נוסטלגיה: בימוטה V-DUE 500 – הדו"פ שפירק את בימוטה

הבימוטה V-DUE 500 היה הבימוטה היחיד שהכיל מנוע של בימוטה, ועוד איזה מנוע – דו-פעימתי בנפח 500 סמ"ק עם הרבה כוח ומעט משקל; רק חבל שהטכנולוגיה לא החזיקה מעמד, ורוב הרוכשים החזירו אותו לחברה.

שמונה שנים לקח למהנדסי בימוטה להשלים את בניית המנוע של ה-V-DUE. בשנת 1997 הציגו בבימוטה דגם גרנד פרי לכביש, בעידן בו הקטגוריה השולטת הייתה ה-500 סמ"ק יורקי העשן. כל דגמי בימוטה מכילים מנועים של יצרנים אחרים, בעוד שכאן המנוע היה טהור מבית. מנוע וי-טווין בנפח 499 סמ"ק, מקורר נוזל, 110 כוחות סוס ב-9,000 סל"ד ו-9.2 קג"מ ב-8,000 סיבובים לדקה, עם מערכת ההזרקה הישירה הסדרתית (עד כמה שבימוטה זה סדרתי) הראשונה במנוע שתי פעימות, וזאת במטרה ליישר קו עם תקנות זיהום האוויר של סוף שנות ה-90 ולאפשר ל-V-DUE רישוי כביש.

מסביב למנוע השקיעו בבימוטה בשלדת צינורות מאלומיניום קשיח וקל, אותו חומר שממנו נבנתה הזרוע האחורית. המזלג ההפוך של פאיולי היה בקוטר 46 מ"מ עם יכולות כיוונון מלאות, כמו גם הבולם האחורי של אוהלינס. היו בלמי ברמבו וחישוקי 17″ עם מידות צמיגים של 120/70 מלפנים ו-180/55 מאחור. המשקל היבש עמד על 176 ק"ג, מיכל הדלק הכיל 20 ליטרים, והמהירות המרבית עמדה על 265 קמ"ש.

עד כאן הכל טוב ומעורר תאבון, ובבימוטה קיוו למלא את קופת המזומנים עם 500 היחידות שהתכוונו לייצר במחיר של 30 אלף דולר ליחידה. אך לא כך היה המצב, כשמתוך 340 הרוכשים הראשונים הוחזרו לבימוטה כמעט כולם – דוגמה מאנגליה: 10 כלים מתוך 15 חזרו למפעל. החזרת הכלים במימון בימוטה והחזרת הכסף לרוכשים העמידה את בימוטה על סף פשיטת רגל. הרוכשים התלוננו כמעט על הכל – מנועים שלא מתפקדים מתחת ל-5,000 סל"ד ולא מספקים את כל הכוח במעלה הסל"ד. נזילות מכל מקום, בעיות אלקטרוניקה וחשמל, וחלקי פלסטיק שנסדקים. גם המגזינים שבחנו את הבימוטה לא ממש הרגישו שהוא אופנוע מרוץ לכביש. המנוע לא עמד ברמה של המכלולים, והמחמאות צפו רק כשברגע נדיר שבו הכל תפקד כמו שצריך.

אחד המהנדסים שהיה אחראי על הפרויקט רכש בעצמו את כל הכלים שהוחזרו, יחד עם החלקים והזכויות. הוא יצר לעצמו סדנא שהחליפה את רוב המנועים המוזרקים בקרבורטורים, עם מנוע חזק יותר, ומכר עשרות יחידות בתחילת שנות ה-2000 לאספנים כאלו ואחרים.