טיול האביב של הונדה לצפון

צילום: רונן טופלברג

טיול האביב של הונדה לצפון הארץ ללקוחות המותג הגיע אחרי תקופה ארוכה שבה לא יצאו טיולים מאורגנים כאלה, והוא היה מוצלח מאוד. כ-130 אופנועים, חלקם סולו וחלקם בהרכבה, הגיעו כדי לטייל עם הונדה במסלול שעבר בגלבוע ועלה לגולן.

העניין המרכזי עם הטיולים של הונדה – וזו גם אחת הסיבות העיקריות שההרשמה מתמלאת מהר מאוד – היא איכות ההפקה. בהונדה משקיעים מאוד בטיולים הללו ובאירועים בכלל, כשצוות הפקה ייעודי עוסק בהם, ומאפשר לרוכבים לעסוק בדבר אחת בלבד – הנאה מהרכיבה ומהחוויה.

בשבת בבוקר הרוכבים הגיעו לנקודת המפגש באנדרטת משמר הגבול, שם חיכתה להם עמדת קפה ועוגות, ובזמן ההרשמה כל משתתף קיבל כובע של הונדה. בעצירה הראשונה בכתף שאול חיכתה לרוכבים פריסה מרשימה עם פירות, עוגות, פיצוחים ושתייה קרה. בעצירה השנייה בתל-סאקי שברמת הגולן, כשהטמפרטורות כבר טיפסו, חיכו למשתתפים קרטיבים ושתייה קרה, והטיול הסתיים בארוחה גדולה בצומת גולני, שבסיומה כל משתתף קיבל מגבת של הונדה. הרוכבים אוהבים את זה, ובצדק.

את הטיול הוביל עופר אוגש, ולצידו היו כ-20 מרשלים שדאגו להכווין את השיירה ולהמתין בכל צומת. היה גם מכונאי רכוב למקרה של תקלה (לא הייתה לו יותר מדי עבודה), ואת השיירה סגרה משאית של 'אופנוגרר' למקרה שאופנוע ייתקע. גם היא נשארה ללא עבודה לשמחת כולם.

מסלול הטיול יצא מאנדרטת משמר הגבול אל הר הגלבוע בדרך נוף הגלבוע, אל כתף שאול, משם לתל-סאקי שברמת הגולן דרך העליות של מבוא חמה, ומתל-סאקי דרך כבישי שירות צדדיים בגולן אל צומת גולני. מעבר למסלול המהנה, בכל עצירה קיבלו הרוכבים הסברים על המקום מפי המדריך, עופר אוגש.

את הטיול כיבד בנוכחותו איל אשל, אביה של התצפיתנית רוני אשל ז"ל שנרצחה בשבעה באוקטובר במוצב נחל עוז. איל, הרוכב על הונדה פורצה 750, הוזמן אישית על-ידי אנשי הונדה, ונשא דברים מרגשים באופן ספונטני בתל-סאקי.

גלי רז, שהשתתפה גם היא בטיול, כותבת ממבט המשתתף:

אז יצאנו כולנו, 130 כלים בסך הכל, חגיגה של אופנועי הונדה. האפריקה טווין כיכב על שלל דגמיו, השתתפות מכובדת נרשמה גם לטרנסאלפ האהוב, להורנטים, גם ה-CB-X וה-NX שהחליף אותו, CB, כולל R, וגם צמד גולדווינג גדולים, והפייבוריטים האישיים שלי – הרבל 500 וה-1100. למה זה חשוב? כי הרבל היה האופנוע הראשון שלי. ולאהבה ראשונה תמיד שמורה פינה חמה בלב. 

אבל רגע, הקדמתי. קמנו בבוקר, התרגשות באוויר, יום שבת הגיע סוף-סוף. עולים על הכלים וכבר בדרך חברנו לרוכבי הונדה נוספים, מסמנים אחד לשנייה לשלום במחווה של יד. כולנו בדרך לאותו המקום – עין עירון, מקום המפגש של האירוע שההרשמה אליו התמלאה עוד באותו היום וזאת למרות שהמסלול נותר סודי. עד כדיי כך אנחנו סומכים על הונדה.

מחנים בצורה מסודרת וגם פחות, והחגיגה לעיניים של דגמי הונדה מתחילה. יורדים מהכלים, נרשמים, מקבלים מזכרת מתנה, כובע. אישית אני מעדיפה קסדה אבל אני לא מתלוננת. מינגלינג, פנים מוכרות בין פנים חדשות, קפה מאפה , תה קר והמון אווירת חג.

יוצאים לדרך. שיירה ארוכה של אופנועים שמהמראה לא רואים את הסוף שלה. בעצם גם לא את ההתחלה. אנחנו משייטים בעיקר בכבישים צדדיים. דרך נוף גלבוע, העמק נשקף למרגלותינו, כתף שאול. מנוחה.  

הנוף עוצר נשימה, בטח בשעה כזו של בוקר כשאנו היחידים שם. כאילו ידעו, זה היום של האדומים. עמדה מעוטרת בדגלי הונדה, ענבים דובדבנים ואבטיח, פיצוחים ופירות יבשים. תענוג. אנו תופסים מחסה בצל העצים ונהנים מהסבר על המקום. הידעתם שהבריכות הנשקפות מהתצפית הן בריכות דגים? 

שעת בוקר נעימה, מזג האוויר עדיין איתנו. למרות מספר האנשים הגדול, שוררת תחושת שלווה. בזווית העין אני קולטת גרר. חבר ואני צוחקים "מה עושה גרר באירוע של הונדה?"…

ממשיכים בפיתולים, רכס הטורבינות מלווה אותנו. הנאה צרופה. עמק בית שאן, ימינה בצמח, ממתינים בצד לכולם, וממשיכים לאחת מגולות הכותרת של המסלול הנפלא הזה, העלייה לרמת הגולן דרך מבוא חמה. אין רוכב שלא נפעם מהדרך הזו. בין אם מהתרגשות או מפחד. 

אני רואה את השיירה הזו, בתוך כל הנוף הצהוב זהוב הזה, ואנו עולים ועולים ועולים. 

תל סאקי. שביל הגישה, הדגל, מורשת הקרב, הבונקר. עוצרים, והונדה מפנקים שוב בשתייה קרה ובקרטיבים מתוקים. אולי כדי שנוכל לעמוד בסיפורו של איל אשל, אביה רוני אשל ז"ל – אחת התצפיתניות שנרצחו באותו יום באוקטובר. מרכינים ראש איתו, עבורו, עבורה, עבור כולנו. יש מאיתנו שמוחים דמעה. זה פשוט קורה. רגע מרגש וחזק.

אוספים את עצמנו, מודים ונפרדים לשלום אך לא בלב, עולים על הכלים. המרשל מסמן שמאלה, ואנו פונים. ציר הנפט. הדרך האהובה והמוכרת עם עדרי הבקר, הטורבינות, האתרים, הטבע הלא מבוית. חופש.  

יורדים מהרמה והשיירה הזו, הנחש המתפתל הזה, לא מפסיק לרגש אותי.  

המרשלים נותנים עבודה, המוביל מכיר את המלאכה היטב והמסלול יפיפה ומהודק. מגיעים למסעדה בדיוק בזמן כשכולנו רעבים.  

אוכלים, צוחקים, מדברים, מתרשמים. מילות סיכום ותודה RIDE RED, כפי שרשום על המתנה הנוספת שקיבלנו, זה כבר מזמן לא סתם סיסמה. היה ברור שהטיול יהיה איכותי, זה הרי שם נרדף להונדה.