נוסטלגיה: סוזוקי DR250 – קלאסי למתחילים

הסוזוקי DR250S היה אופנוע דו-שימושי פשוט יחסית, עם מנוע ארבע פעימות, שהכניס לא מעט רוכבים לעולם הדו-גלגלי בשנות ה-80.

כלי חביב – זו הקונוטציה שעולה למי שרכב בשנות ה-80 ונשאל על הסוזוקי DR250S. דו-שימושי פשוט יחסית, שעטף רוכבים מתחילים שרצו כלי תחבורה עם מענה בכביש (עדיף עירוני) ושטח (עדיף שבילים). אבל לא רק, כי בכיף היה אפשר לגדול עם הכלי ולהמשיך ולהתנייד איתו לנצח – כמו קטנוע עם הילוכים.

כבר כתבנו על אחיו שמעדיף ללבוש שמלה של קרוזר – ה-GN250. האחים חלקו את אותו מנוע צילינדר יחיד בנפח 249 סמ"ק, 4 פעימות, ארבעה שסתומים ומקורר אוויר. על-פי מקורות מסוימים המנוע סיפק 17 כוחות סוס ב-7,800 סל"ד, ועל פי אחרים הוא סיפק 22 כוחות סוס ב-8,500 סל"ד (כמו שכתבנו על ה-GN250, ומדובר על אותו המנוע). זה חלש וזה חלשלוש, אבל בפועל המנוע נתן להסתדר בכבוד בתנועה העירונית, ומי שהתעקש הגיע איתו לכמעט 120 קמ"ש בקצה הסקאלה. המשקל של 120 ק"ג וקצת נתמך בבולם קדמי פשוט ומערכת ה-Full Floater האייקונית מאחור. מערכת בולמים פשוטה, מערכת בלימה כפולה על-בסיס תוף, חישוק 21″ מלפנים ו-17″ מאחור, חמישה הילוכים ורגלית התנעה.

להניע את הכלי בבוקר דרש לחיצה על מפחת הקומפרסיה, הבאת הבוכנה למצבה העליון על-ידי דריכה עדינה ברגלית ההתנעה, ואז חמש-שש בעיטות בריאות להתנעה ראשונית. אחר כך, היה מספיק לדרוך פעם אחת לכל התנעה נוספת. המנוע היה חלק, רגוע, עם צליל נחמד ושום דבר שיפחיד או יאיים על הרוכב. נטו להסתדר בתנועה. הוא גם היה חסין כדורים באמינות שלו.

כתבנו גם על אחיו הגדול – ה-DR500S – והם חלקו כמעט את אותו מראה עם הפנס העגול מלפנים. אבל בעוד האח עם חצי הליטר במנוע ניסה לשווק את עצמו ככלי הרפתקאות, ה-250 היה כלי נטול יומרות, לפחות בישראל. הוא עשה הכל – מלהביא את הרוכב לבסיס (רישיון של גיל 18 ומעלה), לעבודה – אפילו ככלי שליחויות – ולטיול המשותף עם החבר'ה בשבילי מדבר יהודה בסוף השבוע.

אם תתעקשו אז המחליף שלו היה ה-DR350S בשנת 1990, אבל הוא באמת היה 100 רמות מעליו (אנחנו עדיין אומרים שה-DR350 היה המחליף של ה-TS250X הדו-פעימתי). לסיכום, דו-שימושי קלאסי שעשה הכל בלי להתלונן לרגע. החיים הפשוטים של פעם.