הוסקוורנה TR650 טרה במבחן

צילום: אסף רחמים

משהו חדש נגמר

האופנוע הזה נראה סקסי. אי אפשר להתעלם משפת העיצוב האחרונה של הוסקוורנה (האחרונה, תרתי משמע); קווים ישרים, זוויות חדות, משטחים מאונכים. עיצוב מעז ומתפרץ המתחיל בכנף הקדמית הזוויתית, עובר בכתפיים הכוחניות של מיכל הדלק ונמשך לזנב המחודד. כולם מציגים משהו חדש. תוסיפו את הנגיעות המסורתיות באדום, כגון ראש מנוע, והתוצאה היא המון פרטים מגניבים באופנוע מינימלי ורזה למראה.

סבתא שלי הייתה אומרת: "זה שהיא יפה, עוד לא אומר שאבא שלה קבלן".

פייר, צודקת.

אבא גרמני, אמא איטלקייה

למי שלא היה כאן בחמש שנים האחרונות, נספר שב-2007 רכשה ב.מ.וו את הוסקוורנה תמורת 100 מיליון יורו. ב-2012 ב.מ.וו כבר הייתה מוכנה לתת את המפתחות של היצרן השוודי/איטלקי לכל מי שיהיה מוכן לקחת על עצמו את כאב הראש הזה. בדרך הגרמנים ניסו לייצר דגמים עם שם המשפחה של האם האיטלקית ומכלולים של האב הגרמני. זה עבד נהדר עם דגמי ה-449/511 שקיבלו את מנוע ה-G450X, ונפלא בנודה שקיבלה את מנוע ה-F800. מי שבסוף גאל את הגרמנים היה סטפן פירר, הבעלים של ק.ט.מ, כשהדבר הראשון שהוא עשה זה לעצור את הייצור ולהודיע על הכוונה להתמקד בשטח. מה שזה אומר שהאופנוע שלפניכם הוא מסדרת הייצור הראשונה והאחרונה גם יחד.

מאז שנות השלושים של המאה הקודמת הוסקוורנה לא ייצרה אופנועי כביש (למעט סופרמוטו לנוקדנים שביניכם). הוסקוורנה הייתה מאוד ממוקדת בליין המוצרים שלה – אנדורו, מוטוקרוס וסופרמוטו. נכון, היו שם גם דו"שים, דו"שים קרביים אם לדייק. ה-TE610/630 היו אופנועים מאוד מוערכים, אבל מעולם לא בליבת העשייה של הוסקוורנה, ובהתאמה גם לא אצל הקהל. כל זה כאמור השתנה כאשר ב.מ.וו לקחה לידיה את הניהול. הגרמנים החליטו שהוסקוורנה תייצר גם אופנועי כביש. לא שחסרו כאלו לב.מ.וו, להפך – אלה היו החלקים שהוסקוורנה יכלה לקחת מהמחסן המשותף מבלי להצטרך להשקעות יקרות בפיתוח וייצור.

עם הנודה הוסקוורנה הראתה שבתיבול נכון גם זאוורקראוט יכול להיות חריימה. האם היצרן השוודי-איטלקי-גרמני, ובקרוב אוסטרי, מסוגל לעשות זאת שוב?

האח הקטן

הטרה מרגיש קטן וקליל, לא רק בהשוואה לסרטאו אלא גם בהשוואה לדו"שים דומים. מהלך המתלים עומד על 190 מ"מ בלבד, ולמרות גובה מושב של 860 מ"מ, קל מאוד למצוא את הרצפה (ברוב המקרים היא תהיה למטה). למול הרוכב ישנו לוח שעונים בסיסי אבל נאה למראה, במיוחד עם הנורות הצבעוניות משמאל. נגיעה במתנע מניבה צליל מפתיע, לא משהו אנטי-סביבתי חלילה, רק צרידות נעימה של מסיבות.

המנוע אמנם הגיע ממדף החלקים של ב.מ.וו, אבל טיפול יסודי הצליח להוציא ממנו 58 כוחות סוס, תוספת של למעלה מ-20%. למתיחת המנוע הזו יש מחיר, והוא צריך את הטמפרטורה שהוא אוהב. אם דורשים ממנו לעבוד לפני שהוא מתחמם הוא יפתח בשביתה איטלקית. המנוע גם לא מרגיש עגול, אלא מעדיף בברור את הסל"ד הגבוה. באזורים אחרים מוצאים רעידות ופיהוקים שיכוונו אתכם לתחום העבודה הרצוי והברור. אם תתאמצו תמצאו קווים מקבילים למנועים של סדרת ה-Xchallenge/Xcountry, זצוקללה"ה.

כדי לכפר על חוסר הליניאריות של המנוע תזדקקו לתיבה, ופה צפויה אכזבה קטנה. לטרה תיבת 5 הילוכים בלבד. תפעול התיבה מעולה, אך בבירור חסר הילוך נוסף. ההילוך החמישי גבוה מדי וכתוצאה מכך בין הרביעי לחמישי יש פער מורגש, וגם בין השני לשלישי יש חור גדול מעט.

אם עבורכם הפסקאות האחרונות הן dislike, יכול להיות שהטרה זה לא האופנוע שלכם. אבל אם מה שאתם מחפשים זה אופנוע שצריך לתפעל אותו, אז אתם רוצים להיות מעורבים: לדייק בהחלפת ההילוכים, לשמור את המנוע במקום הנכון – אז כדאי שתעשו like. המנוע או התיבה לא יענישו אתכם על טעויות, אבל בהחלט יספרו לכם שיכולתם לעשות את זה יותר טוב. אני בהחלט מעדיף את הגישה הזו שהיא הרבה יותר איטלקית מאשר גרמנית.

פריז

כפי שיודע כל מי שביקר בפריז, גם הבחורה הכי יפה לא יכולה לתת יותר ממה שיש לה. כך גם במקרה של הטרה. 58 כ"ס הם לא מעט, אבל גם לא הרבה. בכביש המהיר אם תשמרו את הסל"ד בטווח הנכון האופנוע יאיץ בנחישות עד 160 ומשם יאט את הקצב עד למהירות הסופית (המוצהרת) של 175. אנו שומרי חוק שכמונו, כמובן שלא חשבנו לאמת את הנתונים הללו. בכל מקרה אם אתם רוכבים ליד אופנועי כביש בנפח דומה, סביר להניח שתכירו היטב את האגזוזים שלהם.

לעומת זאת כאשר מגיעים לכבישים קטנים, צפופים ומעוקלים, בהם מה שאין חשוב לא פחות ממה שיש, תגלו שלאופנוע הזה אין הרבה משקל והרבה פחות אינרציה של חלקים פנימיים. זה אומר שתוכלו בקלות ללא מאמץ ועם הרבה ביטחון לדחוף אותו פנימה לכיוון האספלט. האופנוע לא יתנגד ואפילו ישתף פעולה בחדווה. מהר מאוד תגלו זוויות פנייה מרשימות ומהירות פנייה שתראה אגזוזים גם לאופנועי כביש.

לא מדובר בסופרמוטו מושחז, ולמזלכם אם תגזימו הזנב יאותת ראשון ויסמן לכם להרגיע. יותר מהיכולות הנאות שמאפשר האופנוע, אפילו עם צמיגי דו"ש, היתרון הגדול הוא בידידותיות והביטחון שהאופנוע הזה מאפשר ללמוד לתקוף פניות. הוא בית ספר יעיל בתחום הזה יותר מכל אופנוע כביש.

בשלדה לא תמצאו פרטים מסעירים מדי. שלדת פלדה פשוטה, מלפנים מזלג הפוך ללא כוונונים ומאחור כיוון עומס קפיץ ושיכוך החזרה. בפועל לא צריך יותר מזה. כיוון בסיסי טוב מניב פשרה המכסה את מרבית הטווח. כן, כאשר תלחצו בכביש או בשטח תגיעו למגבלות, אבל מתלים טובים יותר קשה למצוא בתקציב של 60 אלפיות. הבלמים הם אותם בלמים שפגשנו בסרטאו, אבל כאן הם מרגישים מעט יותר חזקים. אולי ההבדל במשקל, אולי הקשחה של המתלים.

סופט מאשין

לאורך זמן המושב יגיע למגבלותיו וחלקים מסוימים בגוף שלכם יתחילו לכאוב. אם אתם צעירים בגיל או בוותק הרכיבה שלכם, ההתלהבות עוד עלולה לגרום לכם שלא להרגיש בכך, מה שמוכיח שוב שנוחות היא עניין יחסי. לעומת זאת, בכל הקשור למושב האחורי לא מדובר ביחסיות אלא ביחסים. המושב קטן ומאוד צמוד. זה אומר שאם הדייט שלכם לא היה ממש, אבל ממש מוצלח, כדאי שתזמינו לבת הזוג שלכם מונית, אחרת היא עוד עלולה לטעות בכוונות.

כל מי שרכב אי פעם עם כפפות זולות מדי ביום קר מדי וגשום מדי, יידע להעריך את היכולת לפשוט את הידיים לאחור ולהפשיר מעט את האצבעות לפני שהרמזור מתחלף. ביום חם, או במקרה של הפסקה הקודמת – אם הדייט שלכם מהפסקה הקודמת אכן היה מוצלח, כדאי שתמהרו הביתה, אלא אם כן כוויות בירכיים עושות לכם את זה. כמות החום שהמושב מעביר היא גבוהה מדי.

בתוך העיר תקבלו מכונת התניידות מושלמת. תנוחת ישיבה גבוהה הצופה מעבר לפקק, כידון העובר מעל מרבית המראות, זווית צידוד שיכולה להתחרות בחד-אופן ומרווח גחון המאפשר לעלות ולרדת מדרכות וגם מדרגות אם צריך.

גלגל ה-"21 מלפנים מבהיר כי לאופנוע הזה כוונות רציניות. המשקל הנמוך (יחסית), המבנה הרזה, תנוחת העמידה הסבירה – כולם עוזרים לנהג את האופנוע גם דרך שבילים הכוללים אתגרים קלים כמו מדרגות סלע, דרדרות או תמרונים צפופים. מנגד, המשקל הלא ממש קל (אבסולוטית) והמתלים הרכים והקצרים יחסית, ישמרו אותו בשבילים ולא מעבר לכך. אלא שהשבילים הללו יכפילו את ספקטרום השימושים באופנוע. מעבר לאספלט תוכלו להגיע לאותה פינת חמד נידחת ומבודדת. 60,000 ש"ח הם המחיר עבור אופנוע עירום לחלוטין. אם אתם מתכוונים לרדת איתו לשטח תצטרכו להשקיע במיגון, בוודאי במיגון גחון וידיים, ורצוי גם למגן את המנוע החשוף למדי.

סופרפוזיציה

הטרה מוכיח שלא צריך אופנוע יקר כדי לקבל את החוויה האופנועית, גם לא צריך אופנוע מעולה. להפך – שני אלו עוד עלולים להפריע. אופנוע טוב יכול להספיק בהחלט. והטרה הוא אופנוע טוב, בטח מול התמורה שתידרשו לשלם עבורו. לטרה יש לא מעט מגרעות. תמצאו אותן במנוע, בתיבת ההילוכים, בברגים החשופים שיזכירו לכם איפה נחסך הכסף, ובאבזור החסר, אבל כל אלו לא גורעים מכמויות הכיף והשימושיות שהאופנוע הזה יודע לספק. אולי להפך: החוסרים שלו נותנים לו אופי, והופכים את החוויה לישירה ומעורבת.

הוסקוורנה הצליחו לייצר משהו שאנו אוהבים, אופנוע פשוט הממלא קשת רחבה של שימושים ובמחיר זול. אבל גם המחיר הנמוך לא מבטיח כי האופנוע יהיה בהשיג יד, פשוט כי הייצור נגמר.