דף הבית / טיולים / התמונה, איפה לעזאזל התמונה הזו
800

התמונה, איפה לעזאזל התמונה הזו

כבר שבוע שאני מחפשת באובססיביות את התמונה ההיא של סבתא שושנה, זו שצולמה אי-שם בליטא בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת

אני צריכה את התמונה הזו איתי בשביל המעגל שייסגר כשניכנס עם אש המכבייה לאותו אצטדיון בברלין – אולי שם ייסגר גם המעגל האישי שלילא, לא התבלבלתי. אני יודעת שזה אתר אופנוענים. זה שכותבים בו על מכונות ועל רוח. ובכל זאת, התמונה הזו לא יוצאת לי מהראש. אף פעם לא ראיתי אותה ממש, אבל נשבעו לי שהיא קיימת, למרות שכרגע היא בגדר נעדרת ועוד לא צצה עדיין בשום מקום. אני ממש יכולה לדמיין אותה. מודפסת בשחור לבן, דהויה. שוליה רפוטים ומוכתמים בידיים שאחזו בה במהלך השנים, בלי לדעת שיעברו מעל 80 שנה והתמונה הזו תהפוך להיות הסמל של המסע האישי שלי, במסע לאומי שמשלב בתוכו חתיכת היסטוריה של אופנוענות וחתיכת היסטוריה של מדינה.

אני מדמיינת את שורת האופנועים עומדים זה לצד זה. עליהם יושבים 11 רוכבים, משקפי האבק שלהם מורמים למצח ופניהם חרוצות משמש וגשם שהכו בהם במסעם, ובצד, מעט ביישנית, בשמלה של עלמה צעירה, עומדת מי שיום אחד תהיה סבתא שושנה שלי,  ליד אותם רוכבים ששמם רכב לפניהם והם היו הסמל של היהודים החדשים, אלו החלוצים, הצברים מהארץ המובטחת והרחוקה.

אני רק יכולה לדמיין מה היתה המשמעות של הרגע הזה, בו סבתא שלי הצטלמה עם אותם אופנוענים שהגיעו מארץ הקודש ועברו מדינה-מדינה, קהילה-קהילה, ומה הייתה המשמעות של כל זה בהחלטה שלה לעשות את המסע הזה שקבע את גורלה כעולה חדשה בישראל, הרחק מזוועות השואה.

התמונה מהמסע המקורי לברלין לפני יותר מ-80 שנה
תמונה מהמסע המקורי לברלין לפני יותר מ-80 שנה (ה-תמונה טרם נמצאה); התמונה באדיבות ארכיון מכבי ע"ש יוסף יקותיאלי

80 שנה אחר כך

כן, אני עדיין זוכרת שזה אתר אופנוענים, אבל מה לעשות שבעוד זמן קצר אני אמורה לעלות על מטוס שיקח אותי, ביחד עם עוד חבורה מגוונת של רוכבים שאופנוענות היא בנפשם, למסע הוקרה לאותם 11 חלוצים, מוטוציקליסטים כפי שכונו אז, שיצאו בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת מפלסטינה שתחת המנדט, במסע מרגש בין קהילות היהודים באירופה. עוברים, מכריזים, מודיעים, מספרים על קיומה של המכבייה הראשונה – האולימפיאדה של היהודים – שתתקיים בארץ ישראל תחת הנציב העליון הסקוטי שנתן את ברכתו, בשנת 1932. אבל זה לא רק מסע הוקרה, קבוצת הרוכבים הישראלים מקבלת את אש המכבייה כ-80 שנה מאוחר יותר ויוצאת לאצטדיון האולימפי בברלין. אותו אצטדיון ידוע לשמצה בו לא הורשו היהודים להשתתף במשחקים האולימפיים ב-1936. אל האצטדיון הזה יכניסו הרוכבים ברעם מנועים ישראלים את הלפיד האולימפי לטקס הפתיחה.

כשלושה שבועות אמור להימשך המסע בו יעברו הרוכבים של היום בעיקר מסלולם של המוטוציקליסטים של ימים אחרים, אבל הרוח שתלווה את המסע הרכוב הזה אחת היא, כאילו לא עברו מעל 80 שנה. במסע המקורי הרוכבים יצאו רכובים היישר מישראל דרך המדבר לאירופה. מנסיבות ידועות את המדבר מחליפה אוניית משא שמובילה את האופנועים לעבר אירופה של היום במסע אל אירופה של פעם. בעוד שעות ספורות יחברו אל האופנועים רוכביהם ויצאו, כשהאש, אותה קיבלו לפני מספר ימים בטקס מרגש בכפר המכביה, נישאת על האופנועים ובוערת דרך המסע כולו.

האופנוע שיסחב את הלפיד הבוער כל הדרך לברלין (צילום: אורן יצחק)
האופנוע שיסחב את הלפיד הבוער כל הדרך לברלין (צילום: אורן יצחק)

מסע, תשוקה

והנה, מסע שהתחיל מתשוקה מובנית לצאת לטיול אופנועים מרתק באירופה, לאט לאט משך אותי לתוכו, עורר בי זיכרונות שלא ידעתי שיש בי. לקח את התשוקה שלי לרכוב והפך אותה לתשוקה לגלות. לגלות יותר על עצמי, על משפחתי, על רוח האדם אז ורוח האדם היום, ולעשות את כל זה בחברתו של אופנוע כבן לוויה.

זה לא עוד טיול, זו לא משימה. זה משהו מעבר. לאט לאט גיליתי שהאש שבוערת בלפיד הרכוב שלנו הציתה להבה גם בלב. פתאום האופנוע, הציוד, מגפי הרכיבה, חליפת הגשם, כל אלה הפכו להיות משניים. יותר משאני צריכה למסע הזה קסדה ומעיל וכפפות אני צריכה את התמונה הזו של סבתא שושנה עומדת לצד אותם מוטוציקליסטים אמיצים ופורצי דרך. על התמונה מאחור רשום בדיו ישנה 'מסע מארץ ישראל 1932'. אני צריכה את התמונה הזו איתי בשביל המעגל שייסגר כשניכנס עם אש המכבייה לאותו אצטדיון בברלין – אולי שם ייסגר גם המעגל האישי שלי. מעגל שהחל כשסבתא שלי עזבה את משפחתה וביתה ביבשת הישנה ובכך הפכה אותי לישראלית. ישראלית שזוכה עכשיו להשתתף במסע שכולו הוקרה לאופנוענות, לישראליות ולרוח שמחברת את הכל.

הטריילר לסרט המלא שיופק במסע

אודות הילה פנלון

הילה פנלון
אמא לשני ילדים (בן ובת) ולשני אופנועים (כביש ושטח), חולקת את זמנה בין רכיבת הכביש ורכיבת השטח, ביחד עם שני ילדיה. כשהיא לא ברכיבה היא קוראת, כותבת ומדברת על אופנועים.

עשוי לעניין אותך

web-IMG_0002

נוסטלגיה: קוואסאקי KLX650C – הרגוע

בשנות ה-90 הציעו בקוואסאקי שתי גרסאות שונות בעליל של ה-KLX650 - האחד, R, היה דוגמן קרבי לשטח והשני, ה-C, היה בגרסה דו-שימושית רגועה יותר, שעליה נתמקד הפעם

Single Sign On provided by vBSSO
דילוג לתוכן