חוצים את אירופה בשטח – חלק ד'

כתבו: רועי ועידו קניון

רועי ועידו קניון, בני 27 ו-29 ממושב בני עטרות, חיים ונושמים את העולם המוטורי ואת השטח מגיל אפס. ג'יפים וטרקטורונים תמיד היו אצלם בבית, וב-10 השנים האחרונות גם אופנועי אנדורו שאיתם הם מטיילים בארץ – לפעמים טיולים ארוכים של ימים, כולל חוצה ישראל. רועי ועידן מטיילים בימים אלו באירופה וחוצים אותה על-גבי צמד אופנועי אדוונצ'ר גדולים, כשהם רוכבים בשטח במסלול ה-TET – Trans Euro Trail. אנחנו נלווה את המסע הזה, וצמד האחים ידאגו לשלוח לנו עדכונים שוטפים.

 *     *     *     *     *

אחרי החוויה ביער בבוסניה, יום המחרת הביא גשם שהחל עוד בלילה ונמשך לאורך כל היום. התאמנו את הציוד והאופנועים לקראת הגשם ועלינו על הכביש לשעה וחצי רכיבה עד הגבול לקרואטיה. לעבור בין מדינות זה תמיד מרשים, אך המעבר מבוסניה לקרואטיה לווה בשינוי המשמעותי ביותר בנוף – מרגש יותר אפילו מהמעבר בין אלבניה למונטנגרו.

אנחנו מלווים בתחושה שעוברים מעולם מבולגן וכפרי למקום מאורגן ועירוני. חציית הגבול מובילה מיד אל העיר Knin, מאחד הכפרים השוממים אל עיר מערבית ומטופחת. מהבורקס שמצאנו לפני הגבול אל בתי הקפה שאחרי הגבול. ובנוסף לכל זה, גם מזג האוויר השתנה. עדיין היו עננים, אבל הגשם פסק והשמש הגיעה מדי פעם לסמן לנו להחזיר את הצמיגים אל האדמה.

מפאתי העיר קנין יוצא צפונה שביל, וכבר ממבט במפה רואים שהשביל יותר ישר וזורם, בלי הרבה פניות, השאלה היא מה התוואי ומה רמת הקושי. לשמחתנו גילינו שבילים פתוחים ורחבים, עם טווח ראייה מספק כדי לתת לאופנועים ולנו את מה שהם עושים הכי טוב – להפוך דלק ואוויר לכוח ומהירות שמגהצים כל בור, אבן ומכשול בדרך. הבולמים מכוונים למשקל הגבוה ביותר בגלל כל הציוד, הגלגל הקדמי מנתר מעל המכשולים והאחורי דואג להישאר צמוד לקרקע. השביל נכנס ליערות קטנים ששם חזרו המכשולים הטכניים בעצימות בינונית – סלעים בפנייה וסינגל קצר. הילוך שני ועמידה נכונה עושים את העבודה מצוין.

התמקמנו בערב בקמפינג בחצר של תושב מקומי, משום שבקרואטיה וגם בסלובניה שאחריה אסור לישון בטבע. בחצר הזו פגשנו לראשונה רוכבים שגם הם עושים את ה-TET. כולם גרמנים, אבל כל אחד עם אופנוע אחר – טנרה, GS ADV וה-790 אדוונצ'ר של ק.ט.מ. זה מה שיפה ב-TET – אפשר לעבור בו עם כמעט כל אופנוע אדוונצ'ר. רק צריך לבחור מראש איפה אתה 'נלחם' ואיזה מקטע אתה לא עושה. אבל המשותף לכל הרוכבים הוא שכולם עושים חופשה קצרה של שבוע-שבועיים ולא מסע ארוך. הם הופתעו מאוד לשמוע שאנחנו מישראל מפני שלא רואים ישראלים בשביל הזה, ועוד על אופנועים ובמסע ארוך שכזה. כשאנחנו מספרים להם כמה עולה אופנוע בישראל לעומת מדינות אירופה, הם בכלל מאבדים את הדעת. למען האמת גם אנחנו.

היום שלמחרת המשיך באותו קצב, כלומר הרבה יותר מהיר ממה שהיינו רגילים, בזכות תוואי הדרך. כל הדרך הייתה בשטח, ועד הצהריים רכבנו 160 ק"מ, כולל עצירות לאוכל ודלק. עד עכשיו בימים של שטח בלבד עשינו כ-200 ק"מ ליום שלם בממוצע, כך שזהו קצב מהיר מאוד. לקראת הערב ולפני הירידה לקו החוף, השביל נכנס ליערות עם שבילים מהירים. העצים מטילים צל נעים, האדמה לחה והאחיזה מצוינת. לאחר מכן השביל נכנס לסינגל שהיה בוצי מאוד וזרוע בבורות מהגשם של הימים האחרונים. בין העצים פגשנו את הגרמנים מהקמפינג שנתקעו והזדקקו לעזרה לחלץ את ה-GS הגדול מהתנאים המורכבים. כשסיימנו לחלץ ולסובב את האופנועים שלהם, כולם הסכימו שזו לא השעה ולא המקום להיכנס למלחמות מיותרות. הסתובבנו ומצאנו דרך אחרת שתיקח אותנו אל מחוץ ליער. בסוף היום הגענו לקו החוף בצד המערבי של המדינה, ולמחרת כבר עשינו את הדרך אל הגבול הסלובני.

סלובניה

בדיעבד, מעבר הגבול לסלובניה, הוא מעבר הגבול האחרון שנעבור בו תחת ביקורת קפדנית, משום שמכאן נכנסים לאיחוד האירופי. לכן, כאן התעכבו על בדיקת תעודת החיסון ונאלצו לקבל אותה ולהאמין לנו למרות שהיא לא של האיחוד האירופי. סלובניה מבחינתנו היא ירוק בעיניים. לא היה שביל אחד שבו לא היינו מוקפים בצמחים. הכל מתוקתק ומסודר, הכל במקום. עוברים בין כפרים שלכל אחד יש את הגינה שלו, הפרות שלו והשטח עם הטרקטור מאחור.

השביל ביום הראשון לקח אותנו לאורך כבישים מפותלים ובתוך יערות. הדרך ביערות הייתה שונה מהיערות הקודמים שהיינו בהם – כאן יש שביל לבן, חלקו בתוך היער, ומהירות הרכיבה גבוהה. לאנשים שמורגלים לרכוב בסינגלים עם אופנועי אנדורו, ההרגשה היא דומה עם הבהמות הגדולות במהירות גבוהה בשבילים האלו.

גם סלובניה הכריחה אותנו לישון בקמפינג מוסדר ולא איפה שבא לנו, משום שיש המון אכיפה בנושא וקנסות גדולים. אבל הנחמה היא שמתחמי הקמפינג מעולים, ומצאנו קמפינג קרוב ליד אגם. לא מזמן הוספנו לציוד שלנו גם חכה לדוג דגים ורצינו לנסות לדוג באגם, עד שביקשו מאיתנו 30 אירו רק בשביל לזרוק את החכה למים. למה? ככה זה בסלובניה. ויתרנו על הנושא לאותו ערב ואמרנו שננסה בהמשך.

אחוז הכביש הסלול בדרכנו עלה משמעותית בסלובניה – דבר שלא היינו רגילים אליו. השביל נכנס ויוצא מהיער אל כבישים מפותלים. לקראת סוף היום השני מצאנו את עצמנו במעלה הר, והשביל נכנס לתוך סינגל בעלייה מלאה צמחיה סבוכה. הזמן דוחק וקבענו באתר קמפינג עם אור וטליה, חברים של עידו שמטיילים באירופה כבר תקופה עם הג'יפ הישראלי שלהם. החלטנו להיכנס לסינגל עם האופנועים העמוסים, מאחר והאופציה השנייה הייתה להקיף את ההר.

הסינגל נמשך על טרסה בגובה שלושה מטרים, ובמקטעים קצרים בהם נאלצנו לעמוד ולהוריד רגליים לקרקע כדי לזחול מעבר למכשולים מורכבים. כשאופנוע בממדים כאלה ובעומס מלא מתחיל תנועה לכיוון מסוים, קשה לעצור אותו. אם מכשול כלשהו ייקח אותנו לכיוון הירידה, זה נגמר. הייתה לנו גם נפילה אחת במקטע הזה, אבל במהירות איטית ולכיוון העלייה. כשסיימנו את הסינגל מחויכים, עלינו לכנסייה ישנה לתצפית נהדרת וירדנו למטה לקמפינג לפגוש את אור וטליה.

כבר כמעט חודש שלא דיברנו עברית עם מישהו לידנו מאז שגיא עזב אותנו ביוון. תפסנו פינה והפכנו אותה לישראלית עם ג'יפ ושני אופנועים ישראליים. לאחר שיתוף החוויות גם עם אור וטליה, אין ספק שיציאה עם כלי רכב שלך מהארץ לטיול של מעל שבועיים באירופה זו אופציה מעולה, לא מסובכת, והמחיר מתקזז עם המחיר שתשלם באירופה על השכרה. אנחנו בטוח נעשה זאת שוב בעתיד.

היום השלישי בסלובניה היה קצר, ומהר למדי הגענו לעיירה טולמין שקרובה לגבול עם איטליה בזכות קטעי יער מהירים וקטעי כביש. בטולמין הגשם חזר ועוצמה, ומיד חיפשנו אחר מסתור יבש. את השבת קיבלנו במתחם קמפינג, בסמוך לנחל עם חכה ובירה ביד. לא עבר הרבה זמן עד שעידו תפס לנו דג פורל גדול. ניקינו את הדג היטב ועלינו לבשל אותו על הגריל שיש במקום. ארוחת שישי הכי טובה שאפשר לבקש.

כך גם סיימנו את המסע בסלובניה – המקטע הטכני לא היה אתגר גדול, ומורגש מאוד שהאופי של השבילים השתנה. למחרת בבוקר עברנו לאיטליה, עליה נספר בחלק הבא.

• חוצים את אירופה בשטח – חלק א'
• חוצים את אירופה בשטח – חלק ב'
• חוצים את אירופה בשטח – חלק ג'