נוסטלגיה: קאג'יבה W4 – קרוס איטלקי

גם לקאג'יבה היה קרוס 50 סמ"ק בשנות ה-90, עם השם הקצר והקליט – W4.

סקרנו לא מעט קאג'יבות בטור הזה, שחלקן אף השאיר רושם חיובי כזה או אחר. אם נתמקד רק בתחום ה-50 סמ"ק, אז איך אפשר לשכוח את הקאג'יבה פרימה המגניב, שסיכם את כל האקזוטיקה מדגמי הספורט של דוקאטי וקאג'יבה לתוך אופנוע קטן נפח ואדום לנערים בני 16, שנראה לגמרי כמו הדבר האמיתי. מי מאותם נערים שרצה גם לרכוב בשדה ליד הבית או לקפוץ ברמפות המאולתרות במגרשי החניה יכול היה לבחור את הנציג הגבוה יותר של החברה האיטלקית – ה-W4.

ה-W4 הוצג בשנת 1991 והגיע אלינו רק בגרסת ה-50 סמ"ק (באיטליה הייתה גם גרסת 75 סמ"ק) עם מנוע דו-פעימתי מקורר נוזל בנפח 49.8 סמ"ק. כרגיל עם אופנועים איטלקיים בשנות ה-90 אין נתון הספק מדויק, אך הוא היה איפשהו בין 7 ל-8 כוחות סוס עם מהירות מרבית מוצהרת של 80 קמ"ש. רגלית התנעה נועדה להעיר את המנוע בצרחות ובעשן. לגיר היו שישה הילוכים (כאשר באיטליה הוא נמכר עם תיבה בת ארבעה הילוכים). המזלג הקדמי בקוטר 40 מ"מ הגיע ממרזוקי, הבלמים מברמבו (עם דיסק יחיד מלפנים בקוטר 260 מ"מ ועוד אחד מאחור בקוטר 220 מ"מ), כאשר החישוקים במידות של אופנועי שטח – 21″ מלפנים ו-18″ מאחור, עם גובה מושב של 890 מ"מ גבוהים לילדים בני 16.

מיכל הדלק היה חריג בנפחו בקטגוריה הזאת, עם 14 ליטר דלק בחלקו הקדמי והנפוח, מה שתרם או גרם למשקל גבוה מאוד של 93 ק"ג. ופה הייתה הבעיה העיקרית שלו, כי מול הקרוסים הפופולריים של סוזוקי וימאהה הוא פשוט פיגר בכל דבר בכביש או בשטח. מבחני תאוצת רמזורים איתו תמיד הסתיימו ברוכב הקאג'יבה מתוסכל מאחור, ומבחני העליות המפורסמות (מי מגיע למעלה הרחוב בכמה שפחות הורדות הילוכים) השאירו אותו הרחק מאחור. גם כל פוזת השטח הגדולה שלו לא באה לידי ביטוי, ושוב בגלל המשקל שגבר על יכולות המנוע והשלדה.

מה שכן, וכמו שסיכמנו עם הפרימה לאותה המשפחה, הקאג'יבה W4 היה כלי שונה ומרשים באותה התקופה, שנראה מעולה והרבה יותר טוב מכל האחרים, והדבר הכי איטלקי שניתן היה לרכוש בגיל תיכון לצד האפריליה טוארג 50 הנדיר גם הוא. הייצור פסק בשנת 1996 כאשר יחידות בודדות נמכרו בישראל וקשה להאמין שאחת מהן נשארה לצורך שיפוץ ושחזור.