חוויית מסלול: במיזאנו עם דוקאטי

כתב: עמית קפל

חם על המסלול במיזאנו. חם, אבל לא כמו שחששתי שיהיה. בשמיים משייטים עננים מגניבים, והתחזיות שדיברו על גשם – התבדו. יום מושלם. אבל את מי מעניין מזג האוויר כשאני חנוט בחליפת D-Air של דיינזה ממותגת דוקאטי ועומד להגשים חלום מוטורי?

רצים קדימה 30 דקות. אני רכון לתוך הקוקפיט, מנסה לצמצם את ההתנגדות לרוח. יוצא בגז מפנייה מספר 10 (המכונה Tramonto) בקצה של הילוך שני, ברך ברצפה, אני על כ- 60 קמ"ש. זה נראה מפחיד, אבל למי יש זמן לחשוב? מגיע לאפקס, פותח את האמא של הגז, פליק למעלה לשלישי באמצעות הקוויקשיפטר, פליק נוסף ועוד אחד ואני על חמישי, נוגע באזור ה-240 קמ"ש בצד השמאלי של המסלול. מתקרבים לעקומה קלה ימינה, הביצים שלי משקשקות, פחד אלוהים. אני לא מעז להשאיר את הגז פתוח, מוריד קצת, אבל המדריך מתרחק מעט. לא נורמלי. חותך את העקומה (המכונה Curvone) קרוב לאבני השפה הימניות כשאני עדיין על חמישי, ויש לי זמן להאיץ עוד קצת עד פניות 12, 13 ו-14, בהן מפחיתים מהירות באגרסיביות מ-200 לכ-60 קמ"ש. בתוך הקסדה, כמו בסצינה ממלחמת הכוכבים, אני שומע את קולו של המדריך: "השתמש גם באחורי לוק, תמיד השתמש גם באחורי, רוכבים טובים תמיד משתמשים גם באחורי!". טוב הוא לא אמר 'לוק', אבל האפקט היה זהה. 80% קדמי ו-20% אחורי, כדי לאזן את האופנוע על הבולמים. סדרת הפניות ימינה מגיעה (מכונה Carro), ואני יוצא לישורת קטנה שבה מאיצים שוב עד הכפלת המהירות, פנייה 15 שמאלה, ושוב האצה עד כדי שילוש המהירות. הביצים, שבקושי הספיקו לרדת, עולות שוב לקראת הפנייה שמאלה, ה-16 והאחרונה (המכונה Misano), פנייה של 90 מעלות שביציאה מממנה אתה שועט לעבר קו הסיום. זה לא מרוץ, אין מדידת זמנים, אבל אני מדמיין את הטריבונות שואגות.

יש לנו עוד 6 הקפות למקצה הזה אז ממשיכים, והתאוצה מביאה אותי שוב לאזור ה-220 קמ"ש. אבל אז המדריך מסמן לי לזוז הצידה, לתת לשאר הקבוצה לעקוף ולהצטרף אליה בסוף הטור.

איזה אטרף!

אבל נתחיל קודם עם הסבר קצר. מה זה DRE? תכנית ה-Ducati Riding Experience היא תכנית פתוחה (לא רק לרוכבי דוקאטי, אם כי רובם הם כאלה) המהווה חלק ממערך ההכשרה המקיף של דוקאטי. תכנית קורסי הכביש / מסלול כוללת מספר רמות, החל מלימוד קונספט רכיבה נכונה על גבי מונסטר 821, דרך קורסי מסלול ברמות שונות על פניגאלה 959, וכלה בקורס המאסטרים על גבי פניגאלה V4S. קורסים אלה נערכים בעיקר על מסלול מיזאנו על שם מרקו סימונצ'לי אשר לחוף הים האדריאטי, ובמסלול מוג'לו (מסלול הבית של ולנטינו רוסי). ההכשרה כוללת גם קורסי שטח במסגרת ה-DRE Enduro על גבי מולטיסטראדה אנדורו הנערך בשטחים יפהפיים בטוסקנה בינות גפנים וטירות עתיקות.

למרות שיצא לי לרכוב על מסלולים בחו"ל מספר פעמים בעבר, מרגע שרכשתי את הדוקאטי הראשון שלי בשנת 2015 שמעתי על התכנית ורציתי להצטרף. אילוצים כאלה ואחרים מנעו ממני להגשים את החלום, אבל השנה החלטתי שזה יהיה אך סמלי ומעניין לשפר את יכולות הרכיבה שלי, ואיזה מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר על מסלול MotoGP ברמה עולמית עם מדריכים מהשורה הראשונה? וכך עשיתי.

הקורס עצמו מתנהל בצורה רגועה למדי ונמתח על פני יום וחצי, שאת חציו הראשון היה ניתן לצמצם מהותית ואולי גם לבטל לפחות בפורמט הקיים שלו. חתימה על טפסים וציוד (למי שבחר לשכור את הציוד במסלול ולא להביא מהבית), קבלת ערכת קורס, היכרות של שלום-שלום עם הרוכבים האחרים, והרצאות עם הסברים תיאורטיים וטכניים. משם יוצאים למגרש החניה לתרגולים שנמשכים כ-3 שעות.

במהלך תהליך הקבלה ניתן לרכוש חבילת צילום הכוללת כ-100 תמונות שלכם במיטב הפוזות על המסלול, וכן תמונות נבחרות של התרחשויות אחרות. בנוסף, ניתן להרחיב את החבילה ולכלול סרטי וידאו שלכם רוכבים על המסלול, סרט בהילוך איטי של אחת הפניות שלכם (סטייל MotoGP), וכן צילומים מרחפן של הקפות במסלול. רוכב שמעוניין בסט תמונות משלם במקום ומקבל מדבקה עם מספר לקסדה. את התמונות מקבלים באיכות מקסימלית, דרך קישור להורדה, כמה ימים אחרי הקורס.

מה שחשוב זה היום השני, היום בו עולים לראשונה על המסלול עצמו.

נחלקים לקבוצות, מקבלים הקצאה של המדריך – אחד מכ-15 מדריכים (כל אחד מהם עם רזומה ספורט מוטורי באורך של גליל נייר טואלט תלת-שכבתי ועם ערימת תארים שאנחנו בישראל יכולים רק לחלום עליהם). כל קבוצה מקבלת חלק בפיטס, וכל הזמן רצים בינינו נציגים ומעמיסים עלינו שתייה קרה. הסברים על התהליך, וקדימה לעלות על ציוד.

לפנינו יום ארוך הכולל 5 מקצים בני 20 דקות כל אחד. זה נשמע מעט, אבל תאמינו לי – זה לא פשוט. במקצה הראשון אנחנו מתרגלים את המסלול והמדריך פחות או יותר מקבל מושג לגבי הבדלי הרמות בתוך הקבוצה. חוזרים לפיטס ומקבלים דגשים: אתה, התנוחה שלך בפניות ימינה שונה מאשר בשמאלה. למה? תנסה לחשוב על זה. אתה, תראה איפה אתה מניח את כפות הרגליים על הרגליות, אתה צריך לתת במשקל בתיאום עם כיוון הפנייה. אתה, שים לב לידיים, אתה נוקשה מדי. ואתה, הקו שלך כאן קצר מדי, אתה צריך לצאת יותר החוצה כהכנה לפנייה הבאה שהיא הרבה יותר מהירה.

במקצה השני חוזרים על התהליך. המדריך מלפנים, עם מראות, ורוכב אחד מתוך החמישה מאחוריו, צמוד לו לישבן. המדריך מגביר לאט-לאט את הקצב, מנסה לדגום את הגבול של הרוכב מאחוריו. מסיימים הקפה, המדריך מסמן ביד, והרוכב זז ימינה ונותן ל-4 האחרים לעקוף. עכשיו הוא הופך להיות אחרון בטור. הקפה נוספת ועוד אחת וכן הלאה. חוזרים לפיטס ושוב דגשים והסברים.

במקצה השלישי עוברים לחניך מוביל מדריך, וכל השאר אחריהם. המדריך מצלם את הרכיבה באמצעות מצלמה, וכשחוזרים לפיטס מנתחים את הרכיבה של החניך. זו שיטה יעילה ביותר, שכן אפשר להמחיש הלכה למעשה את ההבדלים ברמות הרכיבה בין הרוכבים השונים, ולתקן באופן ויזואלי.

יוצאים להפסקת צהריים עם ארוחה מפנקת (למי שמסוגל לאכול מרוב התרגשות), ובמקצה הרביעי כל התהליך חוזר על עצמו, ושוב עוברים על הווידאו שצולם במהלכו. ואז מגיע המקצה החמישי, ושם, למרות שהוא מתנהל באותו האופן, המדריך מרשה לעצמו לפתוח מבערים ולמשוך איתו את אלה שרוצים להגביר עוד יותר את הקצב.

הקטע המטורף מבחינתנו הוא שבמהלך כל המקצים האלה אנחנו נעקפים כאילו היינו קונוסים על-ידי רוכבי העלית שמשתתפים בקורס ה-Masters על-גבי פניגאלה V4S, קורס שבו המדריכים הם אלופי עולם, כשמדי פעם מגיע רוכב אורח מיוחד לשמש כמדריך, למשל טרוי בייליס או קייסי סטונר.

גם כאשר אני כותב שורות אלו, צליל הפניגאלה עדיין באוזניי ואני תחת החוויה של ביצוע הפניות והאצת הפניגאלה ל-240 קמ"ש על הישורת. החום, החליפה הלוחצת, הכל נשכח, ונשאר רק חיוך ענק. עד הפעם הבאה.

האופנועים עליהם אנחנו רוכבים – דוקאטי פניאגלה 959 אדומים בוהקים (המדריכים רוכבים על אופנועים לבנים) – עומדים מצוחצחים ונקיים בפיטס: 6 שורות של 6 אופנועים, כשלידנו 2 שורות נוספות של V4S המשמשים את קורס ה-Masters. הצמיגים חדשים, ועד סוף היום הם יהיו אכולים וגמורים לחלוטין. בין האופנועים מתרוצצים מכונאים מדוגמים שמדי פעם לוקחים כלי כזה או אחר לתדלוק או פעולות תחזוקה אחרות. בסוף היום הראשון, למשל, הוחלפו כל הצמיגים בכל האופנועים. חשוב מאוד לציין שהאופנועים מגיעים למסלול בתצורתם המקורית – סטוק – כלומר מה שאתם קונים בחנות זה מה שיש פה עכשיו. צמיגים, מערכת פליטה, הגדרות מנוע ומערכות בקרה – הכל סטוק.

מסלול מיזאנו – מסלול MotoGP, אחד מהמסלולים המהנים ביותר באירופה – לא מהיר כמו מוג'לו, אבל גם לא מפחיד כמוהו. הוא יחסית שטוח, ללא שינויי גובה משמעותיים, והוא כולל 16 פניות – יותר ימניות מאשר שמאליות, אבל כל פנייה מהווה עונג צרוף. המסלול טכני, אבל לא יותר מדי, ועם מספיק ישורות בין הקטעים הטכניים כדי לאפשר לרוכב לאסוף את עצמו מחדש ולהתארגן לקראת רצף הפניות הבא.

להשתתפות בקורס כזה דרושות כמה הכנות חשובות:

• הכנות גופניות הכוללות תרגילי כושר – חשוב ביותר גם למי שחושב שהוא יכול לעשות הכל, שכן המאמץ הגופני גבוה מאוד ואנחנו רוצים להיות בשיא היכולת הגופנית שלנו.
• הכנות לנסיעה הכוללות הזמנת טיסות, רכב ומלון – ניתן לטוס למילאנו או רומא (רחוקות למדי, דורשות נהיגה של 6-5 שעות), ונציה (מרחק של כ-3.5 שעות נסיעה), או לבולוניה (הקרובה ביותר והנמצאת במרחק של כשעה וחצי נסיעה ממיזאנו). רכב בסיסי ודלק עולה כמה מאות שקלים בודדים, וניתן לחלוק את ההוצאות עם עוד 2-3 חברים כך שהעלות זניחה. טיסה עולה כ-400-200 דולר – תלוי בחברת התעופה וביעד. מלונות עולים כ-120-100 יורו ללילה, וגם כאן מומלץ לחלוק חדר עם עוד שותף כך שהעלות לא גבוהה.
• הרשמה לקורס הרלוונטי שנעשית מראש – אחרת פשוט לא תמצאו מקום מפני ההרשמה נסגרת מהר. קורס עולה בין כמה מאות יורו לבערך 1,000 יורו – תלוי בקורס (מחירון מלא באתר DRE). רוכבים החברים במועדון רוכבי דוקאטי בישראל יכולים לקבל עד 20% הנחה במידה והם נרשמים מוקדם לקורסים.
• ציוד לנסיעה כולל ביגוד וציוד רכיבה – מומלץ לשכור ציוד במקום בתמורה לעוד כ-200 יורו – ציוד פרימיום כולל חליפות D-Air של דיינזה, כפפות ומגפיים, וקסדות של אראי). אם מתכננים נכון, אפשר לטוס עם טרולי הכולל כמה ביגוד אישי וכלי רחצה. לקורס אנחנו מגיעים עם שקית ניילון קטנה הכוללת רק אנדרסוט.
• ביטוח נסיעות לחו"ל הכולל ספורט אתגרי – חובה! רצוי גם להוסיף ביטול השתתפות עצמית במקרה של נזק לרכב השכור. הנזק לאופנוע, במידה ויהיה, מכוסה על ידי ביטוח הקורס, כל עוד לא עוברים על קוד ההתנהגות במסלול.

בסך הכל העלות להשתתפות בקורס כזה לקבוצה של 4 רוכבים ולתקופה של 4 ימים תעמוד על בין 6,000 ל-7,000 ש"ח לכל ההוצאות. אם מחשבים נכון ומוכנים להתפשר על איכות המלון, העלות יכולה לרדת לאזור ה-5,500 ש"ח. לא זול, אבל שווה כל שקל.

אחד המשתתפים איתנו בקורס, אורי גל, סיכם יפה את מכלול התחושות:

"אנחנו חמישה חברים שמגיעים ממדינה קטנה שבה הספורט המוטורי נולד לפני רבע שעה, מי אני ומה אני ביחס לגרזנים שמימין ומשמאל? המדריך שלך – אלוף אירופאי – מסתכל עליך עם חיוך קטן, ואתה מרגיש מחויב לא לפשל, לא להתבלבל  – לתת את המרב.

כמי שמתעורר מחלום אתה שם לב לפתע שאתה ממוקם בתוך ים פניגאלות שעומדות כמו חיילים ורוכנות קדימה משחררות לטרף. מימין ומשמאל רוכבים, ואתה מבין שהרעש שאתה שומע מגיע משתי בוכנות בצורות L שדופקות לך מתחת למושב. הקלאץ' לחוץ, הדגל מונף ואתה משגר את כל הסוסים בבת אחת ומשחרר את כל האטרף שהיה אגור בך.

מפנייה לפנייה אתה שם לב שהאספלט מתקרב אלייך יותר ויותר, הכול הופך פתאום לכל-כך פשוט, נעים, זורם, מהיר, וגם מדהים. הפחד נמוג בשנייה, אתה משחרר צעקה בתוך הקסדה תוך כדי סחיטה של המצערת עד הסוף – וזו חוויה אדירה. אתה מבין שהפנייה הנוכחית בה אתה נמצא עמוק עם הברך על האספלט בכלל לא רלוונטית והראש שלך עסוק כבר בפנייה הבאה.

מי שמחפש לימוד או קורס אישי לשיפור הרכיבה ימצא מקומות טובים יותר – גם בארץ, אבל את מכלול התחושות של מסלול מיזאנו בשילוב פניגאלות ומדרכים מחוד החנית – אני לא חושב שאפשר לקבל במקום אחר.

האם נהניתי? בואו נגיד ככה: אני חושב שאנשים נורמטיביים לא נוחתים בנתב"ג בשעה 11:00 אחרי לילה בלי שינה, וכבר בשעה 13:00 מוצאים עצמם בכבישי ירושלים משחררים סוסים. זר לא יבין זאת".

כל רוכב שמגדיר את עצמו כרוכב כביש ספורטיבי חייב לעצמו לטעום את טעם המסלול, ואין מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר במסלול כזה, עם אופנועים כאלה, ותחת הידיים של רוכבי-על כאלה.