מדוקאטי לסוזוקי SV650

רכב וכתב: צביקה הרשקוביץ

אהלן, אני צביקה, בן 39, ואני בתהליך גמילה מאופנועי כביש. זה לא פשוט, לא קל, והקריז לא ממש נעים.

לא מזמן עמדתי בפני שדרוג של הדוקאטי שלי – היפרמוטארד 821, לאפריליה טואונו חדש. לאחר כשנה ו-3 חודשים שבהן גמעתי עם ההיפרמוטארד יותר מ-30 אלף ק"מ של טיולי רכיבות לא מנהלתיות בעליל, הרגשתי שאני רוצה משהו יותר חזק ויותר עדכני. מאחר וההיפרמוטארד היה הדוקאטי השני שלי ברציפות, רציתי גם לגוון. לכן הכיוון שלי היה האפרילה טואונו.

ההזמנה כבר הייתה על השולחן, אבל אז פתאום זה בא לי. החלטתי לעשות פסק זמן מהכביש ולעבור לשטח. חתיכת סיבוב.

אז קניתי אופנוע אנדורו מקצועי, התחלתי לרכב בשטח עם חברים ותיקים, וגיליתי עולם ומלואו. פשוט תענוג צרוף. ושלא לדבר על הכושר הגופני. אבל הכביש… הכביש מאוד חסר לי. מה גם שבלתי אפשרי עבורי להתנייד במכונית בפקקים אינסופיים לאורך כל היממה. זה מתכון בטוח לקיצור חיים משמעותי על סעיפי עצבים, אולקוס והתקף לב. ואני בכלל קנאי לחופש שלי.

בתזמון מושלם, מערכת פול גז נתנה לי לסוף שבוע שלם את ה-SV650 המערכתי שנמצא אצלם במבחן ארוך טווח. נו בסדר, כלי בסיסי, בלי יומרות גבוהות מדי, אבל לפחות אופנוע לסוף שבוע שבו אוכל לחזור ולרכב עם חבריי לרכיבת הכביש. עדיף מכלום.

הסוזוקי SV650 הוא אופנוע פשוט, בלי שמות מפוארים של רכיבים ומכלולים כמו ברמבו ואוהלינס, בלי אלף כ"ס על מאה קילו, ובלי כל הטירוף מסביב. אופנוע פשוט. פשוט אופנוע. אחרי כמה שנים רצופות על דוקאטי, הגעתי ל-SV כשאני סקרן וגם סקפטי גם יחד.

בעידן שבו הרשת מפוצצת בים של מידע בכל השפות, במבחני דרכים ובהשוואות על-ידי מיטב הבוחנים, שמגיעים למסקנות שמבוססות גם על נתונים אמפיריים אך בעיקר על תחושות, הייתי רוצה לכתוב על החוויה הסובייקטיבית שלי עם ה-SV650, פשוט כי במהלך סוף השבוע הזה גיליתי לא מעט – גם על עצמי, אבל בעיקר על האופנוע הזה.

שבת של גז והפתעות

יצאנו צפונה בבוקר שבת כמה חברים, כולנו חלק מקבוצת רכיבה מצומצמת שרק ב-3 השנים האחרונות רכבנו יחד יותר מ-60 אלף ק"מ – רובם ככולם בגז. בתכנית הפעם – כמו עוד אינספור פעמים – כבישי הצפון האהובים כולל אזור מירון ואלקוש, עם עצירה לכנאפה בעוספיה ועוד עצירה לצהריים מאוחרים בשראביכ. סך כולל של כמה שעות טובות וכ-400 ק"מ, שחלקם הגדול על הצד – מלבד כביש 6 בחזור. כמות של שעות וקילומטרים שיכולים לתת לך אמת מידה על מה הסיפור של האופנוע הזה.

החבר'ה הגיעו עם הכלים הפרטיים שלהם – אופנועי קצה חדישים, יוקרתיים ויקרים. כשהגעתי עם הסוזוקי הרגשתי קצת כמו ילד ליד כל הכלים, שעמדו מסודרים בחניה, יפים ונקיים. עשיתי סוויץ' במוח ונכנסתי למוד טיול סתלבט – מזכיר, מעבד ומטמיע לעצמי את מגבלוות המכונה הזו. את זה שמדובר באופנוע פשוט למדי עם מכלולים בינוניים, שלא מתיימר להיות מה שהוא לא, ולכן לא כדאי לקחת אותו למקומות שהוא לא נועד להם. "תיזהר שלא ימשכו אותך באף. אתה לא עם הדוקאטי!", שיננתי לעצמי.

אבל אז הייתה לי הפתעה נעימה. מסתבר שבשנת 2017 הסטנדרטים הבסיסיים של סוזוקי של ה-SV650 הם כמה קליקים מעל מה שהיית מצפה מכלי שהוא נייקד-כניסה-בינוני שעולה פחות מ-50 אלף שקל. ממש הופתעתי.

ראשית, המנוע הזה פשוט פנינה. טווין עם 75 סוסים צוהלים שגורמים לך להרגיש שהם שם. ולא סתם סוסים נחים ברוגע, אלא סוסים מפוצצי טסטוסטרון שגילו סוסה חדשה באורווה. כשאתה בראש הנכון, זה גם מרגיש לך בהתאם. תגובת המצערת חלקה ומהירה. בכ-3 שניות אתה מאיץ ל-100 קמ"ש בדרך ל-150-160 קמ"ש של שיוט נעים, ועד מגבלת ה-200 (206 ליתר דיוק) קמ"ש – שאז זה כמובן פחות נעים, גם בגלל החוסר במיגון רוח ובעיקר בגלל שהאופנוע לא נועד להיות שם לאורך זמן.

הופתעתי מההתנהגות, מהקלילות שבה הוא עושה את זה. בלי מלחמות ובלי צלצולים, הכל בנונשלנט, חלק ונעים. אפילו ההתנעה מרגישה כמו לחיצה לשבריר שנייה על מסך טאץ'. גיליתי שזה מצוין להתחיל רכיבה מבלי להיכנס לאטרף של מלחמה, כמו שהיה לי בכל פעם עם הדוקאטי. המתלים מכוילים על הצד הרך ויכולת ספיגת המהמורות שלהם ראויה לציון, וכשהקצב עולה ואתה מתחיל להפליק אותו מצד לצד אתה מבין שאולי יש גבול לכל תעלול, אבל הממזר עושה את העבודה. נטוע בקו שאליו הכנסת אותו בלי להתבכיין יותר מאשר כמה נדנודים עדינים.

כשלחצתי את ה-SV650 יותר מדי ובאחד מכבישי הצפון שייפתי רגלית באספלט, ממש קיבלתי פידבק מהמכונה: "אחי, הכל טוב, אבל תתחיל להרגיע!". מאידך, מלבד מהדרך חזרה על כביש 6, היינו – כל חברי הקבוצה – צמודים בזמן הרכיבה כל הזמן. ארבעה נייקדים בנפח ליטר, ואני עם ה-SV הקטן. הוא יודע להיות שובב כשצריך, הממזר.

המסקנה שלי מיום הרכיבה הזה הייתה שהסוזוקי SV650 הוא בהחלט אחלה של כלי תחבורה, דו-גלגלי מולטי-פונקציונלי – הן להתנהלות אורבנית כתחליף מעולה לכל קטנוע והן לרכיבות בינעירוניות מזדמנות. אבל אולי מה שמעניין יותר ומפתיע יותר זו האפשרות והיכולת לצאת לטייל לרכב וליהנות בלי להתחרפן ולהשתגע שם על הקצה. פנאן!

מגלה עולם שלם של רכיבה

כדי לבדוק אם באמת אפשר ליהנות בלי להשתגע, שבועיים לאחר מכן יצאתי שוב לרכב עם ה-SV650 (הפול גז האלה נדיבים…), הפעם עם קבוצת חברים אחרת. חבר'ה יותר שפויים ורגועים, על אף שחלקם רוכבים על אופנועי ליטר פלוס. נפגשנו בלטרון ויצאנו לרכיבה רגועה יחסית.

הדרך מצומת נחשון לצומת שמשון נחלקה לרגעים שהסוויץ' בראש היה כבוי, ולרגעים שבו הוא נדלק. אני אוהב את קטע הכביש הזה. משם המשכנו לכיוון בית גוברין, אבל עצרנו במצפה משואה. זמן טוב לעצור ולנשום. הרכיבה הפעם הייתה קצרה יחסית לטיולי מאות הק"מ הרגילים שלי, אבל הייתה נעימה ביותר וחשובה בכדי להיזכר שיש רכיבה אחרת. לא חוליגנית ולא בקצב מוטוג'יפי.

גיליתי שאפשר לטייל וממש להסתכל על הנוף. אפשר לראות דברים מעבר לקו פנייה ואפקס, ושם הסוזוקי זורח. כשאתה מבין מה הוא לא מיועד להיות, אתה בעצם מבין מה הוא כן מיועד להיות. כשאתה לא יורד לו קראטה על הבלמים, הוא לא מעניש אותך ובולם כמו שצריך. כשאתה לא זורק אותו מצד לצד באגרסיביות, בכביש צפוף ובקצב גבוה, הוא לא כועס עליך ומשתף פעולה כמו שצריך.

אבל הקוצים שבישבני לא אפשרו לי לסיים את היום הזה עם רכיבת הבוהוריים הזו, ומצאתי את עצמי – בספונטניות גמורה – יורד לכוון ים המלח. הכביש עד צומת אלמוג הוא אחד האהובים עליי, בעיקר בעליות בחזרה. הגיחה כללה הפעם פרסה בצומת אלמוג לטובת קינוח של מלבי, וחזרה הביתה. הפניות האהובות בעליות לירושלים אילצו אותי להוריד קצב ממה שאני רגיל בדרך כלל וליהנות מהנוף המדברי.

אז מה גיליתי על הסוזוקי SV650?

ה-SV650 הוא נייקד כניסה בנפח בינוני – אבל עם כ-ז-ה גדול! לוקח את כל הממבו ג'מבו של המיתוג / מיצוב / שיווק, ומשתין עליהם. הוא לא עושה את זה בקשת מהמקפצה עם רעש וצלצולים, אלא עושה את זה בשקט ובצניעות. לא פראייר בכלל האופנוע הזה, ובנוסף להכל הוא גם נאה.

הוא לא חף מבעיות. הבלמים תחת עומס הם לא מתת האל לאנושות, ריפוד המושב יוצר זווית לא נוחה שגורמת לך להחליק לתוך המיכל, והכידון מרגיש צר מדי והייתי שמח לעוד כמה ס"מ (תירגעו, אני מדבר על הכידון). אבל זה כבר בקטנה.

ככלי התניידות ייעודי עם קריצה ליכולת מעבר, friends with benefits, הוא לגמרי שם. וכשמצרפים לחבילה הזו את המחיר המצחיק – 46 אלף שקל – אני מתקשה לחשוב על אלטרנטיבה ראויה יותר.

פנינה של אופנוע!