נוסטלגיה: הונדה CBR600RR – כבר בן 20

בסוף שנות ה-80 הציגו בהונדה את ה-CBR600F המרובע והחביב, שהפך ברבות השנים לאמת מידה לקטגוריה, ובכלל היה אחד האופנועים החשובים של הונדה ובכלל. לפני 20 שנים בדיוק החליטו בהונדה שנמאס להם להיות הדוד החביב והנחמד בקטגוריה, אז הם הציגו את ה-CBR600RR – נציג הסיירת המובחרת במשפחה.

ההונדה CBR600F 'הוריקן' הראשון נולד ב-1987, כשהחליף את ה-VF500F, ומיד יצר קטגוריה חדשה. הוא הציע מנוע חזק יותר ומשקל נמוך יותר מה-600-ים המקבילים של אותה תקופה, והוא הגיע עם פיירינג גדול ושמן. אפשר לומר שהאופנוע הזה היווה תחילת מרוץ החימוש היפני בקטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק, שהסלים עם הכלי עליו אנחנו מספרים היום. מוזמנים לקרוא על ה-F2 של תחילת שנות ה-90, הדור השני שיצא והראשון שהגיע לישראל עם תחילת יבוא אופנועי הונדה.

אז בעוד שהיה צריך להתאים את הדוד החביב בשביל ימי מסלול או תחרויות (ואז הוא באמת נתן בראש לאחרים), החליטו בהונדה ללכת הפוך, לייצר אופנוע מרוץ ולהתאים אותו לשימוש יום-יומי לכביש הציבורי. בעוד השכנים / יריבים מבית (יפן) פתחו במרוץ חימוש המטורף תחילת שנות ה-2000 והקדימו את הכנף האדומה, בהונדה הבינו שהם חייבים לייצר מכונת סופרספורט מקצועית יותר בשביל לעמוד בקצב, ולא עוד ספורט-תיור פרקטי כמו ה-CBR600F. כלומר, לעצור את בריחת הלקוחות ולהציע את הדבר האמיתי – מכונת ספורט מושחזת ומוכוונת מסלול.

בשנת 2003 הציגו בהונדה את ה-CBR600RR הראשון )בתמונה בראש הידיעה), ומיד לקחו את המיקוד בעולם הסופרספורט. לעומת קודמו, ל-RR היה מנוע חזק יותר, שלדה חזקה, מתלים ובלמים טובים, משקל נמוך, וכמובן עיצוב קרבי לא מתפשר לתקופה – ורק תחשבו על המפלט שיוצא מתחת למושב המורכב. הוא כבר לא היה נוח ונעים כמו גרסאות ה-F אלא מכונת ספורט לא מתפשרת שלקחה את הד.נ.א (והעיצוב) מה-RC211V ומעולם ה-MotoGP.

מה ההבדלים? ובכן על פלטפורמת מנוע הארבעה צילינדרים בשורה וקירור נוזל נוספה הזרקת דלק משודרגת, פרופיל קרבי יותר לצילינדרים, 117 כוחות סוס ב-13,000 סל"ד וקו אדום ב-15,000 סל"ד (לעומת  110 כ"ס ב-12,500 סל"ד ב-F4i המקביל), 6.5 קג"מ ב-11,000 סל"ד, 170 ק"ג, שלדה חזקה וקלה יותר, בולמים אגרסיביים יותר ומתכווננים (רק ב-2005 התווסף מזלג קדמי הפוך), כשטכנולוגית ה-Pro-Link שחיברה את הבולם האחורי לזרוע האחורית נלקחה מעולמות המרוצים. היו גם בלמים גדולים וחזקים, והכל יותר – במטרה להביא את הרוכב לא אל מקום העבודה, אלא אל הפודיום במרוץ המקומי.

ההונדה CBR600RR של שנת 2003 היה מכונת מרוץ מושחזת וחוקית לכביש, עם פנסים ומראות. הוא נכנס לתקופת הזהב בה אופנועי הספורט המודרניים התאימו בעיקר למסלול, אבל גם למשוגעים לדבר שמוכנים להקריב המון ברכיבה יום-יומית על מנת לקבל את התחושות של אופנוע ספורט בכבישים המפותלים של סופי השבוע. הוא פוצץ את הראש של כולם כשיצא, והכניס את הונדה ואת שאר היצרנים לרכבת הרים משוגעת של שדרוגים ומלחמה על כל ק"ג, כל כ"ס וכל קמ"ש. הוא שודרג כמובן מספר פעמים בשנים שלאחר מכן, הפסיק את הייצור לגמרי כשכולם הפסיקו לקנות אופנועי ספורט ולא היה שווה את המאמץ הכלכלי להעביר אותו לתקנות זיהום אוויר עדכניות, ולפני שנתיים חזר כקאמבק מפתיע לשוק האסייתי.

היו לא מעט כלים בישראל מהדור הראשון, שהוכיחו שבניגוד לאחיו השמנמן הוא יכול לשייף ברכיים ומרפקים בכבישים הנכונים, אבל רובם סיימו על גדרות הבטיחות ולא בטוח שנשארו עוד במצב נסיעה. הדור הראשון של 2003 היה דוגמה נהדרת למה קורה כשליצרן נמאס להיות 'הכלי הנחמד' בקטגוריה. עבודה יפה של הונדה שמציינים 20 שנים להצגתו.