה את דגם ה-YPVS (ר"ת Yamaha Power Valve System) – מערכת השולטת באופן אלקטרוני על שסתום במערכת הפליטה ומאפשרת פתיחה הדרגתית של שסתום הפליטה על מנת לאפשר זרימה אופטימלית של גזי הפליטה לכל אורך תחום הסל"ד, וכך ליצור רצועת כוח רחבה יותר כבר מ-3,000 סל"ד. תוך כדי המערכת גם הביאה לעלייה בהספק המרבי ל-59 כ"ס מכובדים, וכך האופנוע הרגיש גמיש הרבה יותר והפך נשלט יותר. זה לא שלא הורגשה בעיטה כאשר המנוע הגיע ל-6,000 סל"ד, אבל זאת הייתה הרבה פחות אלימה מבעבר. ה-YPVS היווה את שיא האבולוציה עבור מנועי השתי פעימות לכביש, אך לצערנו עקב החמרה בתקנות זיהום האוויר ירדה קרנם של הדו-פעימתיים עד שב-1988 הופסק ייצור האלסי לחלוטין.
בניגוד לדגם מקורר האוויר החד ומרובע, האלסי הציג קווים עגולים וזורמים יותר, כאשר בשנת 83 האלסי YPVS הגיע עם פיירינג חרטום נחמד ובמקביל הוצעה גם רפליקת קני רוברטס מרשימה הצבועה בצהוב כמו אופנועי המרוץ של ימאהה באותה תקופה, כולל חתימה של קני רוברטס על הפיירינג (הגרסה היפה ביותר לדעתי). מ-84 ועד 88 הגיע האלסי עם פיירינג מלא. עם יציאתו, דגם האלסי הפך מיד לחביבם של רוכבי המרוצים, ובזכות שוק אפטרמרקט מפותח, קמו בכל אירופה סדרות מרוצים המבוססות על הדגם. בבריטניה סדרת מרוצים כזו הביאה לנו את ניל מקנזי וקארל פוגרטי. זו גם אחת הסיבות שחשוב לבדוק היטב לפני קנייה מספרי מנוע ושלדה תואמים, מכיוון שעקב כך קשה למצוא אקזמפלרים מקוריים (נרחיב על כך בהמשך). דגם האלסי 350 הראשון, שהיה בעצם הגדלת נפח ישירות מ-250 סמ"ק, סבל עקב כך מכמה מחלות ילדות. השימוש באותם קרבורטורים, 26 מ"מ של מיקוני, גרם לחנק של המנוע ושיהוקים בסל"ד בינוני, האגזוזים נשברו והתפוררו, וכן הורגש נדנוד בכידון במהירות גבוהה. כל אלו תוקנו בשנה השנייה של הדגם. מלבד זאת הדגם היה פשוט וזול לאחזקה. בנוסף, האלסי מ-80 עד 82 הגיע עם צמד בלמי דיסק מלפנים ובלם תוף מאחור, כשזה האחרון הוחלף לבלם דיסק בדגם ה-YPVS שיצא ב-1983. מכיוון שהדגם היה פופלרי אצל הצעירים שהתחרעו עליו במסלול ובכביש הציבורי, האופנוע עבד קשה מאוד ובמקרים רבים הוחלפו מנועים ושלדות, ולכן הקושי למצוא מספרים תואמים. עבור דגמי 80-82 הדגם נקרא באירופה 4L0, כאשר המספרים ב-1980 מתחילים מ-000101, ב-1981 מ-100101 וב-1982 200101. הדגם היפני נקרא 4U0, וזה הדרום אפריקני 5J5. שאר המספר זהה. מ-83 דגם ה-YPVS קיבל את הקוד 31K, וב-85 הוא כבר נקרא 1FJ. עוד מידע על מספרי שלדה ומנוע תוכלו למצוא בקישור.
בזכות האינטרנט ניתן כיום להשיג חלקים ללא שום בעיה, בין אם זה ב-EBAY או באתרים יעודיים יותר כמו rzsunlimited.com הנמצאים בארה"ב ומתמחים בדגמי ה-RD/RZ (מקראים RZבארה"ב – אל תשכחו). כמו כן חלקים ניתן למצוא גם ב-wemoto.com וב-yambits.co.uk. אלו האחרונים בעלי מלאי גדול מאוד, ואפילו מייצרים תחליפים עבור חלקים שייצורם הופסק או שכבר קשה להשיג. מידע מקיף ניתן למצוא באתר הייעודי לדגם – rd350lc.net, וכן במועדונים והפורומים השונים ברחבי העולם, אשר מקצתם מובאים כאן כגון מועדון ה-RD הבריטי lcclub.co.uk, או הפורום של בעלי RD בקישור rzrd500.com. קבוצת תמיכה נוספת תוכלו למצוא כאן homepage.ntlworld.com/ultimatelccrazy.
בשוק האופנועים, מניית ה-RD נמצאת בעלייה מתמדת, ודגמי LC שמורים נמכרים במחירים גבוהים, בעיקר אלו מהשנים 80-82. דווקא דגמי ה-YPVS של שנת 83-85 (שלדעתי הם היפים ביותר) נמכרים במחירים שפויים, ועדיין ניתן למצוא בארה"ב דגמי רפליקת קני רוברטס במחירים של 3,500 עד 5,000 דולר לאופנוע במצב טוב, כאשר התנודות במחיר תלויות בעונות השנה, בעיקר בצפון ארה"ב. למרות שההיצע בבריטניה גבוה יותר, המחירים שם גבוהים לעומת שאר היבשת האירופית ובעיקר לעומת ארה"ב, וזאת עקב ההבדלים בשערי המטבע. בנוסף, עקב אופי השימוש השונה בארה"ב לעומת אירופה יש סיכוי גבוה יותר למצוא אלסי בארה"ב במצב מעולה שלא עבר התעללות ובמחיר שפוי. יצא לי לראות, לשמוע ולהריח את הנ"ל באירוע הרוקרבוקס במילווקי לפני שנתיים. בעל האופנוע נאות להניע עבורנו, חבורה שהתגודדה סביבו, את האופנוע, ומה אומר לכם – הצליל של מנוע השתי פעימות בתוספת הריח שמלווה בענן כחלחל היוצא מפתח האגזוז כאשר המנוע קר – פשוט תענוג. כיף לשמוע ולראות אופנועים כאלו חיים ונושמים.
אז נכון, האלסי הוא לא אופנוע ליום יום ולא 'הבחירה הרציונלית' לכלי תחבורה, אבל היי – אנחנו לא רוכבים על אופנועים משיקולי הגיון. אנחנו עושים זאת מתוך תשוקה, ותשוקה זה לא דבר הגיוני, וכך גם האלסי. זהו אופנוע שגם שלושים שנה אחרי עדיין ירגש ויגרה את הבלוטות בכבישים הנכונים, ואם ישאל אתכם איזה פרחח אחרי ש'נתתם לו בראש' מה זה ה-RD הזה תמיד תוכלו לענות לו "R זה רייס ו-D זה דאווין".
* * * * *
אנצל במה זו להודות לאבי פרידמן ומוטי גלברט על הבאתו של אתר פול גז למה שהוא היום – מגזין הדו-גלגלי המוביל במדינה, ועל ההזדמנות שנתנו לי לכתוב כאן. לא קל לשמור על רמה גבוהה כזו לאורך זמן ולא קל גם למצוא את האנשים הראויים שיחליפו אותך וינווטו את מפעלך קדימה, ועל זאת אני רוצה לומר להם תודה מכל הלב ובהצלחה בהמשך דרכם. כמו כן ברצוני לומר תודה רבה גם לאביעד שנכנס לתפקיד העורך הראשי בצורה מעוררת כבוד, ובהחלט מושך את פג"ז קדימה לגבהים חדשים. ובנימה אישית תודה לאביעד על הסבלנות שהוא מגלה כלפיי בכל הנוגע להגשת כתבות בזמן. להתראות בכתבה הבאה.