נוסטלגיה: ימאהה פייזר 1000

הימאהה פייזר (Fazer) 1000 נועד להיות אופנוע כביש ויום-יום הגיוני, רק שהיה לו מנוע אחד בריון שהגיע מה-R1 הרייסרי. 

כשימאהה הציגו לראשונה בשנת 2001 את הפייזר, הם לא בדיוק המציאו את הגלגל או בכלל ניסו. הקונספט שנועד לקחת מנוע ותיק-מוכח-ספורטיבי שעבר התאמה, שלדה פשוטה יחסית, מתלים סבירים ומשונמכים, בלמים שנשארו על המדף, צביעה תואמת, כידון נוח ומושב רחב – עשו רבים וטובים לפניו. וזה מה שעשו דאז בימאהה ויצרו את הפייזר (או FZS1000 או FZ1) 1000, שעליו נתמקד הפעם (גרסת ה-600 תקבל את המיקוד בנפרד).

המנוע, שלמעשה משך את עיקר הפוקוס, הגיע היישר מהימאהה YZF-R1 האייקוני שפגע בול במטרה בשנת 1998. מנוע הג'נסיס המפורסם היה עם ארבעה צילינדרים בנפח 998 סמ"ק ועם 5 שסתומים לצילינדר. תערובת הדלק-אוויר נעשתה בתוך ארבעה קרבורטורים בקוטר 37 מ"מ, ומערכת הפליטה השתמשה בשסתום ימאהה המפורסם, ה-EXUP (ר"ת Exhaust Ultimate Power Valve), אשר שלט בזרימת גזי הפליטה על-מנת לייעל את אספקת הכוח בכל סל"ד נתון. ההספק ירד ב-7 כ"ס לעומת ה-R1 ועמד על 143 כוחות סוס ב-10,000 סל"ד, והמומנט על 10.8 קג"מ ב-7,500 סל"ד (לעומת 11 קג"מ בסל"ד גבוה יותר). המהירות המרבית, בקצה ששת ההילוכים, עמדה על 260 קמ"ש, ובהצלחה לצוואר של הרוכב.

שלדת הדלתאבוקס מאלומיניום לא הגיעה לכאן, ובמקומה הייתה שלדת פלדה כבדה יותר. המזלג מלפנים היה רגיל ובקוטר 43 מ"מ, והוא, כמו-גם האחורי, היה עם כיוונים בסיסיים. שני דיסקים מלפנים בקוטר 298 מ"מ דאגו לבלימה, יחד עם דיסק יחיד בקוטר 268 מ"מ. חישוקי 17″ עם צמיגי 120/70 ו-180/55 דאגו לקשר עם האספלט ולשאת את המשקל המלא של 230 הק"ג. שום אלקטרוניקה ושום בקרות. שנת 2000 כזכור.

הדור הראשון היה חמוד, נוח, רך. לא אופנוע ספורט סטריטפייטרי שרק הוריד את הבגדים ובא לשרוף כבישים ומסלולים. בזמנו, זאת הייתה הביקורת העיקרית עליו. כולם (עיתונאים ולקוחות) ציפו לטיל קרקע-קרקע, וקצת התאכזבו כשגילו שמדובר באופנוע ספורטיבי טוב, טוב מאוד אפילו, אבל לא סופר-ספורט עם רעל בעיניים.

חמש שנים לאחר מכן הציגו בימאהה פייזר חדש לגמרי. שלדת הפלדה הוחלפה באלומיניום קשיח וקל יותר, הזרוע האחורית חזקה מהדור הקודם וארוכה בחמישה ס"מ. ימאהה הפנימו את הביקורת, ושלא במפתיע השלדה והזרוע נלקחו מה-R1 הסופר-ספורטיבי. עוד במסגרת השיפורים השיכוך שודרג עם מזלג הפוך של קאיאבה באותו הקוטר של 43 מ"מ ומערכת הזרקה שמטפלת בתערובת במקום הקרבורטורים של פעם. ההספק עלה ל-148 כ"ס ב-11,000 סל"ד.

אם נצטט את המבחן של עורך פול גז שפורסם בסוף שנת 2006 (כן, גם אביעד הוא דינוזאור-נוסטלגיה בזכות עצמו):

"התוצאה? אופנוע מודרני וסקסי להפליא. כמעט ואי אפשר אחרת, בהתחשב בשלדה חשופה, מנוע שנראה מצוין, מפלט קצר שחושף גלגל אחורי ויחידת זנב מושקעת, שכוללת פנס אחורי-פלוס-מספר ניתנים לשליפה. חבל רק שהמסכה הקדמית לא מתאימה לקווי המתאר האגרסיביים של האופנוע, ומשווה לו מראה קצת "יורמי". אגב, יש לדגם הנבחן גם אח ערום לגמרי, שנראה עוד יותר טוב, אבל לא מיובא ארצה. חבל.

הפייזר הקודם, רב-משימתי באופיו, היה נוח, נעים, מהיר, יעיל שימושי וחתיך, אך החדש עושה רושם שונה ברגע הראשון. המושב קשה מאד, שטוח, כמעט ולא מרופד. האופנוע מרגיש נוקשה מאד, כמעט ולא שוקע על המתלים. האם יש לנו כאן עסק עם מפלצת ספורט אגרסיבית? תנוחת הרכיבה דווקא נוחה. הכידון רחב ושטוח, ומציב את הזרועות פרושות לצדדים. זה בסדר. מיכל הדלק רחב מדי לטעמנו, כיפוף הרגליים סביר. חבל רק שאת מרחק מנוף המצמד לא ניתן לכוון, וזה עשוי להפריע לרוכבים מסוימים.

לוח המחוונים מדווח על סל"ד כמובן, וכולל תצוגה דיגיטאלית למהירות, מד מרחק, טווח נסיעה, דלק, טמפרטורת נוזל-קירור ו… טמפרטורה חיצונית. אהבנו גם את החיווי המיוחד במד המרחק – אחרי מעבר המיכל ל"רזרבי", הוא סופר את הקילומטרים מרגע המעבר. נוח וחכם.

על הכביש? כמו שחשבנו. מדובר באופנוע גס מאד ומחוספס, הרבה פחות רך ומתמסר מהדגם הקודם. הכל כאן קשה ועצבני. קחו את המנוע למשל. מערכת ההזרקה טובה, אבל תגובת המצערת במצבים מסוימים עשויה להיות קשה למינון. מתרגלים לזה, אבל זה לא נוח. חוץ מזה, המנוע הזה מפתיע באופיו. למטה אין כוח, באמצע אין ממש כוח, למעלה יש המון. זה טוב ויפה באופנוע ספורט, אבל פחות מובן באופנוע כזה – בעיקר לאור הנתונים המראים על קיצוץ לא קטן מהספק המרבי של מנוע ה-R1. לאן אם כך הלכו הסוסים?

הגסות ממשיכה גם במתלים. הם נוקשים מאד, מכוונים לצד הספורטיבי ומשדרים היישר לגב הרוכב כל מהמורה באזור. גם את הקטנות והזניחות שבהן. שוב, זה טוב ברכיבה ספורטיבית-על-הקצה, פחות משכנע ברכיבה מנהלתית רגועה. הוסיפו לכך מיגון רוח לא יעיל, וקיבלתם לא רק חוויה שונה משמעותית מהדגם הקודם, אלא אופנוע קיצוני בהרבה מהצפוי. מעוניינים דווקא ברכיבה חזקה? יש לכם יופי של כלי ביד. סחטו את המצערת, בעטו בהילוכים והופה, העסק פתאום עובד מצוין.

הפייזר הגדול עבר שינוי מהותי מאד בגישה, מקצה לקצה. מאופנוע ידידותי, עם המון יכולת ושימושיות, הפך לספורטיבי, גס, מחוספס ואלים. הוא כבר לא הילד הטוב שמתנהג ברכות, אלא ילד רע שמקלל, יורק על המדרכה ולא דופק חשבון לאף אחד. הוא דורש ממך להתייחס אליו באופן כזה, ורק אז הוא נותן תמורה למחיר.

זה טוב? תלוי מה אתם מחפשים בחיים בכלל, ובאופנוע בפרט. המחיר הרי עומד על פלוס-מינוס 600 ספורטיבי חדש, ולכן מדובר בסכום שאפשר לחיות איתו, בקושי. אתם רק צריכים להחליט אם זה המשחק שלכם."

הימאהה פייזר 1000 הגיע לסוף דרכו בשנת 2016 אחרי עדכונים כאלה ואחרים. עוד אפשר לראות נציגים שמורים מהדור הראשון והשני על כבישי ישראל, ולמצוא טובים ומטופחים, לצד נבלות מסכנות, בלוחות המשומשים.