נוסטלגיה: קוואסאקי ZRX1200R

בקוואסאקי תמיד אהבו אופנועים גדולים, חזקים ובולטים, כשה-ZRX1200R עמד בכל הפרמטרים האלה.

בשנת 1997 הציגו בקוואסאקי את גרסתם לאופנוע השרירים הקלאסי, ה-ZRX1100. הוא נכנס לאותה הקטגוריה כמו הסוזוקי בנדיט 1200 שהכרנו בישראל והשתמש במנוע החזק והישן של ה-ZZR1100 שהיה טיל שיוט בפני עצמו. בעולם מכרו אותו בשלוש גרסאות שכללו נייקד, ביקיני פיירינג מסביב לפנס, וחצי פיירינג. אחת מהגרסאות היותר מוכרות, שתמשיך גם למחליף שלו, הייתה רפליקת אדי לאוסון, שלקח שתי אליפויות AMA בתחילת שנות ה-80 עם הקווא' KZ1000, לפני שעבר לגרנד פרי וזכה בעוד ארבע אליפויות.

לא סיפור הצלחה, אז בשנת 2001 הציגו הירוקים את המחליף. מנוע הארבעה צילינדרים בשורה, 16 שסתומים, גל-זיזים עילי כפול וקירור נוזל ניפח את הנפח ועלה ל- 1,165 סמ"ק. 122 כוחות סוס ב-8,500 סל"ד ו-11.4 קג"מ ב-7,000 סל"ד (ורק 5 הילוכים) סיפקו מספרים גבוהים לאותה התקופה. הבעיה איתם הייתה שהמשקל היבש של 227 ק"ג (לפני 19 ליטרים של דלק) עמעם במידה את הביצועים המצופים.

המכלולים התומכים תוכננו מלכתחילה לייעוד של ה-ZRX1200 – וזה לא היה למסלול המקומי. שלדת צינורות מפלדה, מזלג רגיל בקוטר 43 מ"מ עם כיולים מלאים, וצמד בולמי קאיאבה רכים מאחור. החישוקים בקוטר קלאסי של 17″ עם צמיגים במידות 120/70 ו-180/55. דיסקים ענקיים בקוטר 310 מ"מ עם קליפר בעל 6 בוכנות, ואחורי של 250 מ"מ עם קליפר בעל צמד בוכנות דאגו לבלום את כל המסה הגדולה.

בעולם הוא נמכר כמו קודמו ב-3 גרסאות: נייקד, גרסת R עם ביקיני פיירינג עם פנס מרובע ולוח שעונים שונה, וגרסת S עם חצי פיירינג. גרסת ה-R עם ירוק-קוואסאקי קלאסי הייתה הפופולרית ביותר, וגם זה יחסי, כי באירופה ובארצות הברית לא בדיוק רכשו את ה-ZRX1200 בהמוניו ושם הוא סיים את דרכו בשנת 2006. אחר כך הוא משך עוד עשור בשוק היפני.

כאופנוע תיור-מהיר עם קלאס הוא היה מעולה, אבל כשהתחילו לנסות ולעמוד בקצב של ליטרים ספורטיביים הוא לא מצא את עצמו. מה שכן, יש לו דרישה וביקוש כיום כאופנוע משומש, עם ערך שעולה ועולה במדינות מתוקנות בהם אשכרה קונים אופנועים ישנים.