רכיבה ראשונה: טריומף טייגר 900 GT פרו – פרימיום

צילום: אופק דנון

• יתרונות: איכות גימור, יכולות בכביש, מנוע חזק, חלק וגמיש, סולידי ומכובד, אבזור בגרסת הפרו
• חסרונות: לא מרגש, מחיר
• שורה תחתונה: אדוונצ'ר הפרימיום של טריומף הוא אופנוע איכותי עם יכולות כביש מכובדות מאוד – You get what you pay for
• מחיר: 124,900 ש"ח
• מתחרים: ק.ט.מ 890 אדוונצ'ר, ב.מ.וו F900XR, הונדה CRF1100L אפריקה טווין, הוסקוורנה נורדן 901, ימאהה טרייסר 9GT+, דוקאטי מולטיסטראדה V2
• נתונים טכניים: מנוע 3 צילינדרים בשורה, 888 סמ"ק, 95 כ"ס ב-8,750 סל"ד (אופציה גרסת A1 עם הספק מוגבל ל-47.6 כ"ס), 8.87 קג"מ ב-7,250 סל"ד, 4 שסתומים לצילינדר, DOHC, קירור נוזל, יחס דחיסה 11.27:1, מערכת הזרקה עם מצערות חשמליות, 6 הילוכים עם קלאץ' בתפעול מכאני, שלדת מסבך משולשי פלדה עם שלדת זנב פריקה, מזלג הפוך של מרזוקי בקוטר 45 מ"מ, כיוונים מלאים, מהלך 180 מ"מ, זרוע אלומיניום עם בולם יחיד של מרזוקי עם שליטה חשמלית סמי-אקטיבית, מהלך גלגל 170 מ"מ, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 320 מ"מ עם קליפרים רדיאליים ברמבו 4 בוכנות, דיסק אחורי בקוטר 255 מ"מ עם קליפר צף בעל בוכנה אחת, בסיס גלגלים 1,556 מ"מ, משקל יבש 198 ק"ג, גובה מושב 830-810 מ"מ, מיכל דלק 20 ל', צמיגי מצלר Tourance במידות 100/90R19, 150/70R17, חישוקי טיובלס, מרווח טיפולים 10,000 ק"מ, אחריות 2 שנים ללא הגבלת ק"מ, צריכת דלק: 19.2 ק"מ/ ל'
• אלקטרוניקה, בקרות ואבזור: מצערות חשמליות עם 5 מצבי רכיבה, חיישן מדידת אינרציה IMU ב-6 צירים, בקרת אחיזה רב-שלבית כולל ניתוק, מערכת ABS להטיה, בגרסת הפרו: קוויקשיפטר דו-כיווני, בקרת שיוט, ידיות מחוממות, מושב מחומם, מסך TFT צבעוני בגודל 7″ עם קישור בלוטות' לסלולר, פנסי LED היקפיים, שקעי USB לטעינה, רגלית אמצע, פנסי ערפל, בקרת אוויר בצמיגים, בולם אחורי חשמלי סמי אקטיבי, אפשרות לחיבור למצלמת גו פרו

צפו בווידאו – טריומף טייגר 900 GT פרו במבחן:

עריכה: אביעד אברהמי

מה זה?

לטריומף היה רב-מכר במונחי החברה הבריטית בת 120 השנים, בדמות הטייגר 800, שדאג לתזרים מזומנים חיובי מאז שנת 2010. המשמעות של רב-מכר בשביל טריומף הוא מכירות של קרוב ל-90 אלף יחידות, אם לא יותר. על-מנת ליישר קו עם העשור החדש והטמעת האלקטרוניקה בסגמנט האדוונצ'ר באופנועי המתחרים, הציגו בשנת 2020 את הדור החדש של הטייגר.

הדור החדש לקח את פלטפורמת ה-800, ובגדול זרק אותה לפח. בטריומף החליטו שהוא צריך להתבגר, להתחזק ולהוריד במשקל. מנוע הטריפל חודש לגמרי וגדל בנפחו ל-888 סמ"ק, תוך כדי הפחתת משקל של 2.5 ק"ג רק מהמנוע ו-5 ק"ג בסך הכל. בטריומף דאגו לסדר הצתה ייחודי של 1-3-2, שזה אומר שהניצוץ מגיע לצילינדר הראשון, מיד לאחר מכן לשלישי, ועם השהיה קטנה – לשני. לזה הם קראו T-Plane, וכל הסיפור על-מנת להעניק למנוע אופי ייחודי – של וי-טווין – עם צליל מעניין יותר ועידון הורדת הכוח לגלגל האחורי על-מנת לאפשר אחיזה משופרת בזמן האצה. בהשוואה למנוע הקודם נשארנו עם אותם 95 כוחות סוס כדי לאפשר גרסה המוגבלת לרישיון נהיגה A1, אך נתון המומנט קיבל עוד קג"מ אחד ועלה לכמעט 9 קג"מ. לא ברור לנו למה בטריומף רוצים לתת לרוכב הרגשה של וי-טווין ולא לפאר את הטריפל, אבל על-כך בהמשך. שני ההילוכים הגבוהים קוצרו ב-3% (הילוך חמישי) ו-7% (הילוך שישי) כדי לאפשר האצה קלה יותר ללא צורך להוריד הילוכים, וכפי שנגלה בהמשך המנוע גמיש מאוד. לעומת הדור הקודם, המנוע עצמו ממוקם מעט יותר לפנים ולמטה בשלדה, דבר שאמור לשפר את ההתנהגות הדינמית של האופנוע כולו.

שלדת הזנב, בקצה שלדת צנורות הפלדה, מתחברת עכשיו בהברגה (בניגוד לריתוך), מה שמאפשר החלפה במקרה של נפילה. בגרסת ה-GT, המאופיינת יותר לשימושי כביש, אנחנו מקבלים חישוקים יצוקים ובולמי מרזוקי עם מהלכי גלגל קצרים יחסית של 180 מ"מ ו-170 מ"מ מלפנים ומאחור בהתאמה. למי שמבקש יכולות שטח, עדיף לעבור לגרסת הראלי שמגיעה עם חישוק שפיצים ו-21″ מלפנים ובולמי שוואה עם מהלך משמעותית ארוך יותר של 240 מ"מ מלפנים ו-230 מ"מ מאחור. גרסת הפרו הבכירה שאיתנו מספקת כיוון חשמלי לבולם האחורי, שמאפשר לכייל דרך המסך לארבעה עומסי קפיץ בנפרד (רוכב יחיד, שני רוכבים, זיווד עם רוכב יחיד, זיווד עם שני רוכבים) וכיול שנע על ספקטרום של נוחות, תיור וספורט. הבולם הקדמי נשאר עם כיוון ידני.

משפחת הטייגר מתחילה עם הטייגר ספורט 660, טייגר 850 ספורט עם הספק מופחת ויותר אוריינטציה לכביש, טייגר 900 בגרסת ראלי עם חישוק 21″ ו-18″ למשתמשי השטח ו-GT לרוכבי הכביש ובקצה טייגר 1200. גרסת הפרו הבכירה שאיתנו מקבלת הרבה תופינים בדמות פנסי ערפל, רגלית אמצע, קוויקשיפטר דו-כיווני איכותי וכאמור, הבולם החשמלי. זה מתווסף לאבזור מרשים במקור שכולל חימום לידיות ושני המושבים (דבר אדיר!), משקף עם כיוון ידני, שקע טעינה ליד המושב ("כמו של ב.מ.וו"), שקע USB ומקום טעינה ייעודי, איכותי ומוגן לסמארטפון מתחת למושב המורכב. יש פנסי LED היקפיים, מסך TFT גדול ומרשים עם גרפיקה חדשה וברורה וניווט דרך ג'ויסטיק בצידו הימני של הכידון. מה עוד? בקרת שיוט, ביטול איתות אוטומטי, ואפשרות לחיבור מצלמת גו-פרו. אבזור מלא ואיכותי שנותן הרגשת פרמיום.

הקולגות שלנו מיוון כבר שיתפו אותנו במבחנים שנערכו לטייגר 900 ראלי פרו וגם לטייגר 900 GT פרו בהשקות העולמיות. לקח זמן עד שהגיע לישראל, אז עם אקזמפלר חדש לחלוטין, יצאנו לראות איזו תחושה 120 שנות ניסיון מעניקות על כבישי ושבילי ישראל.

ביצועים

888 הסמ"ק במנוע החדש הושגו כתוצאה מהגדלת קוטר הצילינדרים וגל ארכובה חדש. לגאוות טריומף, שיטת ההצתה מספקת ניצוץ לבוכנות 1 ו-3 אחת אחרי השנייה, ואילו בוכנה מספר 2 מקבלת לאחר השהיה קצרה. לפני עידן המנועים החשמליים היינו מתארים את מנוע הטייגר כך – חשמלי. הוא חזק, ומאפשר להאיץ לקצה נתון המהירות ללא כל מאמץ. נתון המומנט מאפשר לבחור בהילוך אחד ולשהות בו לאורך כל הדרך. הוא גם חלק מאוד, ללא תחושה של ויברציה בשום שלב. וגם שקט, מאוד שקט. יחידת ניהול המנוע מאפשרת בחירה בין חמישה מצבי רכיבה – כביש, גשם, ספורט, שטח ואחד להתאמת אישית. כל אחד מהמצבים משנה רק את תגובת המצערת ואת רמת בקרת האחיזה. אנחנו חייבים לציין שפער בין כביש לספורט לא היו כאלה מורגשים כצפוי ולא הפכו את עורו של המנוע. מה שבולט בכל אחד מחמשת המצבים הוא האופי החלק, הנעים והלא מאיים של המנוע בתחומי הסל"ד היום-יומיים, כאשר המנוע מאבד קצת נשימה בסל"ד הגבוה. כיף לרוץ עם הקוויקשיפטר האיכותי במעלה ומורד ההילוכים, ומצחיק איך מעבר לאופנוע נוסף שליווה אותנו ללא קוויקשיפטר גרם לתחושה של מיושן ומוזר. מתרגלים מהר מאוד לטוב.

ברמבו סיפקו לטייגר 900 את הטופ במבחר, כשמלפנים יש צמד דיסקים צפים בקוטר 320 מ"מ, קליפרים רדיאליים מונובלוק ארבע בוכנות Stylema ומשאבה רדיאלית. הבלמים חזקים מאוד, אבל חסרי תחושה. יכול להיות שיש קשר לכך שהאופנוע חדש לגמרי והם עוד לא 'התיישבו' עד הסוף וצריכים עוד כמה מאות קילומטרים של הרצה.

כאדוונצ'ר-כביש מצופה מהאופנוע לכסות מרחקים ארוכים בנוחות – גם עם מורכבת וציוד. פה הוא פורע את הצ'קים בקלות. הבולמים מספקים הידרואליקה איכותית שמגשרת בין דרישות הנוחות, ספיגת זעזועים וקשיחות שרירית. הטייגר 900 GT הצליח מבחינתנו להגיע לנקודת איזון אידיאלית שמספקת יציבות כיוונית מעולה – גם בקו ישר וגם בתחושת הקטר על מסילת רכבת בפניות – וגם זריזות המאפשרת להסיט אותו בקלות ומהירות. 'זמישות', אביעד קורא לזה. מעבר לניהוג, הבולמים מספקים תחושת נוחות מעולה בכל תוואי ושטח רכיבה והופך רכיבה על כביש שבור, שאופיינית לעיר בשיפוצים, לרכה ונעימה. שימו עוד מורכב וציוד מאחור – והטייגר לא יושפע כלל.

המושב נוח מאוד, אבל באופן כללי קצת נמוך לרוכבים גבוהים, גם במצב הגבוה שלו (830 מ"מ). פונקציית חימום המושב לרוכב ומורכב היא אחת ההמצאות הטובות שיש, בטח כשזה משתלב עם חימום בידיות. רכיבות הלילה בירושלים מעולם לא היו נעימות יותר. תוסיפו לזה את החום שפולט המנוע ותקבלו אופנוע אידיאלי לימי החורף. לעניין המנוע, הופתענו לטובה מכך שגם בשעות החמות של אמצע היום, בתנועה איטית, ניתן לסבול את החום שנפלט. הוא מתרכז בעיקר באיזור מיכל הדלק, אבל פחות מפריע מאדוונצ'רים מקבילים.

מסך ה-TFT גדול ואיכותי, כשהמיקום שלו מעט נמוך ודורש הסטת מבט למטה. הממשק והמעבר בין הפונקציות והמסכים השונים מתבצע בצורה אינטואיטיבית וקלה דרך המתגים. בטריומף השקיעו בפיצ'רים השונים, כשכל אחד מהם ברמה הכי גבוהה. המשקף שנע בין ארבעה מצבים וניתן להזזה ביד אחת. במצבו הגבוה הוא חוסם את זרימת הרוח לגמרי מהקסדה, אבל מגביר מעט את המערבולות שזורמות לחזה. ניתן להתרגל לכך, או להוריד אותו שלב.

נסכם את פרק השטח בזה שיש לו אח שנועד בדיוק לזה, אז אל תתעקשו. למען ההוגנות, הוא יכול להתגלגל על השבילים ותחושת האיכות ממשיכה גם לשם. אבל תכניסו את עצמכם למוד גלגול-טיול ותחפשו את השבילים המהודקים והזורמים. החישוקים היצוקים, אופי הצמיגים, צורת המושב והמהלך המוגבל (יחסית) של המתלים לא יאפשר ביצועי שטח גבוהים, אבל כן יביא את הרוכב אל פינת החמד הנסתרת בתוך השטח.

איך זה מרגיש?

בארבע מילים: מרשים אבל לא מרגש – אבל תכף נגיע לזה. נתחיל במראה של הטייגר 900 GT פרו, שקיבל סדנת חיטוב לעומת קודמו. הוא נראה אתלטי ושרירי לעומת קודמו, עם עיני ה-LED הצרים מלפנים. ביקורת אחת שלנו היא יחידת מושב הרוכב שיוצרת מעין אמבטיה לא פרופורציונלית, בראלי זה פחות מפריע. הכל משפריץ איכות – מהמשקף, לכידון, לתפירה של המושבים, איכות המתגים, הצביעה והמדבקות. אהבנו את הניטים הבוהקים במנוע, את ה-'T' של הלוגו, את החשיבה שמאחורי תא ההטענה לסלולר, את המכסה הקפיצי של שקע הטעינה. נראה שכל חלק עבר תחת המיקרוסקופ של ועדת האיכות וקיבל את החתימה שלהם. תמיד תקבלו את התחושה שיהיה בסדר והכל יעבוד תמיד ללא כל שיהוק או גמגום.  במידה מסוימת זו הגדרה של איכות.

הוא נוח, ובכל מצב. המושב מספק תמיכה נוחה לאורך זמן, גם ברכיבה ספורטיבית. ימי רכיבה ארוכים השאירו אותנו, ואת המורכבים, רעננים. לא מפריע לנו לציין שוב את חימום המושבים, חוויה. הנדסת גורמי האנוש, או הארגונומיה, בממשק בין הרוכב לכידון ומערכות ההפעלה, המושב והרגליות עובד. מאוד נוח ומשרה בטחון. הבולמים עושים את העבודה על הצד הטוב ביותר, בכל סיטואציה – בין אם זה בפקקים של העיר, בכביש המהיר או בכביש המפותל. קצת מוזר שרק כיוון האחורי מתבצע חשמלית והקדמי בצורה ידנית אבל, בכנות, לא הקדשנו לזה מחשבה שנייה אחרי שהתחלנו לרכוב.

הוא מתנהג. היציבות בקו ישר מרשימה מאוד. אין נענועים של החלק הקדמי במהירויות גבוהות ואין תחושה של חוסר בטחון בנקודות האלה. הכניסה לפנייה או שינויי הכיוון מתבצעים בקלות ומהירות, וברגע שהחלטת על הקו הוא יישאר בזווית הזאת ולא יוטרד משום מהמורה או בור בכביש. קל מאוד לעשות איתו פאסים מהירים בכבישי ההרים, הטייגר יזרום וישתף פעולה בכל דבר וידאג לשמור עליך רגוע ובטוח, בטח עם מערכות הבקרה המעט היסטריות, בעיקר בהאצות חזקות ביציאה מהפניות.

המנוע חזק וגמיש. כתבנו כבר שהוא מזכיר מנוע חשמלי בזכות (או בגלל) השקט שכופה עליו המפלט והתחושה הזהה לאורך כל קשת הסל"ד. אתה יודע שאתה מאיץ, אבל קשה להגיד אם אתה בתחום הסל"ד הנמוך, הבינוני או הגבוה. הכל נותן תחושה זהה. 'אופי', קוראים לזה, משהו שיגרום לרוכב לפעמים לפחד, לצחקק או להתרגש. המנוע הזה לא יודע לספק את המרכיב הזה.

וכאן בדיוק טמונה הביקורת הסובייקטיבית לגמרי שלנו. לשאלה בכותרת 'איך הוא מרגיש?', נענה 'קצת משעמם'. הטריומף טייגר 900 GT הוא חייל נאמן וממושמע, שממלא הוראות. בכל שלב הרוכב יודע מה הוא הולך לקבל, ללא שום הפתעות מיוחדות. לא תמצא את עצמך מנסה להיכנס בסלייד לפנייה או מנסה לצאת בדריפט ו-ווילי ממנה. זה פשוט לא שם. הרכיבה עליו היא מאוד פרקטית – אתה עולה עליו כדי לטייל, כדי להגיע לעבודה, כדי להגיע מ-א' ל-ב'. לא תמצא את עצמך מעלה דופק בחשיבה עליו בלילה שלפני הרכיבה, ולא תמצא את עצמך משחזר מקטעים ברכיבה שקשורים אליו ספציפית. יהיו כאלה שיקראו את זה ויחליטו שזה יתרון, ואנחנו בהחלט מבינים אותם.

סיכום ועלויות

הטריומף טייגר 900 GT פרו הוא אופנוע סופר-איכותי. בכל חלק שתגעו בו או תסתכלו עליו תרגישו את האיכות. למעשה, אם נקביל אותו לעולם הרכב, הוא מזכיר לנו את אודי. מכונה גרמנית מרשימה, יקרה ואיכותית שיודעת לתת ביצועי קצה בטופ, אבל הנעת הקוואטרו מוציאה את העוקץ מהנהיגה ומספקת פתרון מעצמה עוד לפני שהנהג יצר את הבעיה. למען האמת סגמנט האדוונצ'ר-כביש הוא כזה, כשמטרתו לנייד את הרוכב, שותפו וציודו למרחקים ארוכים בנוחות ובמהירות, עם אופציה מסוימת לרדת לשבילים.

המנוע חזק ויעיל, הבולמים איכותיים ומספקים את כל האחיזה והנוחות הנדרשת, האלקטרוניקה שומרת על הרוכב בקו ישר ובהטיה בין אם הוא בבלימה או בהאצה. הפיצ'רים מספקים איכות חיים מרשימה מאוד, ואפילו רגלית האמצע סחטה מאיתנו מחמאות ונמצאת בראש הרשימה של רגליות האמצע הקלות לתפעול שבהן אי-פעם נתקלנו. כל שקל שתשלמו הושקע בתכנון וביצוע המרכיבים השונים באופנוע.

וזה מוביל אותנו לשורת המחיר. גרסת הפרו הבכירה שכאן מגיעה עם תווית מחיר של 125 אלף ש"ח. תרצו את הגרסה הבסיסית יותר, היא תחסוך 15 אלף ש"ח. המחיר גבוה משמעותית מהב.מ.וו F900XR לדוגמה שעולה 95 אלף ש"ח, גבוה מהימאהה טרייסר 9GT שמגיע לכמעט 90 אלף ש"ח, והוא שווה ערך לדוקאטי מולטיסטראדה V2 S שמגיע עם עוד 20 כוחות סוס וצמד בולמים חשמליים סמי-אקטיביים.

מי שבוחר לרכוש את הטריומף יודע מה הוא עושה ויקבל מפרט מלא ותמורה מלאה למחיר. ה-900 GT בגרסת הפרו היא מכונה סופר-מרשימה ואיכותית שתספק אופנוע מעולה בכל קנה מידה. נוח, חזק, מהיר, נראה טוב, ובעיקר – גורם למי שעליו להיראות כבעל אמצעים. לנו בפול גז חסר הפלפל הזה שגורם לרוכב לחייך ומאפשר לחושים שלנו לחוש בכל מרכיב ברכיבה. אבל אם נשים את זה בצד, אנחנו מורידים את הכובע בפני המהנדסים שיצרו כלי איכותי ומרשים – ושימו לב כמה פעמים חזרנו על המילים האלה במבחן הזה.