אלו האופנועים הנגנבים ביותר בישראל

התנועה לחופש המידע פנתה לאחרונה למשטרת ישראל בבקשה לפרסם את נתוני גניבות כלי הרכב בישראל, לרבות אופנועים. הנתונים החלקיים שאושרו לפרסום מאשרים את מה שאנחנו ואתם יודעים מזמן – המצב לא טוב ולא ישתפר עד שלמקבלי החלטות יהיה אכפת ויינקטו צעדים כנגד הגנבים ונגד תעשיית הגניבות.

קשים החיים של בעל אופנוע או קטנוע בישראל. מעבר להתמודדות עם מחיר רכישה, העלות ההזויה של ביטוח החובה וצד ג', ציוד מציל חיים שנגבה עליו מס, טיפולים לא זולים במוסכים מורשים והישרדות בכבישים – יש גם את נושא גניבת הכלי. אם הרוכב הוא בר-ממון, הוא מבטח בביטוח מקיף ומסיר דאגה אחת מליבו, חוץ מהעובדה שמחירי הביטוח המקיף רק עולים, וזה אם בכלל יבטחו את הדגם הספציפי. תמיד יש את האפשרות למערכות איתור כאלו ואחרות בכפוף למחיר התקנה (ופירוק לאחר מכן) ועלות חודשית קבועה. אם יש לכם אפשרות ואתם מכניסים לתוך חניון סגור ומאובטח, גם לא תמיד זה עובד, כי אם שמו עליכם את הכוונת – האופנוע ייגנב, לא משנה מה.

לפי נתוני משטרת ישראל, בשנת 2023 נגנבו בישראל 19,094 מכוניות — עלייה של כ־17% ביחס ל־2022. זה פחות או יותר סך הכלים הדו-גלגליים שנמכרו בישראל באותה השנה. בהתאם לנתונים אותה ביקשה התנועה לחופש המידע ממשטרת ישראל התקבלו הנתונים הבאים לגבי האופנועים שנגנבו בחמש שנים האחרונות (לפי יצרן בלבד ולא לפי פילוח לדגמים):

קשה לנו להאמין שאלו כל הנתונים, כאשר סביר להניח שיש גניבות שלא מדווחות למשטרת ישראל, וזה גם לא כולל גניבות של אופנועים ברישוי אפור – כמו אופנועי מוטוקרוס – שנפוצות גם כן. האופנועים עצמם מגיעים לשטחים ולמשחטות אשר מפרקות אותם ומוכרות את החלפים למוסכים בישראל ובשטחים. המסקנה העגומה היא שיותר מ-2,000 אופנועים וקטנועים נגנבים בישראל מדי שנה – יותר מ-10% ממספר הכלים החדשים שעולים לכביש.

אם זה לא מספיק מלחיץ, יש את גניבת החלפים מאופנועים כמו לדוגמה פנסים ומסיכות. כתבנו בעבר על כך שגניבת אופנוע כרוכה בלוגיסטיקה של שינוע, באפשרות של להיכשל, או של חברת איתור שתגיע בעקבותיהם. לכן תופעת גניבת החלפים קטנה לא פחות מאשר  גניבת אופנועים שלמים, כאשר הרווח על הגניבה הוא משמעותי לצד סיכון נמוך יותר לגנבים. בעלי ביטוח מקיף לא יקבלו את כספם בחזרה משום שהביטוח מתייחס לכלי בשלמותו ולא לחלקים ממנו, אלא אם הם ניזוקו במהלך הגניבה, אך פה לא מדובר על כך. המחיר של כל חלק בנפרד יכול להגיע לאלפי שקלים ואף עשרות אלפי שקלים – וזאת גם אחת הסיבות למעגל הגניבות.

בניגוד לתחום הרכב, בו לחברות הביטוח יש לכאורה אינטרס כלכלי מובהק להפעיל מכבש לחצים על מקבלי ההחלטות, כאשר מדובר על דו-גלגלי ציבור הרוכבים נותר כמעט לבד במאבקו. מרבית הרוכבים בישראל לא רוכשים ביטוח מקיף מפאת העלויות הגבוהות, וכך נוצר מצב בו דווקא החלשים מופקרים. תיאוריית הקונספירציה מביאה למסקנה כי מלבד לרוכבים, לכל הגורמים בשרשרת יש אינטרס לעצום עיניים אל מול ממדי התופעה. את כולם היא מפרנסת היטב.

הפתרון לבעיה לא יכול להיעשות רק על דרך האכיפה אלא גם באמצעות הרתעה עונשית. אולם מערכת האכיפה בישראל אינה מייחסת מסוכנות לנושא וגוזרת את העונשים בהתאם. מי שמקבל רכב או חלקים של רכב ביודעו שהרכב גנוב, או נוטל עליו את השליטה ברכב או בחלק גנוב, צפוי על הנייר לעד 7 שנות מאסר. עכשיו רק נותר למצוא את השופט המתאים שיכריע כך, כי אנחנו לא מכירים ענישה שכזאת. לפי הנתונים של משטרת ישראל, משנת 2017 ועד מאי של 2023 נגנבו בסך הכל 84,997 כלי רכב, כולל אופנועים. מספר החשודים שלגביהם נפתח תיק פלילי היה 9,463 בלבד. מתוך אותם תיקים רק ב־5,334 תיקים הוגש כתב אישום שהסתכם, סביר להניח, בעונש מגוחך ולא מרתיע.