הזירה המשפטית: על דו-גלגלי שנפגע ממזג האוויר הסוער

כתב: עו"ד אסף ורשה

מזג האוויר הסוער שפוקד את ישראל בימים אלו וכמויות הגשם החריגות שהומטרו עלינו תוך זמן קצר, הציפו את רחובות רבים בישראל וגרמו לנזקי רכוש כבדים. אבל לא רק מאות רכבים הוצפו והוצאו מכלל שימוש אלא גם לא מעט כלים דו-גלגלייים שטבעו בשטפונות. הבעיה היא שבניגוד למכוניות, שרובן מבוטחות, חלק משמעותי מבעלי האופנועים והקטנועים לא רכשו ביטוח מקיף. מה הסיכוי כי הרשות המקומית שבשטחה טבע הקטנוע תפצה את בעליו? והאם הוא צפוי לקבל את מלוא שוויו ביום הטביעה?

לא צריך להיות פרופ' למשפטים בשביל להניח שהרשות תטען שמדובר על כוח עליון ושאין לה יכולת לחזות זאת. כיצד ניתן להתמודד עם הטענה הזו?

נדמה כי בשנים האחרונות חל תהליך חזרה בתשובה המוני של הרשויות המקומיות בישראל. אין זה משנה אם מדובר על עץ שנפל, קטנוע שטבע או מפגע אחר שגרם לנזק – המכנה המשותף הוא כי הן מיד מסתתרות מאחורי הטיעון הזה. אלא שבתי המשפט קבעו לא אחת כי הרשויות המקומיות נושאות באחריות על מערכות הניקוז בתחומן ועליהן חלה החובה לדאוג לתקינותן, ובכלל זה לצפות כי מטחי גשם כבדים יציפו את הרחובות. כך למשל, בפרשת עיריית חיפה קבע בית המשפט העליון כי במקרה של שיטפונות אין מדובר בתופעה חריגה, וכי על הרשות להיות מוכנה להתמודד עם תופעות אלו מכוח חובת הזהירות המוטלת עליה. כב' השופטת חיות כתבה כי "אין לקבל את טענת העירייה כי בשל היקפם החריג של גשמי החורף, אין לייחס לעירייה יכולת או חובה לצפות מראש את הפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מכך".

השאלה היא האם הרשויות יכולות וצריכות היו לצפות כמות משקעים כה גדולה שתרד בפרקי זמן כל כך קצרים כפי שירדו בשבוע האחרון. לכאורה, אף אם כן, מדובר על סוגיה תקציבית, כשעלות התאמת מערכות הניקוז להיקף משקעים כה גדול וכה חריג – אינה מצדיקה זאת. המערכות תוכננו לקלוט ולהתמודד עם כמות מסוימת של מי גשם, אולם בשנים האחרונות אנו רואים רואים עלייה בכמות המשקעים, כך שהטענה כי הן הופתעו לחלוטין עשויה שלא להתקבל על-ידי בית המשפט. כמו כן, ישנם לא מעט אזורים בהם מדובר על הצפה שיטתית שחוזרת על עצמה מדי חורף, כך שבנוגע אליהם, הסבירות כי הטיעון שלהן יתקבל – נמוך עוד יותר.

כיצד ניתן לקבוע מה כמות המשקעים שגרמה לנזק?

זו סוגיה משמעותית וטענה שהרשות תאלץ להתמודד איתה, שכן לא מן הנמנע כי למרות שבתל-אביב למשל ירדו 83 מ"מ של גשם, הקטנוע הוצף כבר לאחר ירידת 30 מ"מ. הנתבעת תיאלץ להוכיח שהיא תחזקה כראוי את מערכות הביוב שלה שאפשרו ניקוז וסילוק של כמות הגשמים עימן הן תוכננו להתמודד.

האם הרשות היא הכתובת היחידה אליה ניתן להפנות את האצבע המאשימה?

לא. ניתן לבדוק הטלת אחריות על גורמים נוספים. באחד המקרים ביצעה מע"צ תיקונים בכבישים, וההצפות מילאו את הבורות והשקיעות שנוצרו בכביש. נהגים נקלעו לתאונות דרכים בשל השקיעות בכביש שהתמלאו במים, אותן לא ראו בשל החושך והסערה. הוטלה על מע"צ אחריות בגין היעדר שילוט מספיק.

מדובר על צבר תביעות שיכולות להגיע לסכומי עתק. פסיקה כזו אינה יכולה למוטט כלכלית את הרשות?

הרשויות המקומיות מבוטחות. אמנם הביטוח נכנס לתוקף רק מעל נזק בגובה מסוים, אולם היה ותוגשנה מאות תביעות, מי שיישא במרבית הנטל היא המבטחת. למעשה, לרבות מהרשויות המקומיות היה נוח להישען על הפוליסה ולגלגל את האחריות אליה, במקום להקצות תקציבים נאותים לצורך שיפוץ התשתיות.

ומה הדין במקרה שלא מדובר על הצפה אלא לדוגמה על חפץ שעף ופגע בקטנוע?

חפץ שיכול לעוף ולגרום לנזק צריך להיות מקובע באופן שימנע זאת. כך למשל, בית משפט השלום בנתניה פסק פיצויים של כ-70 אלף שקל לבעלת רכב שנפגע מקולטנים של דודי שמש שהתנתקו ממקומם ביום חורפי סוער. השופטת ליאת הר-ציון הטילה את האחריות על בעלת הדירה שהקולטים בבעלותה, מאחר שהתרשלה כשלא החליפה אותם במשך 35 שנה ולא נערכה לסופה הצפויה.

ומה לגבי בעלי הקטנוע? האם לא ניתן לייחס לו רשלנות תורמת בגלל שהשאיר את הכלי במקום מועד לפורענות?

כמו הרשות, גם כלל התושבים מקבלים בצורה כזו או אחרת התראה על תנאי מזג אוויר חריגים ועליהם להתנהג בסבירות. הותרת הכלי במיקום פגיע שמגדיל את האפשרות כי יוצף, עשויה להוות טענה לרשלנות תורמת מצידו. כך למשל, הותרת הכלי בחניית דו-גלגלי בצד הכביש יכולה להתפרש כחוסר אחריות, זאת לעומת מצב בו הכלי הועלה למפלס גבוה יותר.

הכותב הוא יו"ר משותף של פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין ומומחה לדיני ביטוח.