טיול נבואי קוסמי עליז – מטאורים עם מועדון טריומף

צילום: שמוליק פאוסט

בדרך כלל אני כבד ואוהב להיות בבית, אבל כשהציעו לי להצטרף לטיול מועדון טריומף לצפייה במטאורים במכתש רמון – לא היססתי לרגע. גם כי הטיול הקודם בעקבות הלוחמים הדרוזים היה מעולה, וגם כי כל השבוע עליתי כל ערב לגג ולא ראיתי מטאור אחד, אז הנה ההזדמנות. תוסיפו לזה את האפשרות לבחור אופנוע של טריומף, וכל העייפות של השבוע נעלמה – אני והסקרמבלר 400XC יוצאים להרפתקה לילית. אולי לא הכלי האידאלי לרכיבה ארוכה כל כך, אבל אני אוהב את סדרת ה־400 של טריומף והייתי סקרן לגבי הסקרמבלר החדש.

אנחנו נפגשים באולם התצוגה המרשים של טריומף ברחוב המלאכה בתל־אביב בשמונה בערב. אני מקבל את הסקרמבלר הצהוב היפהפה, ונכנס לאולם שכבר מלא ברוכבות ורוכבים. במקום מוגש כיבוד – מאפים מלוחים ומתוקים, כריכים, ושתיה חמה וקרה. כולם מתדלקים לקראת הנסיעה, מתמנגלים, ושוטפים את העיניים באופנועים – תגידו מה שתגידו על טריומף, לא תוכלו להכחיש שיש להם כמה דגמים יפים להפליא. לקראת תשע אנחנו מוזמנים לתדריך יציאה מאלון אלקיים, המארגן הרשמי של הטיול. זה אינו טיול רגיל והדרך עצמה אינה העיקר אלא הפעילות שמחכה בסופה, כך שהתדריך היה קצר ופשוט: ניסע בשתי קבוצות, לכל קבוצה יש מוביל ומאסף, עצירה בבית קמה שם יצטרפו רוכבים מהדרום, והמשך למכתש רמון. כולם מקבלים צמיד זיהוי ובאף עם הדפס 'אוספים אבק כוכבים – מסע מטאורים מכתש רמון 2026' עם לוגו של טריומף. מזכרת חמודה ואביזר שימושי לרכיבה הלילית.

יוצאים לדרך. עשרות רבות של כלים מתגלגלים מאולם התצוגה לאיילון דרום. אני רוכב בקבוצה השנייה שמהר מאוד מצטמצמת לשניים – אני והמוביל. אז כדי לחוות קצת מחוויית הרכיבה המשותפת אני פותח מעט גז, עד כמה שהמנוע הקטן, ובעיקר התנועה הצפופה, מאפשרים – ורודף אחרי מאספי הקבוצה הראשונה. העומס בכבישים גבוה, עבודות בכביש ואף חסימה משטרתית, ובסוף, מעט לפני עשר בלילה, מגיעים למחלף בית קמה. בתחנת הדלק אין דלק אבל זו הזדמנות טובה להכיר עוד משתתפים. כאן גם גיליתי שהטיול פתוח לכלל הרוכבים, הם לא סנובים במועדון טריומף.

לאחר כחצי שעה יוצאים שוב לדרך – שיירת אופנועים ארוכה ומרשימה. אופנועי ספורט, אדוונצ'רים, קרוזרים וקלאסיים, מכל היצרנים אבל העיקר של טריומף. בבודדים ובזוגות, עם אופנוע מקורי או מקוסטם ומעוטר בפנסים ודגלים. מי עם תיק גב קטן ומי עמוסים לעייפה בציוד קמפינג לזוג. התנועה עדיין כבדה אך הפעם אני רוכב יחד עם השיירה, אם כי ככל שהדרך נמשכת אני עובר לרכוב יותר ויותר בסופה. הרכיבה מתארכת, ואפילו מתחיל להיות קריר לפעמים. ככל שמדרימים הכביש נהיה יותר חשוך וצר, כשהחלק האחרון של הטיול לא פשוט בכלל – נסיעה בחשכה מוחלטת בכביש חד־נתיבי מפותל. העייפות מהרכיבה, מהשעה, מהתנאים וממזג האוויר מתחילה לתת את אותותיה. ואז, לאחר כשלוש שעות וחצי של רכיבה, מגיעים למצפה רמון. את הירידה המפותלת למכתש אני עושה בזהירות, וקילומטר או שניים לאחריה המרשלים מנחים את הרוכבים לרדת לשביל עפר בצד הדרך – הגענו!

אנחנו מחנים את האופנועים ברחבה לצד השביל ומגיעים לאירוע עצמו. שלושה טלסקופים ענקיים מוצבים ליד נגרר קטן, מאחוריו שולחן עם עוגות ועוגיות, ובהמשך מדורה קטנה, עליה כבר שפותים כמה קומקומים. מסביב למדורה פרוסים מזרונים, ומסביבם כיסאות. אני מתיישב על אחד הכיסאות (בטוח שיישבר לי הגב אם אשב על מזרן) ומסתכל לשמיים. בכל דקה–שתיים מישהו קופץ בהתלהבות "מטאור!", אך לא תמיד הם מגיעים מהכיוון שאליו אני מסתכל אז לא את כולם אני רואה. גם האופנועים שממשיכים להגיע והרוכבים שמתארגנים לאור פנסי ראש מסנוורים, מפריעים לצפייה.ואז מתרחשים שני דברים. הראשון, אני מבין שהמזרנים לא נועדו לישיבה אלא לשכיבה, והשני, אור המדריך מציג את עצמו ומתחיל את הערב. השכיבה על המזרון גם מפנקת לאחר רכיבה ארוכה, אבל בעיקר מאפשרת לצפות בשמיים במלוא הדרם – וכמה הוד והדר היה באותו לילה.

אור מבקש מכולם לכבות פנסים, ואני מתחיל להבחין בשמיים חסרי הירח גם במטאורים המעטים (זה לא היה מטר, מקסימום זרזיף), אבל בעיקר בשביל החלב שנגלה במלוא הדרו. בעזרת סמן לייזר המדריך מראה לנו את כוכב הצפון, הקסיופאה, אנדרומדה (קבוצת הכוכבים והגלקסיה), ומסביר לכולם על הגלקסיה והתנועה שלה יחסית לגרגר הקטן שאנו קוראים לו כדור הארץ. הוא מסביר על ההבדל בין שמשות, כוכבי לכת וירחים, ומנסה להפשיט את המרחקים והזמנים האדירים של היקום עבורנו. ההרצאה מרתקת, ומתבצעת תוך כדי שאור עונה בסבלנות לשאלות ובמקביל מוזג תה וקפה מהמדורה. לאחר מכן אנחנו עוברים בין הטלסקופים ומתצפתים על גרמי השמיים. בטלסקופ אחד המכוון לשבתאי, אנו רואים אותו ואת טבעותיו במלוא הדרם. מפתיע כמה התמונה הקטנה אך החיה והברורה של כוכב הלכת המרוחק כמעט מיליארד וחצי קילומטרים, מרגשת את האופנוענים הקשוחים – ואני ביניהם (מתרגש, לא קשוח).

כשהפעילות מסתיימת הרוכבים מתחילים להתפזר. חלק לנסיעה חזרה, חלק לאוהלים שהקימו מסביב, וחלק נשארים לנמנם על המזרנים. שקלתי גם אני להישאר אבל החלטתי לצאת לדרך חזרה. בערך בשתיים וחצי בלילה אני מתחיל לרכוב צפונה. הדרך זהה להלוך רק הפוך: מתחילים מהכביש המפותל למצפה, ממשיכים בכביש החשוך עד לאזור שדה בוקר, ואז עוד נסיעה ארוכה עד לביתי במרכז. הפעם דאגתי ללבוש מעיל רוח דק מתחת למעיל הרכיבה. לאורך כל הדרך עוקפים אותי אופנועים גדולים ומהירים ממני, כולם מנפנפים לשלום. בכל עצירה לתדלוק ורענון אני פוגש עוד ממשתתפי הטיול. זוג צעיר על הונדה CB500X, אב ובתו על טייגר 1200, זוג חברים על צמד טריידנטים, וגבר מזדקן על ספיד 400 – כמעט תמונת מראה שלי. כולם עוד מלאים בהתלהבות עם עיניים נוצצות ככוכבים (טוב זה דימוי מתבקש). בחמש וחצי בבוקר אני מגיע הביתה עייף, אבל ללא חרטה על ההחלטה להצטרף לטיול הייחודי.

זה לא היה טיול מועדון טיפוסי. גם כי היה פתוח לכלל הרוכבים, גם כי רוב הטיול – ובעיקר הנסיעה עצמה – היה בסגנון חופשי. אבל הארגון של הצפייה במטאורים (וגם של נקודת הכינוס) היה מעולה. החוויה הייתה שווה את הנסיעה הארוכה, וההתבוננות בשמים זרועי כוכבים, בתנאים טובים (גם מבחינת ראות בשמיים וגם של המזרנים) ובליווי מדריך – הייתה חוויה שלא תישכח. מועדון טריומף מראה שוב את הערך המוסף שהוא נותן לרוכבים. ואפילו שלא היו המון מטאורים – היה זה ערב נבואי קוסמי עליז.