נפצע בתאונה והואשם במרמה – אבל יקבל פיצויים מלאים

חברת הביטוח 'הפול' נתבעה לפיצויים אך בחרה להאשים את הרוכב במרמה בתואנה שהוא נצפה צועד, נוהג, רוכב, מתדלק ובכלל מסתדר בחיים שלו. בית המשפט לא התרשם וחייב לפיצויים מלאים בסך של כ-3 מיליון ש"ח.

התובע, בן 38 העובד בשיפוצים, היה מעורב בתאונת אופנוע קשה בתחילת שנת 2019. כתוצאה מהתאונה הוא סבל מנזקים בברך שכללו קרע ברצועה הצולבת, נזקים ברצועות הצידיות של הברך ופגיעה עצבית סביב הצלקת הניתוחית שנותרה במקום. לדבריו, הוא סובל מחוסר יציבות בעמידה ובהליכה, חוסר יכולת לבצע עבודות פיזיות, קושי בהליכה ובעמידה ממושכות, וגם קשיים בשינה. בנוסף הוא סובל מכאב בלתי נסבל, שלשם התמודדות עימו, הוא צורך קנאביס רפואי במרשם בכמויות משמעותיות.

סכום התביעה נגד 'הפול' נקבע על כ-2.5 מיליון שקלים – תקרת סמכותו של בית המשפט השלום, תוך הסתמכות על הפסדי השתכרות ניכרים לתובע, כאב וסבל, והוצאות רפואיות מוגברות, הכוללות בעיקר צריכת קנאביס כבדה. על פי התביעה, על מנת להתמודד עם הכאב העז, נאלץ התובע להשתמש באופיואידים במינונים גבוהים, ובהמשך לעבור לאספקה רציפה של קנאביס רפואי לצורך הפחתת הכאבים – חרף עלותו הגבוהה.

מומחי בית המשפט בתחום האורתופדיה קבעו כי התובע סובל מחוסר יציבות משולבת בברך משלל כיוונים, ועל כך העריך את נכותו בשיעור מצטבר של 35% אחוזים. המומחה לכאב הגדיר את הכאב שממנו סובל הרוכב כמשמעותי ביותר והעריך את נכותו בשיעור של 20%, כשמחציתם חופפת לנכות האורתופדית וחציים נוסף אליה. עוד הוסיף כי התחזית לשיפור במצב התובע גרועה, בראי משך הזמן הארוך בו נמשכים הסימפטומים, ובשל תגובתו הסובייקטיבית הקשה של התובע לכאבים.

לדבריו המגבלות התפקודיות של התובע כוללת הימנעות ממרחקים של 10 דקות הליכה ללא הפסקת מנוחה על בסיס קבוע; ישיבה לפי הצורך כל 45 דקות כדי להקל על הכאב; הימנעות מריצה והימנעות מעבודה על משטחים חלקים או לא סדירים שיעוררו את תסמיני חוסר יציבות הברך שלו ויעמידהו בסיכון לנפילה.

המומחה מעריך כי מצבו של התובע יוביל בעתיד להחלפת הברך. בנוגע לטיפולים עתידיים ציין המומחה כי אין צורך בטיפולים פרט להמשך השימוש בקנאביס רפואי, שעלותו עשויה להיות דינמית. כמו כן, הוסיף, שהתובע עשוי להיעזר בזריקות סינוויסק 1 לברך בעלות של 1,500 ש"ח מדי חצי שנה. לדבריו, הדבר יציע הקלה מסוימת לכאב ועשוי להאריך את משך הזמן עד לצורך בניתוח החלפת ברך.

חברת הביטוח לא חלקה על החבות הבסיסית בה היא נושאת לפיצוי התובע כנפגע תאונת דרכים, אך טענה כי נכותו התפקודית נמוכה יותר משקבעו המומחים.

לדברי באי כוחה, רווחיו של התובע לפני התאונה נופחו בצורה מלאכותית, וחלק מהעסקאות והחשבוניות שהוצאו בגינן נראות מפוברקות. לשם הוכחת הדברים, הגישה חברת הביטוח חוות דעת חשבונית אותה חיבר מומחה מטעמה. לדברי 'הפול', השיפוצניק הגיש תיעוד הכנסות גבוה מאוד בשלהי 2018, סמוך לתאונה, והעלתה חשדות לפיהן חברות אחרות, ששכרו את שירותיו, שיתפו עמו פעולה לצורך המרמה. כמו כן, טענו ב'פול', כי התובע ניפח במכוון את משכורת העובד שלו, כדי להראות הפסדים בשנת 2019, העוקבת לתאונה, ובנוסף, הוא גם ניפח, לדבריהם, את הוצאות הקנאביס שלו, שעלותן, לפי חברת הביטוח, לא אמורה לעלות על 80 אלף שקלים מעת התאונה ולשארית חייו.

בנוסף שכרה חברת הביטוח חוקרים פרטיים, אשר הפעילו ארבעה מעקבים על התובע, ומהם הסיקה כי תפקודו של התובע גבוה, והנכות שלו משפיעה בצורה מינורית על יכולתו להתפרנס. בתיעוד החקירה שהוגש לבית המשפט נראה התובע כשהוא צועד ללא מגבלה בולטת (למעט יום אחד שבו הוא נראה צולע מעט), נוהג, מתדלק את רכבו, נושא צינורות, פחי צבע וכלי עבודה, מתכופף וכן יורד במדרגות ללא שהוא אוחז במעקה ותוך שהוא מחזיק שקיות. התובע עצמו אישר כי גם לאחר פציעתו הוא מוסיף לרכוב על אופנועי שטח, הולך לחדר כושר, כי הוא גלש במזחלת שלג במהלך חופשה בחו"ל, כי הוא נשא את בת דודתו על מנשא (בצוותא עם אחרים) במהלך אירוע חתונתה; וכי לפחות במקרה אחד הוא נהג מאות ק"מ ברכבו.

השופט יוני לבני קבע בפסק דינו כי אין די בהשערות ובהצגת שוני בין חשבוניות שמוציא עסק כדי להצביע על מרמה. לדבריו, בדיקה של המסמכים החשבונאיים, ובהם הזמנות עבודה והפקדות בנקאיות אותן ביצע התובע, הראתה כי בפועל הוצאו חשבוניות אמיתיות והתקבלו בגינן כספים בעסקאות 'החשודות', מה גם שהעבודות עצמן נעשו לפני התאונה.

השופט לבני ציין כי ככל שהפו' מבקשת לבסס טענת מרמה, היה עליה להציג ראיות חזקות ותומכות, בין היתר בגביית עדות מבעלי תפקיד באותן חברות שכלפיהן נטען שיתוף הפעולה במרמה עם התובע. מכיוון שלא הובאו ראיות שכאלה, המסקנה הייתה שהנתבעת לא הרימה את הנטל הנדרש להוכחת מרמה. כמו כן קבע השופט כי הטענות לניפוח שכרו של העובד לא נתמכות במציאות, משום שהעובד, חבר משפחה של התובע, החל לעבוד בעסק עוד במהלך שירותו הסדיר, במשרה חלקית, ועל פי זמינותו בלבד, ובשל כך שכרו כלל לא הועמד למו"מ. לאחר שהשתחרר החל התובע לשלם לאותו עובד שכר שעתי גבוה יותר, ובנוסף, בשל התאונה, הפכה עבודת העובד לאינטנסיבית, וכללה את כל המאמצים הפיזיים שהתובע אינו מסוגל לבצע בשל נכותו.

לדברי הפול החוקרים הפרטיים שבדקו את התובע גילו כי הוא מתפקד היטב, לרבות ביצוע אימוני כושר, הליכה יומיומית עם אשתו, והשתתפות באירועים – דבר המערער את טענותיו בדבר נכות חמורה. טענה שהופרכה על-ידי מומחה מטעם ההגנה שטען כי עצם הוכחת תפקוד גבוה לא מפחיתה מקביעת המגבלה התפקודית שנגזרה מתוצאות בדיקתו של התובע.

לאחר שקילת הצדדים קבע השופט כי רק בסעיף ההוצאות לצורך רכישת קנאביס, על הפול לפצות את התובע בסכום של 200 אלף ש"ח. בנוסף קבע השופט כי עלות הנזקים המצטברת לתובע מסתכמת בכ-2.6 מיליון ש"ח, אך בשל תקרת סמכות בית משפט השלום הועמד הפיצוי על 2.5 מיליון ש"ח, בתוספת הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין. סכום זה עתיד להתקרב לשלושה מיליון ש"ח שישולמו לתובע על ידי חברת הביטוח.

לדברי עורכי הדין אלמוג וגפני, מדובר בפסק דין חשוב, שמוכיח כי גם נפגעי תאונות דרכים החוזרים לתפקוד מלא, חרף נכותם, עשויים לזכות בפיצויים נכבדים, בשל מצבם האובייקטיבי. לדבריהם, מצב זה נקבע על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים באמצעות מומחים אותם ממנה בית המשפט על חשבון חברת הביטוח.