מדוע ק.ט.מ רוכשת את גאס גאס?

בשבוע שחלף פרסמנו שתי ידיעות, אמנם לא סופיות, אך עיתוי תזמון הופעתן בכל מדיות האופנועים בעולם יותר מסוגר את הגולל: ק.ט.מ רוכשת את מניות הרוב בגאס גאס וקוואסאקי רוכשת את בימוטה. מה מניע את מקבלי ההחלטות בשני המקרים האלה? בואו נבדוק.

ננתח קודם את ההחלטה של האוסטרים, שכבר רכשו חברת אופנועים מגמגמת – את הוסקוורנה – ובמקרה הזה העמידו אותה בקו החזית יחד עם ק.ט.מ מבחינה טכנולוגית והנדסית. עד לאחרונה אמרו על הוסקוורנה שהיא למעשה ק.ט.מ בלבן – אבל דגמי 2020 מחדדים את הזהות האינדיבידואלית שהוסקוורנה מגבשים לעצמם (ראו את דעתו של אביעד בהשקת דגמי 2020 של הוסקוורנה), ויש גם את ליין אופנועי הכביש של הוסקוורנה, שאמנם יושב על הפלטפורמה המכאנית של ק.ט.מ, אבל מציע עיצובים מרהיבים ורוח מודרנית ושונה לחלוטין מק.ט.מ. בכל מקרה, הרווחים הסופיים משתי החברות נכנסים לאותו הכיס. קשה לנו מאוד לראות איך ק.ט.מ מתכוונים לעשות את אותו הדבר עם הספרדים ולהפוך את גאס גאס לק.ט.מ באדום.

קחו למשל את מודל דאצ'יה בעולם הרכב: רנו רכשו את דאצ'יה, חברה רומנית פשוטה, ועם השנים העניקו לרכבי דאצ'יה את הטכנולוגיה של רנו מדור קודם. כך מתאפשר לרנו לשמר טכנולוגיה מוכחת שעבדו עליה מיטב המהנדסים, אשר נאלצים להמשיך ולחדש בכל עת, ולהשתמש בה במכוניות אחרות שאינן בקו החזית. זה מאפשר להם נציגות עדכנית יחסית בקטגוריות מחירים נמוכות יותר.

כשק.ט.מ השיקו לדגמי 2018 את מערכת הזרקת הדלק TPI לדגמי שתי הפעימות, כולם החמיאו למערכת. אבל מבחנים השוואתיים שנערכו מול דגמי הקרבורטור המקבילים של ק.ט.מ עצמה רק הדגישו את רמת האופטימיזציה אליה הגיעו ק.ט.מ עם הקרבורטור. מבחנים אלו תמיד הסתיימו ללא החלטה חד-משמעית. פיתוח מערכת ה-TPI עלה לאוסטרים בהמון כסף וזמן, וברגע שהגיע לאופטימום – כמו בדגמי 2020 – מערכות הקרבורטור, שבהן הושקעה את אותה הזיעה והממון, נזרקו למעמקי המחסנים ללא שימוש נראה לעין. למעשה, יום אחרי הרמת הכוסית של מחלקת המהנדסים בק.ט.מ, כבר התחילו לעבודה על דגמי 2023 ו-2024. אין רגע מנוחה וגאולה.

עכשיו קחו את מה שאמרנו על דאצ'יה. מה אם ק.ט.מ יבחרו להעניק לאופנועי גאס גאס את הטכנולוגיה 'דור קודם' שלהם, שגם כך הייתה טובה מאוד בזמנו, ויתמחרו את אופנועי גאס גאס בשני קליקים מתחת לנציגי הפרימיום שלהם – ק.ט.מ והוסקוורנה. הרי המחירים גם כך ממשיכים לטפס, ולא נראה שיהיה אפשר לרדת מהעץ הגבוה הזה – אז הנה, גאס גאס זה הפתרון ללקוחות שלא יכולים או רוצים להוציא את הסכומים האלה.

אותו הרעיון גם עם דגמי האדוונצ'ר, שלאור המלחמה החמה מול דוקאטי עם המולטיסטראדה וב.מ.וו עם ה-GS-ים גם הגיעו לרמות טכנולוגיה יקרה ובלתי מושגת להרבה מאוד רוכבים. מה דעתכם על גאס גאס אדוונצ'ר 1190 / 1090, עם המנוע והמכלולים – המעולים בפני עצמם גם כיום – של הדגמים שכבר לא מיוצרים? לא הייתם קונים אם זה היה מתומחר ב-40-30 אלף ש"ח פחות מהמחירים המקובלים כיום?

אז מה עם קוואסאקי, למה לה להיכנס ולכסות את חובות העבר של בימוטה האיטלקית? פה לדעתנו המקרה הפוך מאשר בק.ט.מ. בעולם הפרימיום – בין אם זה באופנועי הספורט או בין אם זה באדוונצ'ר – אף לקוח לא יכניס לאותה הרשימה את ה-ZX-10R עם פניגאלה, או ורסיס 1000 עם ב.מ.וו S1000XR. הירוקים די לא קיימים בעולם היוקרתי. מה יותר מתאים מאשר בימוטה KB (קוואסאקי-בימוטה) ללקוח העשיר? הרי מה אכפת לו מה נמצא מתחת לפיירינג, כל עוד זה נראה כמו שצריך ונושא תג יוקרתי?

סיבה נוספת היא השמרנות והפחד של חברי הדירקטוריון שעדיין פוחדים מהעתיד החשמלי. עשרות שנים רכשו מהם אופנועי בנזין – זה לא פשוט להקצות משאבים גדולים מאוד במנועים חשמליים – מי ירצה נינג'ה חשמלי? אבל השימוש בבימוטה כפלטפורמה חשמלית יכולה להקל על העניין. בימוטה תהיה מותג הפרימיום והחשמל של קוואסאקי.

סיבה אחרונה, שנכונה בשני המקרים, היא שטחי המפעל, המכונות וכוח האדם הפוטנציאלי באיטליה או בספרד. להקים ולהשמיש מפעל יכול לעלות מאות מליוני דולרים. בשתי העסקאות, ק.ט.מ וקוואסאקי סוגרים את הפינה גם בעניין הזה ומקבלים מקום שימושי גם לדגמי המקור וגם לדגמי הפיתוח.

ימים יגידו לגבי הכוונות של שתי היצרניות בעניין הזה. לדעתנו, רק טוב יצא מזה לנו – הצרכנים הסופיים.