הרגה רוכב אופנוע – תרצה עבודות שירות בלבד

מקומו של נהג רכב שביצע עבירת תנועה וגרם למותו של רוכב הוא בכלא. לא עבודות שירות, לא מאסר על תנאי ולא בשירות למען הקהילה. מאחורי סורג ובריח, ולפרק זמן ארוך. אלא שהדרך לשם עוברת בהרמת נטל ההוכחה ומעבר לכל ספק סביר. לשם כך, על המשטרה מוטלת החובה לאסוף את מכלול הראיות והעדויות על מנת לצייר תמונה ברורה וחד-משמעית לגבי נסיבות התאונה. אלא שלצערנו, התנהלות חובבנית מצד המשטרה בטיפול בזירה הביאה שוב לכך שנהגת שהורשעה בגרימת מוות ברשלנות לא תשב יום אחד במאסר בפועל. מדוע? המשטרה שכחה לבדוק את תכולת מצלמת הקסדה של המנוח.

התאונה הקטלנית אירעה בשנת 2015 בעיר רחובות. רכב פרטי מסוג קיה נסע ברחוב הרצל, כאשר באותה העת אוטובוס עמד בנתיב הימני לתנועה ישר בצומת ברמזור אדום, ולשמאלו עמד טנדר איסוזו. בשלב זה רכב המנוח על האופנוע שלו, לפני הנהגת בכיוון נסיעתה. בכתב האישום מצוין כי היא  "נהגה בין הנתיבים", כאשר בשלב מסוים היא התנגשה עם חזית צד שמאל של הקיה בחלקו האחורי של האופנוע. לאחר ההתנגשות היא פגעה בעוצמה עם חלקה הימני קדמי בפינה השמאלית אחורית של אוטובוס. כתוצאה מההתנגשות המנוח התנתק מהאופנוע ופגע בפינה אחורית ימנית של האיסוזו. בעקבות התאונה נקבע מותו במקום.

כנגד הנהגת הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בגין גרימת מוות ברשלנות. גזר הדין – מאסר בפועל למשך 7 חודשים, פסילת רישיון למשך 5 שנים, מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 10,000 שקלים למשפחת המנוח. השופט הרחום והחנון קבע אמנם כי רף הענישה בעבירה זו נע על הציר שבין 7 ל-14 חודשי מאסר בפועל, אולם בין היתר, בשל עברה התעבורתי התקין, היותה אימא לצעיר שסובל מבעיות נפשיות והפגיעה שתיגרם למשפחתה – הושתה עליה ענישה מקלה.

אולם הנהגת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי שסופו, כאמור, בהפחתה דרמטית של עונשה. בית המשפט מתח ביקורת על המשטרה שלא טרחה ליטול את המדיה הדיגיטלית שבקסדה. לו החוקרים בשטח היו טורחים לעשות את המתבקש, ניתן היה לקבל תשובה ברורה לגבי נסיבות התאונה. הנהגת אף טענה כי קסדת המנוח לא הייתה רכוסה כנדרש ומכאן שיש להקל בעונשה.

זה המקום לציין כי בתי המשפט קבעו לא אחת כי בעבירות של גרימת מוות ברשלנות יש מקום לענישה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח בשל ערך קדושת החיים, כאשר הם מדגישים – אין בנסיבות האישיות כדי להצדיק חריגה מכך, אלא במקרים חריגים בלבד. אמנם בדרך כלל מדובר על נאשמים נורמטיביים, שמעדו והתרשלו בהיסח דעת של רגע, כאשר אירוע שכזה הוא טרגדיה בראש ובראשונה מבחינת הנפגע ובני משפחתו, אך גם מבחינתו של הפוגע. אולם בו בעת מציין בית המשפט – יש לתת את הדעת לכך שכתוצאה מהתרשלותו של הפוגע ניטלו חייו של אדם, ומכאן שעל הענישה לשקף זאת.

בשורה התחתונה כותב השופט כי בנסיבות אלה, ובין היתר בהתחשב במחדלי החקירה המעלים ספק בדבר מידת אשמתה, הנהגת תרצה עונש של תשעה חודשי מאסר בעבודות שירות במקום שבעת חודשי המאסר בפועל שגזר עליה בית המשפט לתעבורה. שאר רכיבי גזר הדין בתיק יעמדו על כנם.

עו"ד אסף ורשה מסביר כי בתביעה אזרחית בא הכוח צריך לשכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. כלומר, בית המשפט יעדיף את הגרסה שהסתברות נכונותה היא יותר מ- 50%. מדובר על גישה שמעניקה משקל בכורה לשיקולי ודאות משפטית על פני שיקולי צדק נסיבתיים. מנגד, במשפט הפלילי רשאי בית משפט להרשיע את הנאשם רק אם כל ההסברים והפרשנויות שניתנו לראיות כמצביעים על חפותו נדחו כחסרי ערך. על בית המשפט להשתכנע שהעובדות אינן מתיישבות עם מסקנה רציונלית כלשהי אחרת מזו שהנאשם אשם בדין. הרף הגבוה נגזר מעקרונות חוקתיים של חופש האדם והגנה על חירותו האישית מפני מעצר ומאסר, כמו גם מפני פגיעה בכבודו.