נוסטלגיה: הונדה CBR600F2 – הראשון בישראל

ה-CBR600, על כל גלגוליו, הפך ברבות השנים לאמת מידה לקטגוריה, ובכלל היווה את אחד האופנועים החשובים של העת החדשה. בין אם מדובר בדגמי ה-F המתונים יחסית משנות ה-80 ובין אם ב-RR הקרבי שהפתיע בשנת 2003. ה-CBR600 תמיד היה שם, והציע איכויות גבוהות ואופנועים עגולים וטובים. אנחנו התחלנו להכיר אותם בישראל עם ה-F2 של תחילת שנות ה-90.

כמה רצינו וכמה חיכינו שעוד חברות אופנועים יגיעו אלינו, ובתחילת שנות ה-90 התחיל תהליך הנורמליזציה במדינת ישראל, לפחות בתחום הזה. הונדה גם היו על המטוס והביאו איתם את ה-CBR600F. לפני שנתחיל עם הדור הראשון שהגיע לארץ, תלחצו על הסקירה של הונדה CBR600 לדורותיו שפורסמה בשנת 2016, ותבינו איזה אייקון עתידי הגיע בזמנו. סגמנט הסופרספורט (ארבעה צילינדרים, 600 סמ"ק) כלל אופנועי כביש ספורטיביים שמאפשרים חיי יום-יום סבירים עם יכולות ספורטיביות מרשימות וביצועים מעולים. זה לפני שהם הפכו לאופנועי מרוץ עם רישוי כביש.

ההונדה CBR600F 'הוריקן' הראשון נולד ב-1987, כשהחליף את ה-VF500F, ומיד הפך לשם דבר. הוא הציע מנוע חזק יותר ומשקל נמוך יותר מה-600-ים המקבילים של אותה תקופה, והוא הגיע עם פיירינג גדול ושמן. אפשר לומר שהאופנוע הזה היווה תחילת מרוץ החימוש היפני בקטגוריית הסופרספורט 600 סמ"ק. הוא עודכן מעט בשנת 1989 ויוצר בסך הכל 4 שנים עד שהופיעה הגרסה הבאה. ארבעת הצילינדרים ו-16 השסתומים סיפקו 82 כ"ס ב-11,000 סל"ד ו-5.94 קג"מ.

בשנת 1991 יצא הדור השני, ה-F2. המנוע טיפס בנפחו ל-599 סמ"ק, כשהונדה הגדילו את קוטר הצילינדרים ב-2 מ"מ והקטינו את מהלך הבוכנה. ההספק עלה ל-97 כוחות סוס ב-12,000 סל"ד והמומנט ל-6.5 קג"מ ב-10,500 סל"ד. המשקל היבש צמח בעוד 5 ק"ג לסך של 185, והמהירות המרבית גירדה את ה-240 קמ"ש. חישוקי ה-17″ נעלו צמיגים במידות 120/60 מלפנים ו-160/60 מאחור. בקצוות השלדה היה מזלג קונבנציונלי בקוטר 41 מ"מ (לעומת 37 מ"מ בדור הראשון) וצמד דיסקים בקוטר 276 מ"מ, כשמאחור בולם נטול כיוונונים (למעט עומס קפיץ) ודיסק יחיד בקוטר 218 מ"מ.

אופנוע ספורט כהגדרה הוא לא היה, למרות שבשנתו הראשונה זכה איתו מיגל דוהאמל בשבעה מרוצים מתוך תשעה באליפות הסופרספורט האמריקאית. ספורטיבי הוא בהחלט היה, וגם נוח. השמנמנות שלו אפשרה איכות חיים טובה יחסית, לוח השעונים של פעם היה פשוט וברור ולא דרש תואר במדעי הסמארטפון בשביל לנווט בו, והמנוע חי לו בשלום גם בתחומי הסל"ד הבינוניים – בניגוד לדורות הבאים שהסלימו את הנושא ודרשו עלייה לסל"ד קו אדום רק כדי לעבור בין מכוניות בפקק. כשהקצב התחמם הוא סבל מהשומנים ומהבולמים הפשוטים של פעם, אבל ידע לספק קצב רכיבה מהיר ומהנה בכל זאת.

הונדה הגיעו לישראל בחודש אוגוסט בשנת 1992, והביאו איתם גם ה-F2, כמודל 1993, שהגיע עם גרפיקה סגולה / ורודה על בסיס שחור או לבן (בתמונה בראש הידיעה). לא היו רבים מהם, אך הם בלטו כמו פרח במדבר באותם השנים.

בסוף 1994 כבר הוצג ה-F3 שהיה חייב לשפר את יכולותיו מול האופוזיציה המתחזקת. לצורך כך הספק המנוע עלה עד ל-105 כ"ס, בין היתר על ידי הוספת מערכת ראם-אייר והגדלת הקרבורטורים. הוא כמובן כבר הגיע ארצה באופן סדיר וביסס עוד יותר את הכניסה של הונדה לארץ.