דף הבית / מגזין / נוסטלגיה: קוואסאקי ZX-12R – מרפק בכביש
bike_003-Enhanced

נוסטלגיה: קוואסאקי ZX-12R – מרפק בכביש

ה-ZX-12R נינג'ה היה הנציג של קוואסאקי בתחום אופנועי הספורט החזקים והמהירים - כל כך מהיר שהיה צריך להגביל אותו ל-299 קמ"ש

צילום תמונה ראשית: רונן טופלברג

הקוואסאקי ZX-12R הוצג בתחילת המילניום כתשובה הירוקה לקרב טילי השיוט המהירים שהתנהל ביפן. 

תהיו מרוכזים רגע: הקוואסאקי GPZ900R היה האופנוע המהיר ביותר בייצור סדרתי על פני כדור הארץ. 240 קמ"ש היו הגולדסטנדרט דאז. ה-GPZ1000R כבר עלה ל-261 קמ"ש, וה-ZZR1100 כבר נמדד על 282 קמ"ש, וזה בתחילת שנות ה-90. הגביע עבר למתחרה העיקרי שהיה ההונדה CBR1000XX סופר בלאקבירד, שבשנת 1996 כבר יכול היה להגיע למהירות של 287.3 קמ"ש – שיא ששרד כשנתיים עד להופעתו של הסוזוקי היאבוסה עם 313 קמ"ש.

קוואסאקי ZX-12R - טיל שיוט
קוואסאקי ZX-12R – טיל שיוט

לא שאי-פעם היה רוכב שעבר את ה-300 קמ"ש בקו ישר על כביש ציבורי ונשאר חי מספיק בשביל להתפאר בזה, אבל היה מאוד חשוב למועצת חכמי הקוואסאקי להחזיר את הבכורה. לקראת שנת 2000 הוצג ה-ZX-12R – ספורט-תיור שתפקידו העיקרי היה לבלות במהירות גבוהה. מנוע ארבעה צילינדרים בשורה, מקורר נוזל, גל-זיזים עילי כפול, 16 שסתומים ו-1,199 סמ"ק. הסוסים עמדו על 178 כ"ס ב-10,500 סל"ד ומומנט של 13.6 קג"מ מרשימים ב-7,500 סל"ד. בקוואסאקי כמו בקוואסאקי נעזרו במערכת ראם אייר, אשר לטענתם הוסיפה כ-5% להספק המרבי במהירויות גבוהות מאוד (כלומר, 190 כ"ס מעל 200 קמ"ש) כתוצאה ממינוף לחץ האוויר הדינמי בתור סוג של נשימה מתוגברת. לא שהיה צריך, משום שחוקים ג'נטלמנים בין היצרנים האירופאים ליפנים הגבילו אלקטרונית את המהירות המרבית ל-299 קמ"ש. בלי זה, ניתן היה להצפין גם מעבר ל-320.

שלדת האלומיניום הייתה גאוות קוואסאקי, כשלצידה מערכת המתלים סיפקה מזלג הפוך בקוטר 43 מ"מ, כאשר הוא והבולם האחורי ניתנו לכיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה. מערכת הבלמים הייתה עם צמד דיסקים חצי צפים בקוטר 320 מ"מ מלפנים וקליפרים בעלי שש בוכנות, ודיסק יחיד בקוטר 230 מ"מ מאחור. בסיס הגלגלים עמד על 1,450 מ"מ, המשקל המלא על 245 ק"ג עם מיכל דלק בנפח 20 ליטר, וחישוקי ה-17″ היו עם צמיגים במידות 120/70 מלפנים ו-200/50 מאחור.

גיא בן-ברק עם מרפק באספלט על-גבי ZX-12R - שני ג'מוסים!
גיא בן-ברק עם מרפק באספלט על-גבי ZX-12R – שני ג'מוסים! (צילום: רונן טופלברג)

שנתיים לאחר הצגתו בוצעו כבר עדכונים ושיפורים לפיירינג, לעיצוב, מנוע, מערכת הזרקת הדלק ולהילוכים. עוד עדכונים בוצעו בשנת 2004. תשכחו מאלקטרוניקה – לא הייתה כזו. יד ימין של הרוכב דאגה לשלוט על האחיזה. העולם התקדם הלאה ובעיקר חיפש את החיסכון במשקל וה-ZX-12R סיים את תפקידו בשנת 2006 (ל-ZX-14 היותר תיירותי, עליו בפעם אחרת). לעומת מתחריו הוא סיפק יותר יכולות בכביש המפותל, אבל לא לצפות לאופנוע ספורט, אלא לכזה ספורטיבי שמגמד כל מדינה וכל כביש בו נמצא ולא מתבלבל בכביש המפותל.

ה-ZX-12R הגיע לישראל כמובן ויש עוד כאלה שמסתובבים בכבישים. ומי שלא מכיר את התמונה האייקונית של רונן טופלברג של המרפק הראשון בכביש של גב"ב – הנה ההזדמנות. שני ג'מוסים!

הפרסומת לקוואסאקי ZX-12R:

אודות אסי ארנסון

אסי ארנסון
רוכב שטח וכביש, מאמן כושר ושיקום במקצועו, חולה על ספורט מוטורי מכל הסוגים - בעיקר של דו-גלגלי על כל סוגיו

עשוי לעניין אותך

2025 GASGAS TXT GP 300

גאס גאס מציגה את דגמי הטריאל של 2025

בגאס גאס מציגים את דגמי 2025 של ה-TXT RACING ו-TXT GP עם המשך האבולוציה והשיפורים לדור האחרון של אופנועי הטריאל שהוצג ב-2023

תגובה אחת

  1. Avatar
    תעופו על עצמכם כמה שבא לכם

    נגיעה של מרפק באספלט אין!!! ויש תמונה שמוכיחה שאין!!!
    וככה חלפה לה תהילת עולם. פחחח….

Single Sign On provided by vBSSO
דילוג לתוכן