ראיון: דני פדרוסה

ראיינה: תמי גורלי

לא פשוט להיות דני פדרוסה. אלוף עולם, אבל אף פעם לא בקטגורייה הבכירה, היה קרוב כל כך הרבה פעמים, אבל עקב פציעות וחוסר מזל סיים פעם אחר פעם שני, שלישי או אפילו רביעי באליפות. הרוכב קטן המידות שבר כל חלק אפשרי בגופו, לא פעם בגלל מידותיו הקומפקטיות. בתום המרוץ הראשון של עונת 2015 הספרדי הודיע שהוא נאלץ לקחת הפסקה בכדי לעבור ניתוח שאמור לעזור עם הכאבים העזים מהם סבל והסתיר תקופה ארוכה עקב 'ארם פאמפ'. במרוץ בארגון שבספרד הזכיר שוב המטאדור מה הוא שווה. בראיון שנערך עימו לפני קרב האדירים עם ולנטינו רוסי, סיפר פדרוסה בכנות מה עובר עליו.

מה שלום היד?

יותר טוב.

ואיך הראש?

גם, הראש והגוף הולכים ביחד.

אמרת פעם ואני מצטטת "האופנוע עשויה מחתיכות, אך לעתים זה מרגיש כאילו יש בה חיים", אנא פרט והסבר (בראיון ההתייחסות אל האופנוע היא כאל נקבה, כמו בספרדית, כמו שכל הרוכבים מתייחסים לכלי המוטורי שלהם)

הציטוט הזה לקוח מניסיון חיים מאחר ואני רוכב על אותה האופנוע כבר יותר משנה. אמנם לא בדיוק אותה האופנוע, אבל דומה, ולפעמים האופנוע עושה מה שאתה רוצה ולפעמים היא פשוט לא מאפשרת זאת ובועטת בך מעליה כאילו שהיא כועסת. לפעמים זה כאילו שפשוט עובר עליה יום לא טוב.

לפעמים זה כאילו אנחנו מנהלים שיחה. אני לא באמת מדבר, אבל זה מרגיש ככה ושיש בה חיים. אתה מרגיש אותה בפנים, וכשאתה מצליח להתחבר אליה ולתקשר איתה, מאותו הרגע בדרך כלל אתם לא ניתנים לעצירה.

אתה סולח לה כשהיא זורקת אותך מעליה?

לפעמים. מדי פעם אני ממש כועס על התרחשות או משהו אחר ואז משהו קורה אז אני מתעצבן עוד יותר, אבל בסופו של דבר זה כמו פרש וסוס. ככל שאתה מרגיש טוב יותר אתה בעצם טוב יותר והיא שמחה. אני יודע שזה נשמע מוזר כי זו מכונה, אבל זה ממש כמו מערכת יחסים.

יש ימים שאתה פשוט לא רוצה לראות אותה?

היו כמה ימים כאלו, אבל כמו בכל מערכת יחסים יש געגוע, וכמו אצל כל בני זוג גם אנחנו חווים עליות ומורדות.

העונה חשבת אפילו להתגרש?

אה לא. אני הייתי בכושר לא טוב, אני לא יכולתי לדחוף חזק כמו שרציתי בכדי לתקן את זה ובשביל למצוא פתרונות כי לא יכולתי לתפקד כמו שרציתי על האופנוע.

אתה חושב שהאגרסיביות של המנוע של ההונדה זה מה שהחמיר את בעיית הארם פאמפ שלך?

לדעתי זה כתוצאה הסגנון הרכיבה הנוכחי של הרוכבים. הבלמים טובים יותר, הצמיגים טובים יותר, וכל הטכנולגייה מתקדמת, אך גוף האדם נשאר אותו הדבר. אפשר להמשיך לדחוף עוד לקצה את טכניקת האימונים, אבל הגוף ויכולת ההבראה שלו לא משתנים ובעיות כאלו ודומות אנחנו רואים יותר ויותר. מאז הניתוח האחרון שלי עשיתי הרבה מחקר בנושא ונחשפתי לטכנולוגיות חדשות שיאפשרו לי לשמור על כשירות וישפרו את העמידות בפני בעיות גופניות שעלולות לקרות.

אם היית מתאמן על אופנועי שטח באופן קבוע כמו רבים מהרוכבים, זה היה עוזר?

לא, אבל אני ממשיך בשקט עם הניסויים שלי כי זה מבוסס על הניסיון האישי שלי. ידעתי מראש שקיימת טכנולוגיה מתקדמת יותר, אבל כעת אני גם משלב את זה עם אימון גופני מותאם ואני בוחן דברים שונים שיוכלו לעזור לי לשמור על תפקוד גבוה על האופנוע. לא הכל ברור בינתיים, אבל ללא ספק שחלק ממה שאני עושה עוזר ונראה כיצד זה יתפתח עם הזמן. בשלב זה אני מעדיף לא לפרט יותר כי שום דבר לא בטוח מאחר והכל מבוסס על הנסיון האישי שלי בלבד.

סגנון הרכיבה שלך מתאים יותר להונדה משל בן קבוצתך? אתה לא שינית כל כך את אופי הרכיבה שלך.

אני לא יודע כיצד מארק מרקז מרגיש, רק כיצד אני מרגיש.

יש הבדל גדול בין האופנוע של העונה ושל הענה שעברה?

האמת שלא. יש הבדלים קטנים, אבל לעתים ההבדלים הקטנים הללו זה מספיק בשביל ליצור פער כשהתחרות כל כך צמודה, ואי אפשר לשכוח את צעדי הענק שעשו בדוקאטי ואת השיפורים הגדולים שעשו בימאהה.

אז מה אפשר לעשות בכדי לחזור לעיניינים?

להרגיש את האופנוע, להבין איפה אני יכול להתאים עצמי בכדי להיות מהיר יותר ולמצוא כל דרך אפשרית בשביל להשתפר, כי עם החוקים הנוכחיים שמונעים פיתוח טכנולוגי במהלך העונה קשה מאוד לעשות שינויים באופנוע.

מה אתה יכול לשפר בעצמך?

אני מנסה להסתגל. בחלק מהמסלולים זה מספיק בשביל להשתלט על הפער עם הקבוצות האחרות, בחלק זה לא, ואין בידי מספיק כלים ללא הסיוע הטכנולוגי.

זה מפחיד לנסות לשנות את סגנון הרכיבה אחרי כל כך הרבה שנים?

לא, כי נוחות זו לא הדרך שבה ניתן למקסם את החיים.

בטח שמעת שאומרים עליך שנראה שנוח לך כמספר 2 בקבוצה. אתה מרגיש כמו מספר 2?

לא בנשמה. כשמחברים את המספרים של התוצאות ומוסיפים לזה את המזל מקבלים תמונה שמצביעה על מספר 2, אבל לא ברוחי.

האם הרגשת שמתייחסים אליך כמספר 2 בקבוצה?

לא אכפת לי כי אני יודע מה היא האמת.

והתגובות מהבית של אלו שמכונים 'רוכבי ספות', מטרידות אותך?

בתחילת העונה אחרי הניתוח כשנשארתי בבית כי לא יכולתי להתחרות או במהלך העונה הקודמת כשלא יכולתי להתחרות בעקבות הפציעה, ההערות הללו פגעו לי. תקופה ארוכה לא יכולתי לחלוק עם כולם שאני סובל מכאבים תמידיים, וכל ההערות העוקצניות פשוט העליבו אותי. אבל בסופו של יום אני הוא בר המזל, כי אני פה, חי את החלום שלי. אני מתחרה ומשמח ומעצים תחושות אצל כל כך הרבה אוהדים של הספורט.

אתה בודק מה אנשים כותבים עליך?

בתקופה של ההחלמה הרבה אוהדים איחלו לי החלמה מהירה בטוויטר, וכשאתה מנסה להבריא התמיכה הזו מאד מעודדת ומרוממת נפש. בקשר לכל ההערות והתגובות השליליות, אי אפשר להימנע מזה שהן פשוט מושכות אותך מטה.

אתה ביישן יותר מרוכבים אחרים באליפות. השימוש במדיה החברתית עזר לך קצת להיפתח, אולי אפילו לשמור יותר טוב על הגבולות שלך?

קצת מהכל. בחשבונות הפרטיים שלי אני משתמש בשביל ליצור קשר ישיר עם האוהדים, להביע את עמדתי ודעותיי בלי המצלמה שגומת לי להיסגר כשהיא תקועה לי בפרצוף. אם מאמצים נכון את המדיה החברתית, אפשר להוציא ממנה הרבה מאוד דברים חיוביים.

אתה נראה רגוע יותר, מחייך יותר, מה השתנה?

אני, הגיל שלי, הניסיון שצברתי ממה שאני עובר, החיים עצמם.

הגיל הוא יתרון או חיסרון?

חיובי, חיובי.

אז לראות כך את ולנטינו רוסי זה מעודד?

כמובן, אני לומד ממנו כל הזמן כי הוא ממציא את עצמו מחדש כל פעם. הוא משדר כלפי חוץ דמות חיובית, וזה לא משהו פשוט בכלל. הוא המאסטר של ההתחדשות, ובתחום שלנו הוא כוח איתן.

שנתיים-שלוש מעכשיו, איפה אתה? אתה חושב על זה?

מחשבות עברו לי כבר בראש בעיקר בגלל כל הבעיות שהיו לי ובגלל שלא ידעתי איך העניינים יתגלגלו והכל ייגמר. אני מקווה שאני אוכל עדיין לתרום לקבוצה, אני מקווה עוד להמשיך לרכוב ואז להמשיך לאתגרים הבאים. נראה.

*     *     *     *     *  

אחרי התצוגה שנתן במרוץ במוטורלנד ארגון, אין ספק שלדני פדרוסה יש עוד הרבה מה לתת. המחמאות נשפכו מכל עבר – מוולנטינו רוסי, חורחה לורנזו, הנהלת הונדה, מארק מרקז והמדיה הספרדית. נקווה שעוד הרבה צפוי להגיע. בכל זאת, הוא רק בן 30, או 26+4 כמו שהוא מגדיר את זה.