סאן יאנג TTLBT – מקסי־סקוטר תיורי בהשקה עולמית

• יתרונות: אבזור עשיר, נוחות, עיצוב, מערכות בטיחות מתקדמות, יכולות תיור
• חסרונות: ממדים גדולים עם הזיווד, Apple CarPlay בלבד ללא Android Auto
• שורה תחתונה: אחד מקטנועי התיור המאובזרים והמתקדמים ביותר
• מחיר: 64,985 ש"ח
• מתחרים: הונדה פורצה 750, סאן־יאנג TL508, ימאהה טימקס 560, פיג'ו XP400
• מפרט טכני: מנוע טווין מקבילי, 508 סמ"ק, 45.6 כ"ס ב־6,750 סל"ד, 5.1 קג"מ ב־5,250 סל"ד, 8 שסתומים, DOHC, קירור נוזל, הזרקת דלק, תמסורת וריאטור, הינע סופית שרשרת, מצערות חשמליות, שלדת צינורות, מזלג הפוך 41 מ"מ, זרוע אחורית עם בולם יחיד ומערכת לינקים, צמד דיסקים קדמיים בקוטר 275 מ"מ עם קליפרים רדיאליים 4 בוכנות, דיסק אחורי 275 מ"מ, מערכת ABS להטיה, אורך 2,235 מ"מ, בסיס גלגלים 1,543 מ"מ, גובה מושב 780 מ"מ, מיכל דלק 16 ליטרים, משקל מלא 254 ק"ג, צמיגים 120/70R15, 160/60R15
• אלקטרוניקה ובקרות: מצערות חשמליות, 3 מצבי רכיבה, חיישן IMU ב־6 צירים, ABS להטיה, בקרת אחיזה מתנתקת להטיה, מסך TFT "7 עם אפל קאר פליי, בקרת שיוט, חימום לידיות, מפתח קרבה KEYLESS, פנסי LED היקפיים, משקף חשמלי

צפו בווידאו: סאן־יאנג TTLBT בהשקה עולמית

בעקבות מובי דיק

ה־TTLBT הוא קטנוע הדגל החדש של סאן־יאנג, שנחשף לראשונה בתערוכת EICMA 2024 וממוקם מעל ה־TL508 בהיררכיה של היצרנית הטאיוואנית. השם TTLBT מגיע משילוב המילים Tartaruga ו־Beast – 'צב' ו'חיה' – והוא משקף את הניסיון לשלב יכולות תיור, נוחות ויציבות עם ביצועים וסגנון ספורטיבי. אנחנו שוברים את השיניים מהשם הקשה אך הטיפוסי לסאן־יאנג – עיין ערך MMBCU על שם הממבה או DRGBT שזה דרקון־חיה – וחושבים שהרבה יותר יהלום אותו השם לוויתן: גדול ואצילי.

הבסיס המכאני מוכר מה־TL508, כולל מנוע הטווין המקבילי המורכב על השלדה ואינו משמש כמתלה אחורי, גלגלי "15 והינע סופי שרשרת. אך כאן נוסף דגש ברור על תיור ואבזור. יש משקף חשמלי, בקרת שיוט, ידיות מחוממות, מסך TFT בגודל "7 עם Apple CarPlay, מפתח חכם ושלושה מצבי רכיבה. מערכות בטיחות מתקדמות הכוללות MSC, ABS ו־TCS הפועלות גם בהטיה, ותאורת פנייה.

מעל לכל המאפיין הבולט הוא העיצוב, עם צמד מזוודות צד בצבעי המרכב הנותנות לקטנוע מראה ייחודי וסגנון תיורי שזכור מאופנועים כמו הונדה ST1300 Pan European או ב.מ.וו R1300 RT, אך מעולם לא נראה בקטנוע. ובכלל, העיצוב בולט מאוד, עם חזית אגרסיבית ותאורת LED ייחודית, ויחידת מספר אחורי המותקנת על הזרוע האחורית. הוא מיוצר בצבעי שחור מט, לבן פנינה, וכחול.

הסאן־יאנג TL508 קיבל בתגובות את הכינוי 'טימקס לעניים', ואנחנו יכולים להבין מאיפה זה מגיע למרות שהוא לא באמת בר השוואה לטימקס, ובמחיר של כמעט שישים אלף שקלים חדשים הוא גם לא ממש לעניים. ובכל זאת מקסי־סקוטר עם מנוע טווין בנפח כ־500 סמ"ק ויומרות ספורטיביות מבקש את ההשוואה. אבל ה־TTLBT, למרות נתונים טכניים זהים, פונה יותר לקטגוריית התיור ופחות יתאים כתחליף לטימקס. הוא גם עוד פחות 'לעניים'. אז איך נכנה אותו? 'פורצה לעניים'? או אולי בכלל 'בורגמן מודרני'? ננסה לענות על השאלה במהלך המבחן.

אורקה – הלוויתן הקטלן

המנוע המוכר של סאן־יאנג מספק כאן כמעט 46 כוחות סוס ו־5.1 קג"מ, עם אופי פעולה חלק וגמיש שמכוון יותר לתיור מהיר ופחות לאופי ספורטיבי קיצוני. ההספק נמוך משל חלק מהמתחרים הישירים, והוא מספק פחות כוח מתפרץ אפילו ביחס ל־TL508, אולי בגלל תוספת המשקל והגודל. התאוצה טובה בכל מצב, אמנם לא אגרסיבית אך מספיקה מעל ומעבר בכביש המהיר ואף בכבישים ההרריים של סרדניה בהם בחנו את ה־TTLBT במסגרת ההשקה העולמית של סאן־יאנג. יש שלושה מצבי מנוע – רגיל עם בקרת אחיזה, רגיל ללא בקרת משיכה, ומצב גשם. במזג האוויר המושלם רכבנו כל הזמן במצב הראשון, ובמעבר לבדיקה במצב גשם מורגש שהכלי מעט מסורס, למעשה כוח המנוע מופחת בכעשרים אחוזים.

אנו מטפסים בכביש הררי מפותל, הים פרוש עד האופק. ה־TTLBT מטפס במעלה ההר באלגנטיות ובכיף. ביציאה מפנייה, סיבוב מלא וחסר מאמץ של המצערת החשמלית ישאב את הלוויתן היישר לפנייה הבאה. בפנייה עצמה התנהגות הקטנוע מצוינת – מרכז הכובד נמוך והמשקל העודף לא מורגש בהטיית האופנוע. מערכת ה־MSC משלבת ABS ו־TCS הפועלים גם בזמן הטיה, ומוסיפה שכבת ביטחון משמעותית ברכיבה בכבישים מפותלים או בתנאי אחיזה משתנים. בנוסף מצויד הקטנוע בפנסי עזר לפנייה שנדלקים בהתאם לזווית ההטיה – אך המבחן נערך בשעות היום כך שלא הצלחנו להתרשם מהם.

קל להיכנס עם ה־TTLBT לפנייה והוא שומר על יציבות גם אם היא מתהדקת או אם נתקלים במהמורה במהלך ההטיה. הבולמים, מזלג הפוך בקוטר 41 מ"מ ובולם אחורי עם לינקים, מספקים פשרה מצוינת בין ספורטיביות לתיור. הם נוקשים מספיק לרכיבה אגרסיבית אך נוחים למדי ברכיבה רגועה. מרגישים מצוין כשעוברים על פני מהמורה, אבל המתלים לא מעבירים מכה אגרסיבית לגב והקטנוע לא מאבד משלוותו. הבלמים עוצרים את הקטנוע הגדול ביעילות, המשיכה בידית הבלימה לינארית, ויש גם ABS להטייה – אבל הם חסרים אגרסיביות כדי להיות ספורטיביים על מלא.

בנסיעה בכבישים מהירים ה־TTLBT השתלב בקלות בתנועה ואף למעלה מזה. כאן אפשר גם להפעיל את בקרת השיוט ולשלוט במהירות בעזרת הכפתורים על צידו השמאלי של הכידון. זה גם הזמן להרים את המשקף החשמלי כמעט 13 סנטימטרים למצבו העליון ולהפנות את הרוח מאזור הכתפיים אל חלקה העליון של הקסדה (לרוכב בגובה ממוצע של 176 סנטימטרים צנועים). רכינה קלילה לפנים ונכנסים לבועה ללא רוח אך גם ללא הרכינה אין בעיה לרכוב בכל מהירות עם משקף הקסדה פתוח או עם קסדה פתוחה.

יש ל־TTLBT יכולות ספורטיביות מספיק לכבישים מפותלים ומספיק יכולות תיור לרכיבות ארוכות ומהירות, ואפילו ברכיבה עירונית ופקקי תנועה, בהם זכינו להתנסות יותר משהיינו רוצים, הוא מסתדר יפה. מרכז הכובד הנמוך מאפשר רכיבה במהירות זחילה ללא הורדת רגל, ואם כבר צריך להוריד רגל – גובה המושב מאפשר להגיע אל הקרקע ללא בעיה. כן הוא גדול, אבל מאפשר להשתחל בין טורי המכוניות בקלות יחסית. רק למזוודות הצד צריך כנראה להתרגל, ויותר מפעם אחת, כשניסיתי להידחף בין כל העיתונאים קצת יותר מדי, שכחתי מהישבן הרחב ונשקתי להם עם מזוודות הצד. אני בטוח שאפשר להתרגל לזה, ואם לא – המזוודות מתפרקות בסיבוב כפתור ואפשר לרכב בלעדיהן ביום־יום ולשמור אותן לטיולי סופ"ש.

כמו לווייתן במים

בחניה ה־TTLBT נראה מרשים – ובעיקר גדול. הקווים המודרניים ופנסי החזית הייחודיים, הקוקפיט נראה עתידני עם מסך TFT גדול ושפע כפתורי שליטה על הכידון, זרוע אחורית עם קפיץ בודד בזווית כמעט אופקית, שרשרת הינע ותושבת לוחית הרישוי המורכבת עליה, ומעל לכל – מזוודות הצד המשתלבות עם צבע הפלסטיקה ונותנות לקטנוע מראה ייחודי ומעניין.

המושב הרחב נראה נוח, והוא אכן כזה. הוא לא גבוה, 780 מ"מ בלבד, וקל לעלות ולהתיישב על ה־TTLBT. יש למושב משענת גב מתכווננת לשלושה מצבים, אך דרוש כלי עבודה והסרת שני ברגים לכיוונונו. לא טרחתי לעשות את זה, אבל נראה שלא היה מזיק להזיז אותו למצב האמצעי, כי כדי להניח את הרגליים בנוחות על המדרס הנטוי מלפנים הייתי צריך לנוע מעט קדימה על המושב. מה שמביא למסקנה שה־TTLBT יהיה מרווח גם לרוכבים גבוהים ממני כמו שהוא יהיה נוח לרוכבים נמוכים.

כשמתמקמים במושב אפשר להתחיל להתרגל לקוקפיט המודרני. ראשית מסך TFT צבעוני בגודל "7 עם שלוש תצוגות שונות וחיבור ל־Apple CarPlay אך לא לאנדרואיד אוטו, שלדברי היצרן אינו מוצע בגרסה לרכב דו־גלגלי. עדיין ניתן לקשר מכשירי אנדרואיד אך רק לשימוש מוגבל. השליטה בתצוגות ובטלפון מתבצעת באמצעות מספר כפתורים בצידו השמאלי של הכידון (יחד עם כפתורי השליטה בבקרת השיוט) – כפתורים גדולים, ברורים ונוחים לשימוש. זהו גם מסך מגע, אך פונקציה זו זמינה רק כשהקטנוע אינו בתנועה. המסך גדול, וקריא בכל תנאי.

מתחת למסך נמצא כידון רחב ויוקרתי, עם חימום ידיות בעל ארבעה מצבים (20, 30, 40, ו־50 מעלות), ובמרכזו פלסטיקה בצבעי המרכב. יש באמצע מכסה הנפתח בלחיצה ומתחתיו שקע USB במיקום נוח. בשני צידי הכידון, על הכידון עצמו, יש שני ווי מתכת לתליית שקיות ומתחתיו המתג הראשי להפעלה ודימום של הכלי (עם מפתח קרבה, כאמור) ופתיחת המושב ומכסה הדלק. משני צידי הכידון שני תאי כפפות. התא הימני עמוק שיכיל בקבוק של ליטר בלי בעיה. התא השמאלי נראה קטן בתחילה, יש בו שקע USB-C, אך בניסיון ראשון לא הצלחתי להכניס אליו את הטלפון שלי, עד שהבנתי שבתא יש שטח מיוחד לזה המתפרס ימינה לכיוון המרכז וייכנס בו מכשיר טלפון בכל גודל.

הזכרנו את המתגים על הכידון אך לא את שני המתגים השולטים על משקף. המשקף מגן היטב מרוח מבלי להיכנס לשדה הראייה. משני צידיו צמד מראות, מעט מרוחקות מהרוכב אך עדיין ניתנות לכיוון גם בזמן נסיעה, והמרחק הזה מאפשר להן לספק זווית ראייה מצוינת לאחור. ומילה אחרונה על המתגים, ועל הכידון, ובעצם על הקטנוע בכללי – איכות הייצור נותנת תחושה של מוצר פרמיום אף מעבר לסטנדרט של סאן־יאנג. כל כפתור, כל בקליט ובורג, מעוצבים למשעי ומבוצעים ללא רבב.

מתחת למושב יש תא גדול ועמוק בנפח 37 ליטרים שיכיל קסדה אחת או תיק גדול. תא מכובד, אבל ראינו גדולים ממנו. אמנם ה־TTLBT מפצה על זה בצמד מזוודות צד – אך האם זה יספיק? מי שירצה לאחסן צמד קסדות יצטרך להרכיב גם ארגז אחורי – לשם כך יש סבל מקורי גדול. ובואו נדבר רגע על מזוודות הצד. אפשר לבחון אותן משני היבטים: מראה ושימושיות. מבחינת מראה הן קלף מנצח. ייחודיות, יפות ונותנות אופי שונה לחלוטין לקטנוע. מבחינת פרקטיות, קודם כל ברור שהן יותר פרקטיות מאם לא היו קימות. אמנם הן מוסיפות לרוחב הכלי, אבל כמו שכבר הזכרנו, אפשר לפרק אותן בקלות באמצעות שני מתגים מתחת למושב ולנסוע בלעדיהן. המזוודות בנפח של  14.4 ו־13.6 ליטרים יכולות להכיל תיק או כל מיני חפצים קטנים, אבל יש להן שתי בעיות. הראשונה היא שהציר עליהן נפתח המכסה הוא אומנם מאסיבי ומשאיר את המכסה במצב פתוח, אבל הוא מכסה כמה סנטימטרים טובים מפתח המזוודה ומונע הכנסה של תיק או מחשב ברוחב המזוודה כולה. והבעיה העיקרית שלהן היא שדרוש מפתח בשביל לפתוח את אותו מכסה. כן, הן מתפרקות ללא מפתח אך בשביל להגיע למטען שבתוכן יש לשלוף מפתח קטן ממפתח הקירבה. פספוס של סאן־יאנג, ועדיין – יש להן הרבה יותר שימושיות מקטנוע ללא מזוודות צד. ואת המראה הייחודי כבר הזכרנו? אז מצד אחד יש ל־TTLBT פתרונות אחסון מגוונים, אך מצד שני בנפח מטען נטו הוא לא יכול להתחרות בבורגמן 650 למשל. נפח המטען טוב אך מחולק, במקום תא אחד ענק מתחת למושב, לתא מרכזי, שני תאי כפפות, שני מזוודות וסבל.

את רשימת האבזור נחתום עם רגלית אמצע, ורגלית צד שמשמשת גם כמעצור חניה – פטנט שימושי ובטיחותי. ה־TTLBT נראה כמו שילוב בין מקסי־סקוטר לאופנוע תיור מודרני. סביבת הרוכב מרווחת, רשימת האבזור מכובדת, ויחד עם משקף מתכוונן וידיות מחוממות נראה שסאן־יאנג כיוונה כאן במפורש לרוכבים שמבלים שעות ארוכות על הכלי.

שירת הלווייתן

ה־TTLBT הוא כנראה הקטנוע השאפתני ביותר שסאן־יאנג ייצרה עד היום. הוא לוקח את בסיס ה־TL508 המוצלח ומוסיף עליו כמעט כל פריט אבזור אפשרי, עם יכולות תיור אמיתיות, ועם עיצוב ייחודי שבעיקר בולטות בו צמד מזוודות הצד. אז האם אפשר לכנות את ה־TTLBT 'פורצה לעניים'? ברור שאפשר. זה לא יהיה יותר נכון מלכנות את ה־TL508 'טימקס לעניים' אבל זה גם לא יהיה פחות נכון. כי למרות שהפורצה בליגה אחרת מבחינת נפח, הספק, ומחיר – ה־TTLBT בהחלט יכול להוות תחליף ראוי למי שרוצה מקסי־סקוטר מנהלים גדול, עם יכולות תיור, ולא רוצה לשלם 80,000 ש"ח.

אבל המחיר זו בהחלט לא הסיבה היחידה לרצות לקנות את ה־TTLBT. בסאן־יאנג קלעו בול והוציאו קטנוע עם אופי ייחודי, מראה לא שגרתי והמון פינוקים, סטייל, נוחות, ואבזור – וכל זאת תוך שמירה על התנהגות כביש טובה ושימושיות יומיומית. אנחנו לא רואים בסאן־יאנג TTLBT תחליף זול לכלום, אלא שדרוג. שדרוג של ה־TL508 למי שמחפש יכולות תיור, או שדרוג של הבורגמן 650 למי שמחפש תחליף מודרני, ושדרוג משמעותי לכל קטנועי ה־400 שאינם מקסי־סקוטר. וכן, יש לזה מחיר.

ראשית המחיר עצמו: 64,985 ש"ח זה אולי חמישה עשר אלף ש"ח פחות מהפורצה, אבל זה עדיין המון כסף והסאן־יאנג היקר ביותר אי־פעם. אבל אפשר לראות את התמורה למחיר ומדוע הוא יקר ב־7,000 ש"ח מה־TL. מחיר נוסף הוא הגודל והמשקל. עם המשקל הוא מתמודד יפה והגודל יהיה בעינינו אחד היתרונות. כן, קשה להשתחל בפקקים עם מזוודות צד, אבל לא לזה הוא מיועד. ולקונה שרוצה להפגין נוכחות על הכביש, ולרכב על הקטנוע הכי גדול – הגודל מהווה יתרון. כמו ג׳יפ ענק בין מכוניות נוסעים בולט ה־TTLBT בין כל הקטנועים. הוא גדול יותר בממדיו מהפורצה 750 ומהפיג'ו XP400 הענק, אך זה האחרון, למרות יכולת שטח מסוימת, לא יכול להתחרות בנפח המנוע של הסאן־יאנג.

ההשוואה המעניינת ביותר עבור ה־TTLBT היא דווקא מול הבורגמן 650. למרות פער של כמעט 20 שנה ביניהם, שניהם מכוונים בדיוק לאותו רעיון: קטנוע תיור גדול, מפנק ומאובזר עם הגנה מהרוח, תנוחת רכיבה נינוחה, ויכולת לגמוע מאות קילומטרים ביום. ה־TTLBT נראה כמו יורש מודרני לרעיון שהבורגמן 650 ייצג במשך שנים.

ה־TTLBT הוא יציאה מוצלחת של היצרנית מטיוואן, וספינת דגל ראויה. יש לו יכולות דינמיות טובות, יכולות תיור ואף יכולות ספורטיביות, יש לו שפע של אבזור ואביזרי בטיחות, ויש לו מראה ייחודי, מעניין, ובעינינו גם יפה. הוא לא תחליף לכלום ועומד בפני עצמו בכבוד. ולמי שמחפש קטנוע תיור גדול – הסאן־יאנג TTLBT הוא כרגע האופציה המובילה. ולמרות השם המוזר, ה־TTLBT הוא לא צב ולא שום זוחל – הוא הלווייתן מטייוואן.